מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה מח
מעשה שאירע באחד שהיו אצלו בביתו כמה משכנות ובלילה ראה ע"י חלון כי אש אחזה ברפת שלו וקם בבהלה והלך לתוך הרפת ונשרף שם. והאש הלכה והציתה גם את הבית ונשרפו כליו שהי' לו בבית ועכשיו תובע אחד את אלמנת האיש ההוא שנתן שטערי"ן טיכ"ל שוה מאה וחמשים רמ"כ על חמשים זהובים שלוו לו והאשה אומרת ידעתי אבל נבהלה אז ונעשית חסר דיעה ולולא שהגוים הצילוה והוציאו אותה גם היא היתה נשרפת כי יצאה אז מדעתה בראותה הצרה הגדולה. והשטערי"ן טיכע"ל ידעה כי הי', מונח בארגז סגור היטב ולא הי' שם חשש לגניבה וגם לאחר ששב רוחה בה מצאה איזה מטלטלין מהמעט אשר הוציאו חוצה להציל אבל מן הארגז א"א שגנבו את השטערי"ן טיב"ל כי הארגז הי' סגור ומסוגר ואיזה רגעים אח"כ האש הצית במהירות: ונשרף הכל ולא הי' אפשרות שישברו את הארגז ולהציל השטערי"ן טיכע"ל מתוכו אלו טענות של הצדדים ונשאלתי בזה חוות דעתי:
והנראה לי בעזהי"ת הנה בתשובת הרמ"א סי' כ"ו פסק דאם הי' יכול להציל אלא שע"י שהציל את שלו נשרף זה חייב ומלשון הרמ"א משמע דחשיב לי' פשיעה והש"ך, בסי' ש"ג סק"ז נסתפק אם גם בשו"ח הדין כן דחייב והנתיבות שם הכריע דבש"ח בוודאי פטור וכ"כ מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חח"מ סי' ט"ז וכן מסתבר ואפילו בש"ש קשיא לי דהרי מבואר ברמ"א שם דטעמו דס"ל כהרשב"א דאונס שאינו בגוף החפץ לא מקרי אונס וכן פסק בש"ע סי' ש"ג אבל הש"ך שם סק"ד הכריע כהרש"ל וסייעתו דגם שאר אונס בגופו מקרי אונס אפילו אם אינו בגוף החפץ. וא"כ כיון דהרמ"א תלה זה בזה א"כ גם להרש"ל דינו של הרמ"א אינו. ואפשר דטעמו משום דהרמ"א לקמן סי' שפ"ח סוף סעי' ב' פסק דאונס ממון לא חשיב אונס ואע"ג דהש"ך שם ס"ק כ"ב פסק דיש לומר קים לי דחשיב אונס מ"מ כאן דיש תרתי וס"ס אפשר כרשב"א דאפילו אונס לא מהני כל שאינו בגוף החפץ ואת"ל דמהני אולי כהרמ"א דזה לא חשיב אונס ולכך ס"ל כמ"ד דעל ס"ס מוציאין ממון ועיין בכלל קים לי בכהג"ד ועכ"פ בש"ח פטור והנה מלוה על המשכון קי"ל לעיל סי' ע"ב ברמ"א סוף סעי' ב' דהוי ספיקא דדינא ורק לנגד החוב הוי כשש"ש עיי"ש:
ועתה נבוא לנידון דידן. דנראה דהאלמנה פטורה דהנה ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב ברמ"א הביא ב' דיעות אם מעיקרא סבר שיש עוד שהות והתעצל והמתין ולבסוף אירע אונס י"א דהוי אונס וי"א דלא הוי אונס והטו"ז הכריע דהוי אונס והמג"א בסי' ק"ח סקי"א הכריע ג"כ דהוי אונס. ולפי"ז נראה דמצד הבעל פשיטא דפטור דלא פשע במה שקפץ לרפת להציל שכדין עשה שהרי עדיין לא אחזה אש בביתו אז והי' ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי ושלו הי' בסכנה יותר מקודם וגם הרי יכול להיות שהי' בדעתו שיש שהות להציל שניהם וכך הדרך לעשות בשלו. ולשמור דברים אלו יותר מדברים שלו לא קיבל עליו וכמ"ש הטור בסי' רצ"א לענין שמירת כספים דאין צריך בקרקע האידנא דאין צריך יותר ממה שדרכו לשמור בשלו כי יותר לא קיבל עליו עיי"ש מ"ש בשם הרב אלברצולנא ולבסוף שנאנס א"כ לדעת האומרים דבכה"ג חשיב אונס לענין שבועה נראה דחשוב גם לענין ש"ש אונס ואדעתא דהכי לא קיבל שמירה כמו בכל אונס וא"כ אז כלתה שמירתו:
וא"כ נראה דממילא גם אשתו ובניו פטורים שהרי הם לא נתחייבו בשמירה אלא מכחו ומצידו וא"כ כיון דפרח ממנו דין שומר גם הם נפטרו ואפילו לדעת הי"א בחו"מ סי' רצ"א סעי' כ"ד דחייבים מצד עצמם נראה דהיינו במסר להם הפקדון כמבואר שם בלשונם אבל כאן אפשר לא מסר להם ולא הגביהו אותו מעולם ומספק אין לחייב אפילו שבועה כדאיתא שם סעי' כ"ג. אמנם אפילו יש כאן ודאי שמסר להם אפי"ה נראה לי דלכ"ע דאפילו למ"ד דהמלוה על המשכון ש"ש היינו הוא אבל אשתו ובניו לא הוי אלא שומרי חנם דלית להו שכר מצוה ולא פרוטה דר' יוסף וכבר כתבנו דהסכמת האחרונים דבש"ח לא חשיב זה כפשיעה וא"כ אינה צריכה האלמנה לישבע שהיתה מטורפת ושלא נגנב. אלא אם באמת כן ה"א שנמסר לידה אזי צריכה לישבע כשבועת ש"ח:
וכל זה כדי לפטור את האלמנה שלא תהא צריכה לשלם מה שהי' המשכון שוה יותר. אבל אינה יכולה לגבות ע"י שבועתה את החוב שהרי כנגד החוב היא ש"ש. ובש"ש לדעת הרמ"א וסייעתו הוי כפשיעה מה שלא הצילה. אמנם אם תשבע כי אז נטרפה דעתה לדעתי לכאורה היתה יכולה לגבות גם את החוב שהי' על המשכון כדאיתא לענין אונס בסי' ע"ב סעי' ב':
אלא שאכתי יש לחוש אולי נגנב השטערי"ן טיכע"ל ולדעת הש"ע בסי' ש"ג אם נגנב לא מהני טירוף דעת של השומר לפוטרו. ונהי דהש"ך הסכים להרש"ל מ"מ להוציא ממון א"א. ואין לומר שתשבע שלא נגנב לפי ענ"ד שזה א"א כי אינה יכולה לישבע על זה דעל אומדנא וחזקה אינה רשאית לישבע כדאיתא ברשד"ם סי' תנ"ט. ומי יודע אם לא הי' להגנב מפתח כיוצא בו או אולי הי' לו טיטריכע"ן ופתח ברגע וגנב. וכיון דלנגנב להש"ע אינו מועיל טענת טירוף א"כ עדיין איכא למיחוש שמא נגנב. אכן לפי מ"ש מהרשש"ך הובא בקצה"ח בסי' ע"ב בסק"ה דהא דגניבה באונס חייב היינו דווקא בשומרים דמשלמים להם ממון ממש משא"כ במלוה על המשכון וכיוצא אמרינין דלא קיבל עליו נטירותא יתירתא:
ומה שהקשה הקצה"ח שם מהא דפריך בריש הכונס על ר' יוסף בטוען טענת גנב באבדה ודלמא מיירי בגניבה באונס. לפיענ"ד לענין אבדה דבעכר"ח חייבי' רחמנא לא כ' מהרשש"ך את דבריו וקושית הש"ס שם בהכונס לאיכא דאמרי דטעמי' דר' יוסף משום דבע"כ חייבי' רחמנא וכ' שם הקצה"ח דלענין נגד החוב דהוי עליו לדידן כש"ש דהו' כאלו התנה כל זמן שלא יחזור לו משכונו לא ישלם ועל אונס לא התנה. וממילא בכה"ג אונס בגניבה לא קיבל. וא"כ בנידון דידן אם תשבע דהיתה אז כמטורפת ומבלי דעת אפילו אם נגנב השטערי"ן טיכע"ל חייב הלוה לשלם לה את החוב כן נראה לפי ענ"ד ולדעתי טוב לפשר שלא תשבע האשה ותפסוד את החוב וגם בעל המשכון לא יגבה מה שהי' המשכון יתר על חובו והנראה לפי ענ"ד כתבתי הק' משה שיק מברעזאווע: