מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה מו
עוד להרב הנ"ל.
אשר חקר מעלתו בדברים המחוברים בקרקע אם האחד מהם איסור והשאר היתר אם מתבטל במחובר. ופשט לי' ספיקו מדברי רש"י בגיטין דף נ"ד ע"ב גבי נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות ופרש"י דמחובר אינו בטל משום דחשוב ומזה מוכח דאינו בטל רק מדרבנן אבל מה"ת גם במחובר בטל. ויישב מעלתו ני' בזה מה שתמה מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רל"ה על הגאון בעל בית אפרים שכ' ראיה נגד הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא דא"כ קשה הא דאמרי' בע"ז דף נ"ג ע"ב דלכך כ' התורה ואשיריהם תשרפון באש משום אשירות שנעבדו בשעה שעשו ישראל את העגל דשלוחותייהו עבדו וקשה הא הוי ספק ואלא ע"כ דספיקא דאורייתא לחומרא. והקשה מרן הגאון זצ"ל הא התם הוי איקבע איסורא ותי' מעלתו ני' דאשירות אלו שנעבדו הרי לא ידעינן אי היו רוב והוי רק ספק רוב והיכא דהוי ספק רוב שוב לא מקרי איקבע כמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות. אלו תוכן דברי מעלתו נ"י:
הנה באמת דברי רש"י גיטין הנ"ל דמוכחין לכאורה דמחובר בטל מה"ת קשיין לי טובא דהם לכאורה נגד המשנה פ"ט דתרומות משנה ה' דתנן התם דלגינה אחת של תרומה באין זרעו כלה אינו בטילה אפילו במאה לגינות והר"ש שם הביא מהתוספתא הטעם משום דקרקע בקרקע אינה בטילה וכ' הר"ם שם משום דאין כאן תערובות ובס' תפארת ישראל על המשניות כ' שם הטעם משום דהוי קבוע וכמחצה. על מחצה דמי הרי בהדיא דמחובר לא בטיל מן התורה ואפילו נדחוק דרש"י באמת סובר דגם התם הטעם משום דחשוב מ"מ דברי מעלתו שכ' לישב דשם לא הוי איקבע משום דהוי ספק רוב להרמב"ם לא שייך זה וא"כ שפיר תמה מרן הגאון זצ"ל:
ובאמת לפי ענ"ד יש לומר דגם רש"י מודה להרמב"ם וכפשטות התוספתא וכמו שהביא גם התויו"ט שם אלא דרש"י קאי בפירות העומדים לתלוש ולר"מ דס"ל בשבועות דף מ"ג דכתלוש דמי ועומדים להתערב ובטור וש"ע יו"ד סי' קי"א פסקינן דדבר העומד להתערב כמעורב דמי ומצטרף לבטל את האיסור ולכך הוכרח רש"י לפרש משום טעם אחר דהוא מטעם חשיבות. אבל אילן באילן דאינו עומד להתערב נראה ביו"ד בסי' קי"א הנ"ל דוודאי אינו מצטרף לבטל ולי הי' נראה דכוונת בעל בית אפרים הוא דהרי אותן אילנות שכבר היו אז בעולם לא היו יכולין לאסור אז כיון דקי"ל כרבנן דר"י הגלילי דמחובר אינו נאסר ולא היו יכולין לאסור רק מה שניתוסף אח"כ ובתורה משמע דגלי גוף האילן ואפילו לשרש אחריו אנו מצווין וע"כ שהספק רק על אותן שנטעו אז בשעת עשיית העגל או מה שניתוסף והרי אפשר שלא נטעו אז כלל או לא ניתוסף וא"כ לא הוי איקבע:
ובספר מלוא הרועים אות ק' ערך קבוע כ' דמהתם איכא למילף דין דקבוע והקשה דל"ל וארב לו כו' תיפוק לי' מהתם. והוא דס"ל דבוודאי רוב אילנות היו היתר הן אותן שהיו נטועין קודם מעשה וכמו כן אותן שנטעו אחר שכבר שבו ישראל מהחטא. וא"כ אותן שנטעו בשעת מעשה הי' מיעוט בוודאי ואעפי"כ צוותה התורה ואשיריהם תשרפון וע"כ הטעם משום קבוע וא"כ למה לי וארב לו. וכפי מ"ש דנשמע מסי' קי"א דדבר שאינו עומד להתערב אינו מצטרף לבטל לא קשיא קושית מלוא הרועים הנ"ל:
אמנם עם כל הנ"ל עדיין קשה הרי האשירות קצצו אותן אח"כ וא"כ יתבטלו אח"כ אם נימא דהרוב הי' מן ההיתר לזה נ"ל דיש לדמות זה למ"ש המרדכי דכל שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות אינו בטילה וכ' המל"מ פ"א מה' משכב ומושב דין י"ד דהוי דאורייתא וביאר הפליתי בסי' ק"ב טעמו הואיל והדבר המבטל לא הי' ניכר אין לו חשיבות ההיא לבטל האיסור. וא"כ ה"נ בשעה שהתחיל התערובות אינו ניכר ההיתר:
ובמקום אחר יישבתי בסברא זאת מאי דקשיא לי טובא בסנהדרין דף נ"ה דפשט ר"ש מאשירה דאסורה אע"ג דליכא קלון ואפי"ה אסור והדבר תמוה דמקרא מלא דיבר הכתוב לשמצה בקמיהם ומנ"ל להוכיח מאשירה דאפילו בליכא קלון דאסור ועפ"י הנ"ל כתבתי בחידושי קצת ישוב (דהרי התוס' בר"ה ד"ה ולא כו' כ' אפילו לאחר שהוא ירושה להם מאברהם יש להגוים במה שנטעו וא"כ כל האשירות היו אסורות והרמב"ם פסק בפ' י"ח מהלכות פסולי המוקדשין דאיסורין אין מבטלין זה את זה וא"כ כל זמן שלא נקצצו לא הי' אפשר לבטל את האשירות שנטעו להשתחוות להם בעת העגל שהרי כולם היו אסורים רק לאחר שנקצצו שהקציצות מבטלתן ונעשו האשירות של קודם המעשה ושלאחר המעשה היתר אז היו יכולין לבטלן וא"כ הרי תחילת ביאתן להיתר הוא בתערובות ולכך הוצרכו כולם שריפה ממילא עיקר שריפה הוא ע"י שהיו האשירות שמקודם המעשה ושלאחר המעשה ג"כ אסורים וע"י מה נאסרו ע"י התקלה שנעשה על ידם אף ע"ג דליכא קלון ושפיר הוכיח הש"ס דמשום קלון נאסר וק"ל) ועכ"פ בגוף הדין שהתחלנו אם מחובר בטל נראה מהתוספתא הנ"ל ומהרמב"ם דמחובר אינו בטל מן התורה. והנראה לפי ענ"ד כתבתי יברך ד' אותך ואת כל אשר לך ותשמח בשמחת יו"ט הבע"ל כאות נפשך ונפש רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: