מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה נג
בעזהי"ת חוסט ערב סוכות שנת תרל"ד לפ"ק החיים והשלום וכל טוב למחותני הרבני המופלא ומופלג בתורה חרוץ ושנון מוה' אברהם פראגיר ני'.
אשר חקר מעלתו ני' אם בזה"ז הוציא אחד בטעות את הלולב בשבת אם נימא דיטול הלולב לצאת בו כדי שיהא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ויהי' פטור כמו דאמרינן בשבת דף ד' ע"א דהתירו לו לרדות הפת בשבת כדי להצילו מאיסור כרת או דלמא אסור ליטול שאין כאן מצוה כלל דאפקיעו רבנן למצות היום או משום דהעמידו דבריהם במקום כרת ולא דמי לרדיית הפת שע"י הרדיי' לא עבר משא"כ כאן דמ"מ חילל שבת ועוד סברות שיש לחלק. ומעלתו האריך טובא ולבסוף כ' דנראה מסתימת לשון הרמב"ם דגם בזה"ז אם טעה והוציא את הלולב בשבת יטלנו לצאת בו ועי"ז יפטר מחיוב דהוי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה זהו תוכן מכתבו בדבר זה:
ולפי ענ"ד פשוט דאינו מועיל לו נטילתו לצאת בו לפוטרו וממילא אינו רשאי ליטלו מחדש. דהנה בטעה בדבר מצוה ועשה מצוה מבואר בפסחים דף ע"ב דבעי' תרתי דיהא טרוד בטרדא דמצוה וגם עשה מצוה ורק אז כיון שבא לידו העבירה ע"י טרדא דהמצוה לא דמי לשאר שוגג ולכך לר' יוסי אפילו אם באמת לא עשה מצוה פטור דטרדת המצוה מחשיבו לאונס (ומטעם זה אין לו לשיטתו תי' על ר"י למה לא נקט דינו בשופר ולא הבנתי דבריו בזה) זהו דעת ר"י בסוכה דף מ"ב אבל אנן קי"ל כר' יהושע בפסחים ובשבת דף קל"ז דבעינין ג"כ עשה מצוה ותרתי בעינין טרדת מצוה ועשה מצוה וטרדא זו דבעינין מבואר בפסחים דף ע"ב ע"א וברש"י שם ד"ה ותסברא דבעינין שיהא הטרדא באמת דהיינו שהוא מחוייב באמת במצוה ההיא. אבל אם טעה וסבר שהוא מחוייב במצוה ההיא ועי"ז הי' טרוד ובאמת לא הי' מחוייב באותו המצוה א"כ הי' הטרדא שגרם העבירה בטעות א"כ שוב הוי כמו שאר טעות ושוגג דמחייבו חטאת והרי גם כאן עיקרו הי' טעות:
וזה הוא כוונת התוס' ביבמות דף ל"ד ע"א ד"ה טעה כו' בתירוצם. והמהרש"א שם במהדורא בתרא הקשה הא ר"מ משום דנותן לדחות קאמר. ולא ק"מ דכוונתו ניתן לדחות היינו דהטרדא הוא באמת שיש עליו החיוב היום למול. ובזה אני מישב דברי התויו"ט בריש שבת במשנה א' שכ' שם לפרש דברי הרע"ב דפירש עני דנקט אע"ג דעוסק במצות צדקה. והקשה התויו"ט דלמה באמת חייב ותי' דדווקא בלולב דנותן לדחות עיי"ש וכבר תמהו עליו וכן שמעתי ממרן הגאון זצלה"ה שתמה עליו. ונראה דהנה העני המוציא הצדקה שנותנין לו וגם כלים לרה"ר בשבת אם הי' עושה כן במזיד הרי הוא מומר לחלל שבת ואין כאן מצוה לפרנסו כדקיי"ל ביו"ד סי' רנ"א ואפילו עושה בשוגג מ"מ כיון שבעה"ב זה עובר בלפני עור אין כאן מצות צדקה יעיין באו"ח סי' קס"ח אלא שבעה"ב סבר דאיכא מצות צדקה והוי טרדא דמצוה בטעות והיינו שלא ניתנה לדחות דקאמר לענין מילה ושיגרת לישנא זה נקט נמי בלולב דבעינין שיהא טרדת מצוה באמת:
ואם כן לפי"ז בדווקא קאמר ר' יוסי בסוכה דף מ"ב ביום טוב ראשון שחל בשבת דאז הי' ג"כ חיוב הנטילה אלא שלא דחי שבת ולכך הי' הטרדה באמת והוי כעין אונס ופטור. אבל אם הוציא בזה"ז לרה"ר בוודאי חייב שהרי לא הי' טרוד. ואם טעה וסבר שחול הוא טרדא דטעות לא מהני ומלשון המשנה ולשון הרמב"ם עצמו יש לדייק כן דנתנו טעם מפני שהוציאו ברשות והיינו בזמן שביהמ"ק קיים שהי' הלקיחה ברשות. אבל אם הכל הי' שלא ברשות אלא ששכח בוודאי חייב ואינו פטור משום טעה בדבר מצוה וכדלעיל והרמב"ם הרי מביא גם הדינים דהיו שייכים בזמן המקדש כן נראה לי פשוט בזה. וממילא כיון דאינו נפטר בזה אם כן הוא בכלל איסור נטילה בשבת:
ומה שרצה מעלתו ני' עוד לומר דאפילו במצוה דרבנן חשיב טעה בדבר מצוה ופטור אם אמנם שאמר בזה פרפרת לישב דברי הרמב"ם. יעיין בטעם המלך בה' שופר כי שם מבואר בהיפוך. ובאמת בלשון הרמב"ם שכ' כדי לצאת בו מבואר ג"כ בהיפוך. ומטעם זה לא הי' צריך הרמב"ם להביא תי' הש"ס דלקחו בכלי כי רמז זה בלישנא יתירה שכתב, ובחידושי אמרתי לישב בדרך אחר אבל זה נראה לי עיקר דאימתי יוצא כבר כ' בהלכות לולב כן נראה לי ידידו מחו' הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: