מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה נד
בעזהי"ת חוסט עש"ק פ' ויחי תרל"ז לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג מו"ה משה צבי רויזניטץ ני' מו"צ בפעטרא וויסעלא יע"א.
מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד אשה אחת שיש לה מכה בבטנה וכל זמן שלא תתעבר יש לה ווסת כמו לשאר נשים אבל כשתתעבר מיד יתהפכו עליה כוחותיה ואינה יכולה לטהר עצמה לבעלה גם תחלה עד שתלד הוולד וכבר הוחזקה זה שלש פעמים שילדה הוולד קודם זמנה מחמת ריבוי הדם והוולד מת קודם שלשים יום והרופא מבטיח שיכול לפעול להיות מזור לחליה להיות כשאר נשים באופן שאם בעלה יפריש עצמו ממנה לגמרי עד שתשיב לבריאתה. ובא השואל לשאול אם יש מקום להתיר לבעלה לשמש עמה באופן שלא תתעבר ואם לא אם מותר לו לפרוש ממנה לבטל מ"ע דפרו ורבו שעדיין לא קיים מצות פו"ר. וחתני הרב המאוה"ג המופלג מו"ה יעקב פראגער נ"י מאבדק"ק אדא ודשם האריך בענין זה וביקש מעלתו ני' ממני לכתוב דעתי בזה:
והנה בגוף הדבר כבר האריכו הפוסקים ומרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' קע"ב כ' דאסור לשמש במוך שהיא נותנת לתוך גופה קודם התשמיש וכן העלה בס' אמרי אש בחיו"ד בסי' לאסור וכן בתשובות הגאון מוהע"ק איגר זצ"ל בסי' ע"א כ' ג"כ לאסור אפילו אחר התשמיש ושם בסי' ע"ז חזר מזה להתיר לאחר תשמיש ומשמע שם מדבריו דאם האשה אינה יולדת בר קיימא יש איזה מראשונים הרמב"ן והריטב"א והרשב"א ותלמידיהם דמשמע מדבריהם דאפילו קודם תשמיש מותר ועכ"פ כולם לא התירו ואנן מה נענה אבתרייהו ומאן ספון להכריע נגד דבריהם אלא בפתחי תשובה באהע"ז סי' ס"ג הביא בשם תשובת חמדת שלמה להתיר. ואנן קיי"ל דאזלינין בתר רובא:
ובלא"ה גוף הדבר צ"ע ולכאורה נראה לי להביא ראי' גדולה דקודם תשמיש אסור דהנה לכאורה קשה לי טובא דמרא דשמעתתא ביבמות דף ס"ב ובכתובות דף ל"ט הוא ר"מ דהוא ס"ל דג' נשים משמשות במוך וחכ"א משמשות והולכות כדרכן ומן השמים ירחמו. והנה ר"מ עצמו הוא ג"כ מרא דשמעתתא ביבמות דף מ"ב ובכתובות דף ס' דס"ל דמעוברת חבירו ומינקת חבירו לא תנשא לאיש עד לאחר כ"ד חודש וכדמסיק הטעם משום דמעוברת סתמא למיניקה קיימא ויש לחוש לסכנת הוולד וקשה לי טובא כיון דר"מ סובר דכל מעוברת וכן מינקת לא תשמש רק ע"י מוך לדעת ר"ת. וא"כ בשלומא אי נימא דר"מ לא התיר אלא לאחר תשמיש דווקא לקנח עצמה במוך וזאת התקנה אין הדבר ברור כל כך שמועיל וכמו שהאריך בתשובת רע"ק זצ"ל א"כ אתי שפיר מה שאסר ר"מ מעוברת או מניקת חבירו להנשא עד אחר כ"ד חודש. אבל אי נימא דגם קודם תשמיש מתיר וזה הוי לכאורה תקנה ברורה דבוודאי לא תתעבר וא"כ אמאי אסר מעוברת או מניקת חבירו:
ואפילו לפרש"י דאינה מוכרחת לשמש במוך מ"מ לרש"י אי נימא דמותר לעשות כן אף קודם תשמיש אמאי אסרו מעוברת ומינקת חבירו ועכר"ח או דמוכרח דקודם תשמיש אסור או דצריך לומר דהתקנה של מוך אפילו קודם תשמיש איננה תקנה ברורה ודאית דגם בכה"ג אפשר לה לפעמים שתתעבר ובוולד דידיה סמכינין על הרוב משא"כ בוולד דאחרינא וכדאיתא בכתובות דף ס' ולפי מאי שנראה מדברי הפוסקים דתקנת המוך קודם תשמיש היא מילתא פסיקתא דמועלת וא"כ שוב מוכח דקודם תשמיש אסורא ליתן מוך:
ועוד נראה לי ראי' דפלוגתא דר"מ ורבנן היא דווקא במוך לאחר תשמיש דכבר הקשה בס' בית מאיר בסי' ס"ג על הרמב"ם שלא הביא כלל פלוגתא דר"מ ורבנן. ותו דהנה כבר דקדק גם מעלתו ני' על ארוכות הלשון של החכמים שאמרו בלשונם משמשות כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו עלי' ומאי רצו באריכות הזה עוד קשה לי טובא לפי מאי דמשמע בשיטה מקובצת בכתובות דף ל"ט דאינ"ל דלכך התירו כזאת לבעל משום מצות עונה עיי"ש ותימה בעיני כיון שהיא סכנה לה בוודאי כה"ג לא מחייבתו התורה מצות עונה אדרבה הא התורה צוותה לנו ושמרתם לנפשותיכם והשמר לך ושמור נפשך מאוד וכשם דהמצוה היא על עצמו כן הוא מצווה ג"כ על אחרים:
ולכן נראה לפי ענ"ד דהרי החוש והנסיון מעיד לנו שעפ"י הרוב אין אשה מתעברת לאחר שכבר היא מעוברת מוולד אחר דהרי נשי דידן אינם משמשות במוך אפי"ה הנסיון מעיד וחזינין שאינם מתעברות וחוזרות ומתעברות. וכן אנו רואין במינקת שיש זמן לאשה מינקת את בנה ואינה רגילה להתעבר יהי' מטעם שיהי' בין מטעם דדם נעכר ונעשת חלב או משום דאברים מתפרקין מ"מ הניסיון מעיד שאפילו בזמן שהאשה מניקה אינה רגילה להתעבר. וכן י"ל דגם בקטנה דנהי דאפשר לה להתעבר מ"מ עפ' אינה מתעברת. וא"כ לפי"ז אפשר לומר דסמכינין על רוב שאינם מתעברות רק ר"מ לטעמי' דחייש למיעוטא בוודאי אנו מחוייבים לחוש אלא אפילו לרבנן דלא חיישי למיעוטא מ"מ הא אמרינין בעלמא היכא דאפשר לברורי מבררינין וא"כ ה"נ הי' ראוי לשמש במוך:
אלא דכבר כ' הנוב"י בחיו"ד סי' כ"ה דזה דאמרינין דהיכא דאיכא לברורי מבררין זה דווקא אם על ידי הבירור מבררין כל הספק אבל אם אפילו אחר הבירור יהיו צריכין לסמוך על הרוב אז אינו צריך לברר עיי"ש וא"כ י"ל דכל אחד לפי שיטתו דר"י דחייש למיעוטא סבר דג' נשים משמשות במוך כיון דמדינא חייש אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא ורק דהי' לנו לחוש מצד איכא לברורי ע"ז שפיר אמרו משמשות כדרכן אפי' ע"י מוך לאחר תשמיש מ"מ מן השמים ירחמו דלמא תהי' מן המיעוט. אבל כל זה תינח אי פלוגתתן במוך לאחר תשמיש כו' ומזה ראי' דקודם תשמיש בוודאי לא התירו לשמש במוך. ובזה ג"כ יש לישב ולומר דמטעם זה לא הביא הרמב"ם פלוגתא דר"מ ורבנן די"ל דעיקר פלוגתתן רק אי אזלינין בתר מיעוט ופליגו בטעמא ולמה להרמב"ם שאין דרך הרמב"ם להביא טעמי ההלכה ורבנן השיבו זה רק לדבריו דר"מ (ודווקא כאן אבל לענין מינקת חבירו דהוי חשש פיקוח נפש בוולד ואין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב משא"כ בעיבור דלאו נפש מקרי כנ"ל):
ועפי"ז מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל על מקצת מפורשים דכתבו דהתירו משום כדי לקיים מצות עונה והקשיתי וכי משום מצות עונה התירו סכנה. ועפ"י הנ"ל מיושב דהנה בג' נשים הנ"ל התירו מצד הרוב ולכך ס"ל דאפילו קודם תשמיש מותרת לשום שם מוך וא"כ לפי"ז אפילו להנך פוסקים אי שייך בהנך ג' נשים אבל בנידון הנ"ל שאנו בו עתה שכבר הוחזקה שלא תלד וילד בר קיימא וגם אפשר שתבוא עי"ז לידי סכנה בכה"ג נראה דאין עליו מצות עונה וגם הנך פוסקים מודים דקודם תשמיש אסורה ליתן מוך כן נראה לפענ"ד:
ועכ"פ לדעתי ואם אמנם אין דעתי מכרעת לא מצאתי מקום היתר ליתן מוך קודם תשמיש. ושאר תקנות כבר מבוארים באהע"ז סי' כ"ה ודברי ספר חרדים המובאים בשל"ה בשער האותיות דאין להכניס עצמו בחיוב חשש מיתה ושתיית כוס עקרין שהתיר מרן הגאון בעח"ס זצ"ל בחאהע"ז סי' כ"א בנידון כזה. הרי בנידון הנ"ל עדיין לא קיימו מצות פו"ר. וא"כ בוודאי לדעתי א"א רק שיפרוש ממנה הבעל. ובכה"ג נראה דאין חיוב עונה עליו וגם משום ביטול מ"ע דפו"ר ליתא דאונס הוא דמה, לי חולה זה או שאר חולה באשה דאמרינין דנסתחפה שדהו ובפרט שעי"ז יש תקוה כפי מה שמבטיח הרופא שאם יפרוש בעלה ממנה זמן ידוע תתרפא ותהא יכולה גם כן להוליד וולדות של קיימא. וזה עדיף ממה שאמרו מוטב לחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה שזה עצמו שפורש עכשיו עצמו ממנה זהו עצמו יגרום שאח"כ יהא יכול לקיים על ידה מצות פו"ר וא"כ הביטול עצמו גורם המקום:
ונראה לי ראי' לזה שהרי אמרו במשנה באבות בן י"ח לחופה וקשה הא כל מ"ע שבתורה מוטל עליו מיד כשנעשה בן י"ג שנים. ותירצו המפורשים משום דעדיין אין כחו שלם ובן עשרים לרדוף אמרינין ומוטב להמתין עד שיתחזק ויתרבה כוחו בכדי שיהא יכול לקיים המצוה כדינו. וה"נ כן בזה. וצריך לבחור ולשאול רופא מומחה בדבר זה כי אין לסמוך על דברי הרופאים אם אינם בקיאים ומומחים. ובכה"ג אזלינין בתר המומחה טפי וד' ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל והוא יעזור ויגן ויושיע לכל בני ישראל דברי ידידו הדו"ש וחותם בברכה משולשת הק' משה שיק מברעזאווע: