אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה לב

תשובה לא

בעזהי"ת חוסט יום א' דסליחות תרל"ד לפ"ק. כשמוע קול שופר. לחיים טובים יוחק בספר. ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה נפתלי סופר ני' האבדק"ק פעטשי חדש יע"א.

מכתבו קבלתי בשבוע העבר ותוכן המכתב מה שמבקש ממני לחוות דעתי במעשה שבאה לפניו ומעלתו ני' כתב והאריך האיך הי' המעשה מתחילה ועד סוף ובמה דנין זה עם זה. והנני שולח לו בחזרה הלוטה פה כאשר ביקש ממני וגוף הענין ששנים הי' להם רעגא"ל משנים קדמוניות ששכרו החירות למכור י"ש ושאר משקין לווירטסהייזע"ר למכור בחנותם. וגם נתנו למכור לזקן אחד שהי' משמש ונאמן אצלם ושכר טרחתו נתנו לו ג"כ רשות למכור י"ש. וביני ביני כבר חלפו ועברו ימים רבים. ושכרו הזכות החירות אנשים אחרים. ואחרים שוב אחריהם שינוי ושלשו ונעשה ביוקר רב ממה שהי' בקדמותו ועי"ז רוצים השוכרים הרעגא"ל מחדש גם הם להוסיף על הווירטסהייזע"ר וגם על הזקן גם שינוי בשנת 852 למנינם את המידות ונתנו 2/4 לווירטסהייזע"ר ושוב אחר זמן לא נתנו להם רק במדה קטנה וגוף הדברים א"א להאריך ולהציע הכל ועיקר שאלתו על ב' דברים הא' אם עשו שלא כדין במה שהעמידו המדה כחוק המדינה. ולא וויתרו כנגדם 2/4 מידה. והב' אם יש ביד השוכרים החדשים להוסיף על הזקן ועל הווירטסהייזע"ר הישנים כפי מה שאחרים רוצים ליתן להיות ווירטסהייזער ומעלתו האריך וראיתי כל דבריו אבל אין נפ"מ לדינא בזה. ואשוב על ראשון ראשון:

הנה בוודאי מוזהרים אנו בתוה"ק איפה שלמה וצדק והין צדק יהי' לך והיינו לפי המידה שיסכימו עליה או אנשי העיר או אנשי המדינה שלא יחסר מן המידה ולא יעדיף וכדאמרינין ב"ב דף ח' רשאין בני העיר להסיע על קיצתן ופירש"י בין לפחות ובין להוסיף על המידה ומכ"ש שיש רשות להממשלה לקבוע המדה ואין לפחות ואין להוסיף עליה וכמ"ש בח"מ סי' רל"א סעי' ח' וסעי' ט"ו ואפילו לדעת האומרים בחו"מ סי' שס"ט והאריך הש"ך ביו"ד סי' קס"ה סק"ח די"א דאין דינא דמלכותא דינא רק לענין מסים וכיוצא בזה מכל מקום בענין המידות שבני העיר רשאין לקבוע להם המדה מכ"ש הממשלה ודינם דין ואדרבה אסור להוסיף כמו שאסור לפחות וא"כ לא אדע מה שאלה הוא זו אם לא פעלו עולה על מאי שהעמידו המדה על חוקי המדינה ואי וויתרו נגדם כמה פעמים מי יוכל לחייב אותם לוותר לעולם:

ומה ששאל עוד בשאלה הב' הדין פשוט ומעשים בכל יום שהבעל הבית שוכר מי שישמש אצלו שנה או שנתים ואח"כ מוצא טוב ממנו ומסלק לראשון ואפילו ארוס למחצה לשליש ולרביע מבואר בירושלמי ספ"ק דביכורים דיכולין לסלקו כי אם באריסות בתי אבות שנשכרו אדעתא דהכא שלא לסלקם לעולם ואע"ג שנתנו להזקן ווירטסהוי"ז עבור שכר טרחתו זה הוי כאלו שכרו בדמים וכמ"ש הר"ן ס"פ השוכר את הפועל בסוגיא דאתנן דשכר טירחא והוא צריך שיתן דמים אלא דאם נותן לו דבר אחר הוי כאלו קנה אותו בדמים והוא הדין הכא הוי כאלו שכרו בדמים מ"מ אפי"ה זה תליא בזה אם יכול לסלקו משימושו שממילא מסתלק מן הדבר שנתנו לו בעד שימושו:

אמנם אפילו השוכר באמת בדמים עצמו לא מצינו שיש לשכירים חזקה נגד בעלים ישראלים ויכולין הבעלים להשכיר אח"כ לאיש אחר כדקי"ל בחו"מ סי' שי"ב בשכר בית או חנות סתם שיכול לסלקו אלא שבחנות צריך להודיע להשוכר י"ב חודש מקודם משום דנותן בהקפה עיי"ש. ועל השוכרים החיוב שלא להשיג גבול חבירו ושלא ירד לתוך אומנות חבירו אבל הבעלים יכולין לעשות בשלהם כמו שירצו וכעין דאמרינין במלמד בסי' רל"ז ונהי דנראה דהבעלים ראויין להקדים למי שדר מכבר בו ושכן גבי' כעין דינא דבר מיצרא משום ועשית הישר והטוב וכעין מכירי כהונה ואפילו אם הוא פסידא מועטת וכעין דקי"ל בחו"מ סימן ר"ד במתנה מועטת יש בו משום מחוסר אמנה. וכיון דמכירי כהונה הוי כמו דברים ולכך אסור להם לחזור אבל יחיד שלוקח איש אחד לביתו או משכיר לו דבר או שכרו לא מצינו טענת חזקה. וכל זה באדם שהוא נותן מביתו שיש לו על עולמית צריכין אנו לדון מטעם הנ"ל:

אבל בנידון דמעלתו שלבעלים עצמם אין להם בהם כי הוא אינו שלהם אלא ששכרו אותו הרענד"א על זמן. ומשכלה ונגמר הזמן צריכים לשכור מחדש. וגם זה אם יזדמן שלא יהיו שוכרים אחרים וא"כ הוי דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו. ואין אדם מקנה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו וממילא אין להם טענת חזקה. שנית שבנדון הנ"ל נשתנו השוכרים ומתחילה היו אחרים ועתה שוכרים חדשים מקרוב באו אחרים. ואפילו השכירות מהגוי דקי"ל בחו"מ סי' רל"ז תקנות חר"ג פליגו הפוסקים אם הבית נעשה של אדם אחר אם יש טענת חזקה. ובמג"א בסי' שס"ו ס"ק ז' מסתפק בזה בנמכר הבית אי שייך טענת חזקה. ויש עוד טעם שלישי בנדון הנ"ל דהשרים הוסיפו המחיר מהשכירות של הזכות מכירת הי"ש ושאר המשקין והעלו אותו הרבה בדמים מרובים. ומהיכי תיתי נימא דהבעלים ששכרו הרענד"א ומשכירים ווירטסהייז"ר לאחרים לא יהי' להם רשות להעלות בדמים אתמהה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכדאיתא ג"כ במג"א סימן שס"ו הנ"ל וגם בשאר האחרונים באו"ח סי' קנ"ג דהיכא דיש טעם גדול אין טענת חזקה. ואין טענה שלא לשנות מאיש לאיש וכן בתקנת וחרם ר"ג המבוארים והנדפסים שם בסוף תשובת מהר"מ מרוטנבורג. ובתשובת מהר"מ מינץ איתא דהתקנה לא היתה אלא בשכירות בתים מגוי אבל לא מישראל לישראל. וכן אם נתעלה ונתיקר אפילו בשכירות בתים מגוי והגוי רוצה להעלות בדמים בערך היוקר נראה משם דלא נעשה תקנה וחדר"ג על זה:

וא"כ בנידון הנ"ל אין אני רואה שום חיוב על שוכרי הרענד"א מחדש והיו מוכרחים וצריכים להוסיף דמים שלא יהיו גם הם רשאים לבקש מהזקן ושאר הווירטסהייז"ר יותר ממה שנתנו עד עתה ובוודאי יכולין לבקש מהם לפי השומא והערך כפי מה שמשלמים עתה בשביל הארענד"א אלא שיש להם להזקן ולהווירטסהייז"ר שהיו מכבר אצל השוכרי הרענדא המוקדמים קדימה קצת מול אנשים אחרים שלא הי' להם עד עתה חלק ונחלה בווירטסהייז"ר וכמ"ש לעיל ומצד ועשית הישר והטוב. כ"ז כתבתי הנראה לפי ענ"ד. ואם אמנם בדיני ממונות צריכין לשמוע הטענות והדברים מבעלי הדינין בכל זה אני סמכתי על מעלת כתה"ק ני' ולא הצעתי הדברים אלא לפניו להגיד לו חוות דעתי ומעלתו ני' שהוא בפנים הדבר יעשה כחכמתו כדת תורה והפשרה בענינים כאלו משובחת לפי ראות עיני הדיין וקרוב לדין תורה וה' יברך את עמו בשלום ואחתום בברכה ומחי' חיים יתן לו ולביתו חיים טובים ארוכים ומתוקנים ונא יזכיריני גם בתפילתו דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה