אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה מז

תשובה מו

בעזהי"ת יום ו' עש"ק חקת תרל"ו פה חוסט יע"א שלום וכל טוב וחיים להרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' משה פאללאק האבדקה"ל אורטדאקסען בק"ק באניהאט יע"א.

על ד"ת שכ' במכתבו ואם אמנם אני טרוד מאוד ואין אני יכול להשיב על פלפולים מכל מקום לפי שדבריו נוגעים אלי שהעיר מעלתו על דברי הנדפסים בספר מצות השם הוכרחתי ליקח לי מעט פנאי להשיב על דבריו. והוא במ"ש בגליון מצות השם מצוה רכ"ב בלאו דלא תשקרו דקאי על נשבע בשקר בפקדון וכ' החינוך דלוקה והי' קשיא לי דבריש פרק שבועת הפקדון היא איבעי' דלא איפשטא ותירצתי דמושכחת לה בלא הודה כמ"ש רש"י שם דקרבן אשם אינו חייב אלא בהודה. ומעלתו ני' השיב דיש להעמיד הא דלוקה על שבועת ביטוי דאית בי' ג"כ ועוד מה שציינתי על רש"י ורש"א כ' שנראה לו שבמח"כ נעלם ממנו דברי רש"י ריש פרק ארבעה שומרין שכ' רש"י להדיא דאינו חייב קרבן עד שמודה ושב מרשעו ובא להתכפר מדכתיב בפ' נשא והתוודו את חטאתם וכ"כ רש"י בפירושו על התורה:

הנה גרם לי כל זאת קיצר דברי מבלי אפשרי לכתוב על הגליון כל הצורך. אבל באמת לא נעלם ממני והנה כבר הקשה בתוס' חדשים על התויו"ט ובפני משה על הירושלמי מהרמב"ם הלכות גניבה וגזילה. ואני כתבתי בחדושיי דנראה לי דלא נעלם ממהרש"א והתויו"ט דברי רש"י דפ' ד' שומרין אלא דהנה מבואר בב"מ דף ג' ע"ב דאשם היינו קרבן ולר"מ עדים מחייבו אשם ובמתני' ר"פ שבועות הפקדון והם דברי ר"מ ולזאת השיגו על רש"י דלמה פי' דווקא בהודה. ובאמת יש לישב דעת רש"י עפ"י דברי התוס' בב"מ שם ד"ה אשם שכ' דיש סוגיות חלוקות בזה ועיי"ש ועשמ"ק ועכ"פ נראה דצדקו דברי מהרש"א והתוי"ט ולא קשיא עליהם מדברי רש"י הנ"ל:

ובאמת דברי רש"י בפ' ד' שומרין דף מ"ט ד"ה ה"ג ואם הודה מעצמו שלא באו עדים כו' הקשה עליהם בס' פני משה בחידושיו על הירושלמי דלמה נקט רש"י בלא עדים הרי גם באיכא עדים הדין ג"כ כן ואני אמרתי ליישב עפ"י דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ד' שהקשה דהאיך מושכחת קרבן בהזיד בשבועת העדות דהלוא צריך לומר שהזיד וכיון דאין אדם משים עצמו רשע איך יאמינו לו הכהנים ומזה הביא ראי' דמה שמתוודה דרך ווידוי לא אמרי' בי' אין אדם משים עצמו רשע. וא"כ איכ"ל דרש"י לרבותא נקט בהודה מעצמו בלא עדים דהו"א דאינו חייב קרבן דהא אין הכהנים צריכין להאמין לו משום דאין אדם משים ע"ר קמ"ל:

ולפי"ז לכאורה אינו מוכח מקרא דוהתוודו דאינו חייב קרבן אלא בהתוודה דדלמא גם קרא נקט לרבותא דאפילו ליכא עדים אלא שהודה מעצמו ג"כ חייב וזה שי"ל בטעמא דר"מ בב"מ ולדידן איכ"ל כיון דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם משמע דכבר נודע קודם הודאתם ועכ"פ זה הי' כוונתי במ"ש בגליון הנ"ל דאפילו לדברי מהרש"א היינו דווקא לר"מ אבל לדידן בעינין דווקא הודאה. וא"כ איכ"ל דמשכחת כדברי החינוך בלא הודה:

אבל ליכא למימר דהחינוך מיירי דהזיד בשבועת ביטוי דהרי קיי"ל דבהתראה בעינין דווקא שיתרו בו משום אותו לאו עצמו כמבואר ברמב"ם בכמה דוכתי והחינוך כ' דבריו אלו על לאו דלא תשקרו ובכה"ג דאם התרו בו משום לא תשקרו אין מלקין אותו משום ביטוי. וכן צריך לומר שם בש"ס ר"פ שבועת הפקדון דרצה לפשוט מברייתא דתנא דחומר בשבועת פקדון דלוקין כו' ודלמא מיירי הא דלוקין היינו משום ביטוי:

ובלא"ה מבואר מדברי רש"י ותוס' שם בד"ה הזיד בשבועת הפקדון שהקשו דהוי מצי למיבעי זאת בשבועת העדות ותירצו ואי בשבועת העדות הוי מיבעי' לי' לש"ס ושם ליכא לאו אלא לאו דשבועות ביטוי ואי נימא דכוונת החינוך דלוקה משום שבועת ביטוי ואפי"ה מייתי קרבן אשבועת הפקדון וא"כ שוב הה"ד גבי שבועות העדות אע"ג דלקי משום שבועות ביטוי אפי"ה מביא קרבן אשבועות העדות ואלא ע"כ דפשיטא להו דכל דנלקה על אותו עבירה רק על זה מבעי' לי' להש"ס אי בעי ג"כ קרבן. ובחידושי הארכתי בזה דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה