אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה מה

תשובה מד

בעזה"י חוסט יום ד' פקודי תרל"ו לפ"ק. את חג המצות יחוג בדיצות תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש יע"א:

מכתבך קבלתי וע"ד תורה אשר כ' מעלתך נ"י בענין יאוש למ"ד יאוש קונה אם צריך קנין חדש וכתבת שבס' טיב גיטין כ' דלא בעי קנין חדש ושזה נגד דברי שכתבתי בחג הסוכות העבר. גם הקשית למ"ד יאוש קונה וסתם גזילה יאוש בעלים להרמב"ם. וכ' דהיכא דהשומר כפר ונשבע דבוודאי נתיאשו הבעלים ממנו א"כ קשה האיך כתבה התורה והשיב את הגזילה אשר גזל וכתבת כי הקשית קושיא זו לכמה גדולים ולא אמרו לך דבר ברור. ולפי ענ"ד הדבר פשוט דכשם שאמרו רז"ל באונס שגירש דאע"ג דהגירושין מועילים והיא מגורשת. וכדאיתא בפ"ק דתמורה ואפי"ה התורה נתקו לעשה דלו תהי' לאשה ולא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד והחזר קאי וה"נ בגזל ונתיאשו הבעלים אע"ג דקנאו ביאוש והוא כשלו ע"י הגזל מ"מ הלאו דלא תגזול רמיא על קרקפתא דגזלן וראוי להלקותו וע"ז כתבה לנו התורה תיקון שישיב את הגזילה אשר גזל ובזה יתקן הלאו אע"ג דקנה הגזילה. ואם משיב רק דמי שווי' בזה יש פלוגתא בתוס' במכות דף ט"ו ד"ה התם ויש שם ב' סברות אם בדמים מקיים המ"ע ובנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' קל"ו שם בהגהות בנו האריך בזה והוכיח שהרמב"ם סובר דאינו מקיים בזה המ"ע של והשיב את הגזילה עיי"ש:

אמנם אפילו למ"ד דגם בהחזרת דמים בעד החפץ מקיים המ"ע נראה דהיינו היכא דאין הגזילה בעין אבל אם הגזילה בעין בוודאי עליו להחזיר החפץ דווקא. שוב ראיתי כן בשמ"ק ב"מ דף כ"ו ע"ב דאפילו אי יאוש קונה חייב להחזיר החפץ אלא שכ' שם דגם בדמים מקיים המ"ע ואיכא למימר כנ"ל עכ"פ נהי דלמ"ד יאוש קונה והחפץ שלו מ"מ אינו מבואר במה קונה זה דמצד הגזילה לא קנה אלא שחייב באחריותה וכבר נסתפקו התוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל שלקטו בזה וחקרו מאי בין יאוש להפקר ולמה צריך הפקר אחר יאוש וכ' ב' סברות או דהיאוש הוי רק ע"ד הגזלן והוי כמתנה או דיאוש הוא אדעתא דכ"ע ואם אינו ברשות הגזלן כל המחזיק בו זכה וא"כ ע"כ אם הוא ברשות הגזלן הוא רק דחצרו קונה לו. דחצרו קונה לו שלא מדעתו אבל אם הוא ברה"ר בוודאי צריך הגזלן לעשות בו קנין (וגם בשינוי דממילא בגנב טלה ונעשה איל אני מסופק אם קנה הגזלן אם אינו עומד ברשותו בלי קנין):

אמנם כל זה ביאוש במטלטלין אבל מה שפקפקת על דברי שכתבתי בקרקע דאינה נגזלת אפי"ה בנשתקע שם בעלים ממנה כ' התוס' דקנה האנס והקשה בכפ"ת דא"כ באוונכרי נמי התם בוודאי אין היאוש בקרקע אלא מצד תורת מחילה ואיכא הפקר וכבר כ' התוס' דאיכ"ל דרק אדעתא דגזלן אפקרי' ושאחר אינו רשאי ליטול. והנוב"י במהדו"ת סי' קנ"ד כ' דנגד יחיד מהני הפקר כה"ג. ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחיו"ד דפליג עליו מ"מ כ' דאי אפקרי' אדעתי' דידי' הוי רק כיאוש וכסילוק ויכול זה לזכות אלא שגם הנותן והמפקיר יוכל לחזור והוי רק כיאוש ועכ"פ אם אחר זוכה בו כיון דאדעתי' דידי' לא אפקרי' הוי כגזלן. וזה שכתבתי שם דבאוונכרי אע"ג דנשתקע והוי כיאוש וכהפקר אבל רק לנגדו הוי הפקר דרק אדעתי' דידי' אפקרי' והרי הנכרי אינו מכוון לקנות ולכך אינו מועיל באוונכרי נשתקע. זה הוא הי' כוונתי במה שכתבתי לך אז.

ועכ"פ מדברי התוס' ב"ק דף ס"ט הנ"ל נראה לי דלאו דווקא בקרקע דאינה נגזלת שהיא עדיין ברשות בעלים אפי' נשתקע ונתיאשו מ"מ בוודאי צריך קנין כיון דעדיין לא הוי שלו עד עתה ורק עתה הוי כאלו הפקידו והוי כמתנה חדשה אלא דאפילו בגזילת מטלטלין נראה מדברי התוס' הנ"ל דלכל הפחות מידי ספיקא לא נפקא וצריך הגזלן לעשות בו קנין אם הדבר אינו ברשותו אבל אם הם ברשותו חצרו קונה לו אף שלא מדעתו כן נראה לי:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה