אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה כז

תשובה כו

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה מו"ה עזריאל אייזק קעליר ני' אב"ד בק"ק שאנקוט יע"א.

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוות דעתי בדין מקומות ביהכנ"ס בעזרת נשים שבשנת ברכ"ת עשו תבנית ביהכנ"ס על נייר ומכרו המקומות עפ"י עילוי דמים ליזיטיציא"ן ויצא הדיבור מביניהם היותו שבעזרת נשים במקום הארון שבעזרת אנשים יתרבו בכותל מזרחי ג' מקומות בע"נ שאלו ג' המקומות יהיו לאותן שקנו מקומות בצד הבימה שכנגד הארון הקודש שקורין ברכת כהנים שטע"ט וימכרו בין אותן העומדים שם לפי עילוי דמים ובשנת הכתר שכבר הי' הביתכנ"ס בנוי באופן שכבר אפשר להתפלל שם מכר גבאי עם עוד ב' או ג' יחידי סגולה מקום העליון בכותל דרומי בתנאי מפורש שיהא לאשת הקונה מקום בעז"נ בכותל מזרח (אלא שקצת מהיחידים הנ"ל שהיו אצל המכירה מהם מכחישים שלא התנו כן ומהם אומרים שהבטיחו להשתדל שיהי' כן ולא הואיל ההשתדלות והגבאי והאיש ההוא טוענים ברי שעל תנאי זה נמכר המקום הנ"ל. ואז השכיר הגבאי גם בכותל צפון מקום העליון לגיסו ג"כ עם מקום בעז"נ בכותל מזרחי ועמדו שם ועוד אשה אחת מהקונים לפני הבימה. וקוני הברכת כהנים שטע"ט ערערו אז על סדר ישיבה הנ"ל. אבל הבטיחו להם שלאחר שיוגמר הכל ישנו הסדר ושלא הי' זה לקנין עלמין ואמרו כן כדי להשקיע הריב ואמרו שלאחר שיגמר ינתן להראוי ולאחר חצי שנה מכר' הגבאי מקום הצפוני לגיסו ונעשה במעמד כמה אנשים מקהל ודעתם. והקונה טוען שנמכר לו גם המקום בע"נ בכותל מזרחי מיהו מודה שלא התנה בפירוש אלא כיון שכבר עמדה אשתו על אותו מקום ממילא הוי כהתנה מדלא פירשו בהיפוך. ועתה כשרצו לעשות הספסל המזרחי בעזרת נשים נפלה המריבה בין קוני הברכת כהנים שטע"ט וקוני מקום צפוני ודרומי וקצת ממנהיגי הקהל רוצים לדחות גם את האשה שהיא מנשי קוני המקומות ברכת כהנים שעמדה עד עתה על מקום בכותל מזרח באומרם שבדוחק יש שם ג' מקומות ורוצים להוסיף שם רק ב' מקומות כנגד המקומות שהם בעזרת אנשים ובפשר אי אפשר לפשרה ורוצים לעשות רק כמשפט ד"ת ונתנו עיניהם בי להורות להם עפ"י דעת תורה ועפ"י דעת נוטה כדין מה לעשות:

והנה צריכין אנו להקדים איזה הקדמות מן הספיקות הנולדות בענין הנ"ל. א) אם המכירה באופן הנ"ל היא מועלת כלל דכבר העיר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' ל"ה דמכירה כה"ג קודם הבנין הוי לכאורה דשלב"ל אלא שכ' שם בנידון דידי' דהקרקע כבר נקנה להם א"כ הרי הקרקע בעולם ועלי' חל המכירה ויפה העיר מעלתו ני' בעזרת נשים ובפרט במקומות שבספסל המזרח של עזרת נשים שבולטת לביהכ"נ של אנשים ונבנית רק על עמודים ולא היו בעולם לא היא ולא קרקעה:

ובאמת גם בשאר המקומות של עזרת נשים צריך לעיין בזה ובוודאי לדעת הי"א המובא בשער המלך פ' כ"ב ממכירה דין ה' הביא בשם מהר"מ קלעי דגם בדשלב"ל תליא בפלוגתא שבח"מ סי' ר"ג סעי' יו"ד בהגה"ה ולי"א בקנה דשלב"ל עם דשב"ל מיגו דחייל על דבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלא בא לעולם וכן נמי דעת הנוב"י מהדו"ק חחו"מ סי' כ"ו וכ"ז וכ"ח עיי"ש דסובר כן וא"כ כיון דקנה המקום בעזרת אנשים דהוי הקרקע בעולם קונה גם בעזרת נשים אבל הסמ"ע בסוסי' ר"ג חולק ע"ז ובלא"ה יש הרבה קושיות לשיטה זאת:

מכל מקום נ"ל דלכ"ע קנין בכה"ג בביהכנ"ס דמועיל דהרי הביא הרמ"א בחו"מ סי' ר"ט סעי' ח' בהגה"ה דאם רוצה לקנות ג"כ דשלב"ל מקנה דהואיל ורוצה לקנות מקנה וכ' הרמ"א שם ועיין לעיל סי' קע"ו סעי' ג' דיש חולקין והיינו דשם מביא דעת הרמב"ם דכתב שותפין שהתנו גם לדבר שלא בא לעולם לא מהני כמ"ש בפ"ד מה' שותפין מיהו הכ"מ כ' שם בשם מהרי"ק דזה דווקא ביחידים אבל רבים בוודאי קונים ומקנים אפילו דבר שלא בא לעולם:

וגוף דברי מהרי"ק הם באריכות בשורש קפ"א דלאחר שכ' דראוי לו לפסוק כבתראי החולקין על הרמב"ם כ' דנראה דגבי רבים או כל בני אומניות גם הרמב"ם מודה כדמוכח מהתוספתא דרשאין בני העיר להתנות כל מי שיראה אצל פלוני יתן כך וכך כו' ורשאין להסיע על קיצתן ואתא עלה מטעם השכמת רבים וע"כ הרמב"ם מודה להתוספתא הנ"ל. ולהרמב"ם ע"כ לא ס"ל סברת הואיל ורוצה לקנות מקנה וע"כ רק הטעם משום הסכמת רבים. וא"כ הה"ד במכירת מקומות בית הכנסת שהסכימו בהם הרבים קונים ומקנים וא"כ לדעת הרמב"ם וסייעתו בנידון דידן בוודאי מועיל המכירה:

וכי תימא אכתי לדעת ר"ת ומהר"מ וסייעתם דס"ל סברת הואיל ורוצה לקנות א"כ איכ"ל דבתוספתא הטעם משום דהואיל ורוצה לקנות מקנה וא"כ בביהכנ"ס דנראה מדברי מרן הגאון זצ"ל בתשובה סי' ל"ה הנ"ל דאכתי יש לחוש בחלק עניים וקטנים דאינם רוצים לקנות ולא שייך הואיל ורוצה לקנות מקנה וממילא לא מהני קנין בכה"ג. אבל זה אינו דאי נימא בהתוספתא הטעם משום הואיל ע"כ אפילו אין בידו לקנות עתה אלא כיון דאפשר דיזדמן להם קני' עי"ז ואפילו לא יזדמן להם קנין אלא שאר דבר הנאה כמו שהוא בכל תקנות והסכמת רבים היום יש בו צורך וטובה לזה ולמחר יהא צורך וטובה לאחרים ומי יודע מה יולד יום ואולי ימצא איזה מציאה ועוד כמה אופנים כי אין מעצור לד' להושיע:

גם זולת כל אלה הרי כל התקנות הם לטובת הכלל ושייך בו הואיל וצייתי להדדי מקנה כמבואר במהרי"ק שהרי התוספתא סתמא קאמר אפילו בגברא דאינו רוצה לקנות שאומנתו עדיפא משלהם וע"כ דכללא הוא וא"כ בוודאי או דטעמא דהתוספתא מבלי טעם אלא משום הסכמת רבים או משום תקנות הכלל שהיום הוא טוב לזה ולמחר אפשר שישתנה הענין ויהי' טוב לאחר ושפיר שייך הואיל ורוצה לקנות מקנה וא"כ ה"נ בדיני ביהכנ"ס כן נראה לפי ענ"ד נכון דקנין ביהכנ"ס אפילו בדבר שלב"ל מועיל לכ"ע:

ובלא"ה לפי ענ"ד דשותפות ביהכנ"ס יש לו ב' מעלות וזכיות אחד מה שאין בו דין חלוקה והוא לכנוס בו ולצאת בו בדברים הקדושים הנצרכים להיות בביהכנ"ס והב' הוא זכות שכל מי שירצה ליחד לו מקום וליתן עפ"י העילוי דמים יהא לו גם מקום מיוחד ומי שאין לו דמים אין לו עתה חלק בזכות ומעלה השנית ואין העני מקנה לאחרים זכות השני כיון שאין לו זכות זה ורק מאן דאית לי' זוזי ובי' שוב שייך הואיל ורוצה לקנות מקנה כן נראה לפי ענ"ד נכון:

ונראה לי ראי' לדברי מהרי"ק הנ"ל דהרי התורה אמרה בפ' שופטים חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות ופי' בספרי הובא בש"ס סוכה דף נ"ו ע"א דבא למעט הבא שלא מחמת הרגל שזה כבר מכרו האבות זה לזה טול אתה בשבתך ואני בשבתי וא"כ מבואר דבכה"ג מועיל אפילו בדיבור בעלמא ואפילו בדבר שלב"ל דהרי הכתוב קראו מכירה, וא"כ קשיא על הרמב"ם פ"ד משותפין הנ"ל ואלא ע"כ כדברי מהרי"ק הנ"ל דרבים או כל בני אומנות שאני וגם הרמב"ם מודה ומאי שפירש רש"י בחומש שחלקו בימי שמואל ודוד ולכאורה מאי בעי בזה ואפשר דס"ל לרש"י דבעי' חבר העיר וכח ב"ד מיהו לישנא דקרא ממכריו על האבות משמע מצד מכר האבות מועיל ומקרי מכר:

וא"כ מבואר דזה דבני העיר רשאין להתנות יש לו שורש בתורה וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. וא"כ הה"ד בביהכנ"ס וכיון שמועיל בדשלב"ל כ"ש דמועיל בדבר שאינו מסויים ואפילו אינו מבורר איכ"ל דקנה ולא תלי' דבר זה בברירה דלא גרע מדשלב"ל מטעם הנ"ל ויבואר לפנינו דנידון שלנו לא תליא בברירה ועכ"פ מבואר דמכירוח המקומות בביהכנ"ס אפילו קודם הבנין ואפילו אם לא קנו עדיין הקרקע מועיל החלוקה והקנינים:

אמנם צריכין אנו עדיין להקדים הקדמה ב) מי הוא שיכול למכור ביהכנ"ס ושאר צורכי רבים הנה הר"ן ריש פ' בני העיר הביא הירושלמי ג' מביה"כ כבית הכנסת. ז' מבני העיר כבני העיר ומסיק בירושלמי דהיינו בסתם שהעמידו עליהם ז' סתם לפקח על עסקי הציבור שלא תאמר דברים של ביהכנ"ס לא עלתה על לב קמ"ל דז' יוכלו למכור. ולכאורה דברי הר"ן סותרין זה את זה מתחילה פי' הירושלמי ג' מביהכנ"ס כגון של טרסיים ויחידים הרי ג' שהעמידו יש להם כח של אותם יחידים של ביהכנ"ס וכן ז' שמכרו רחוב של עיר כאנשי העיר שמכרו ומכירתן מכירה. מעיקרא כ' דז' לענין רחוב ולבסוף כ' דהיינו לענין ביהכנ"ס:

ומעלתו ני' הקשה לפי דברי הר"ן משמע בביהכנ"ס סגי ג' למכור וא"כ הה"ד ג' במעמד כלם מועיל אפילו להוריד וא"כ כל הסוגיא דנקט זיי"ן שלא אליבא דהלכתא דלא קי"ל כרמב"י לענין רחוב ותו דכל הפוסקים כ' זיי"ן ודברי הריטב"א קשים ביותר שכ' שביהכנ"ס שלנו שיש לכל אחד ואחד מקומות מיוחדים דינו כביהכנ"ס של טרפיים וסגי בג' ולבסוף מדבריו עצמו לא משמע כן אלא דווקא של טרסיים:

והנראה לפי ענ"ד בעזה"י לבאר דז' טובי העיר רמז הרשב"א בתשובה סי' תרי"ז הם שבעה רואי פני המלך ואמרי' בסנהדרין דף יו"ד דלענין עיבור שנים בעי' ז' מהאי טעמא שהוא מטכסיסי מלכות לפרש"י והתוס' יו"ט בפ"א מסנהדרין משנה ב' הביא בשם המפרש דלהוציא שנה מחזקתה ולעבר השנה הוי כעין נפשות ובעינין זיי"ן יעויי"ש. ומינה דהה"ד טובי העיר ופרנסים שהועמדו לפקח על עסקי רבים הן לענין ייחוסי הציבור לענין עצמם והן נגד השרים והמושלים והן ג"כ יש להם יחוס לענין נפשות עיין בחו"מ סי' קס"ג סעי' ג' בהגה"ה ולא גרעו. מעיבור שנה לכך בעינין מסתמא זיי"ן כאשר מצינו שורש להם בתנ"ך דלשבעה ראוי למסור צרכי הרבים בכל ענינים. אבל אם הועמדו רק לענין יחוסי נגד הקהל ועניני פנימיים של קהל סבי בג' כמו לענין שאר שופטים ודיינים:

וא"כ א"ש טעמו של הירושלמי דלענין ביהכנ"ס של יים ויחידים דיש חוץ ממנהיגי בהכנ"ס אלו עוד פרנסי העיר שעליהם מוטל להשגיח ולפקח על כל צרכי הרבים. ועל מנהיגי הבתי כנסיות אלו אינו מוטל רק לפקח על צרכי בתי כנסיות שלהם לכך אלו המנהיגים גם אם הם רק שלשה הם ככל אנשי ביהכנ"ס ורשות וכח בידם אפילו למכור את הבית הכנסת שלהם לפי דעת הר"ן והריטב"א כיון שמבלעדי זה יש עדיין ביהכנ"ס של אנשי העיר בכלל. אבל במכירת ביהכנ"ס של העיר בוודאי לדבר גדול כזה הוי כעיבור שנה ובעינין זיי"ן מסתמא ועל זה רמז הריטב"א דהיינו למכור הביהכנ"ס שהוא דבר כולל כל הציבור גדולים וקטנים דבר כזה רק לזיי"ן נמסר אבל דבר שאינו נוגע רק לאנשי ביהכנ"ס כגון מכירות המקומות אם ימכרו או רק ישכרו דזה אינו נוגע לדבר שבכלל בזה סגי בג':

איברא דקשיא לי' להר"ן דע"כ ש"ס דידן פליג על הירושלמי דאל"כ למה נקט זיי"ן טובי העיר ומאי פיסקא דלמא גם מתניתן בביהכנ"ס של טרסיים או שאר יחידים מיירי אלא ע"כ דש"ס דידן סובר דלעולם בעינין זיי"ן וכן נראה דעת הרמב"ם או דלכל הפחות מספקא לי' להרמב"ם דלמא הש"ס דידן פליג ולכן לא הביא הרמב"ם דינו של הירושלמי. אבל להר"ן וסייעתו דס"ל דכל שנוכל להשוות הירושלמי ותלמודא דידן עבדינין. קשיא לי' ולזה תי' דרבא קאי אמתניתן דמיירי מרחובה וזה שייך רק בשל בני העיר ולכן נקט רבא זיי"ן ולעולם דס"ל כהירושלמי זהו הנראה לי בכוונת הר"ן וא"ש דאין דבריו סותרין זא"ז :

ובאמת לולא דברי הר"ן לפי מאי שפרשתי הי' אפשר לפרש דע"כ לא ס"ל לירושלמי דג' סגי אלא למכור ולהעלות בקדושה אבל להפקיע מקדושה בעינין דווקא זיי"ן ולכך סתם הש"ס וכן הפוסקים כתבו זיי"ן והיינו לענין הפקעה אבל הר"ן והריטב"א ע"כ לא ס"ל לחלק בזה דכיון דג' הם כזיי"ן לענין מכירה הה"ד דג' במעמד כל הקהל מועיל גם להפקעה כיחיד בשלו כן נראה לפי ענ"ד:

ולכאורה מדברי המרדכי ישן המובא בב"י משמע מלשונו כל שמינו אותו כמו שאנו ממנין ראש הקהל סגי אפי' בפחות מזיי"ן מיהו מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ה' כ' דס"ל ג"כ כהר"ן. ורק דווקא אם מינו אותו בפי' למכור אז סגי בפחות מזיי"ן ובזה אין מחלוקת וכן פירש המג"א בסי' קנ"ג ס"ק י"ב לפי הנראה. ועפ"י האמור מובן לי היטיב דברי הפנ"י בסי' ד' שכ' בתשובה שם דרוב מזיי"ן טובי העיר סגי עיי"ש וכבר הקשיתי עליו הובא לעיל (בתשובה א') הא קי"ל בע"ז דף ע"ב כדשיימו ד' בעינין דווקא הסכמת ד' וכן קי"ל בחו"מ סי' י"ב סעי' י"ח לענין פשרנים עיי"ש אמנם להנ"ל א"ש כיון דז' טובי העיר יסודם מעיבור שנה ושורשם מז' רואי פני המלך והרי גם שם אזלינין בתר רוב וכמו דאמרי' שם בע"ז לענין תלתא (ועיין בחת"ס חחו"מ סי' קט"ז כיוצא בזה בנידון שלו ומה שהקשה שם לדברי הרמב"ם עיי"ש):

מיהו היינו דווקא אם הי' כאן זיי"ן טובי העיר והמיעוט לא הסכים עם הרוב בזה ס"ל להפנ"י בתשובה דסגי ברובא כיון דכל הזיי"ן היו כאן ודנו זה עם זה ואע"ג דהמיעוט אמר בהיפוך חשיב כאלו הסכימו כמו שהוא לענין דיני ממונות ונפשות דאזלינין בתר רובא אבל אם לא היו כאן כל הזיי"ן טובי העיר גם הפנ"י מודה דלא מהני וכמבואר שם מלשונו בסוף דבריו וזהו דעת הרשב"א והד"מ דפחות מזיי"ן לא מהני היינו אם לא היו הזיי"ן ביחד אבל אם היו ולא הסכימו איכ"ל דאין כאן מחלוקת וכן כתב בתשובת הרשד"ם בחלק או"ח סימן ל"ו. ולענין מעמד אנשי העיר ס"ל להפנ"י דאפילו אם לא הי' המיעוט כאן מועיל משום דשם המיעוט צריך להיות נגרר אחר הרוב:

אבל לענין זיי"ן טובי העיר דהם כפרנסים ודיינים שצריכין לכלכל דבריהם במשפט בעינין שיהיו זיי"ן כאן ואז אפילו לא יסכימו רק רובן ס"ל להפנ"י דסגי וזה י"ל דאין בזה מחלוקת וכ"ע ס"ל כן וכל זה מבואר מדברי הפנ"י עצמו וא"ש דלא קשה מאי שהקשה מעלתו ני' דלמה לא הביאו דהרשב"א חולק על הפנ"י די"ל דאין כאן חולק. וא"כ אם יש כאן זיי"ן ורק רוב מהם מסכימים מועיל אבל אם הוא נוגע רק ליחידים והם העמידו עליהם ג' פרנסים הרי מסתמא הם כהקהל שהעמידו אותם לדעת הר"ן והריטב"א. והרמב"ם והש"ע נראה דחולקין על זה או דלכל הפחות מספקא להו:

ועדיין אנו צריכין להקדים עוד הקדמה ג') אם מעשה הפרנסים מועיל אפילו כשמוחין בהן אנשי הקהל:

והנה במאירי ר"פ בני העיר הביא י"א לפרש דברי הירושלמי המובא בר"ן אי כשקבלו היינו שאמרו הן ואי לא קיבלו היינו מיחו בם אפילו יותר מזיי"ן טובים לא מהני אלא בסתמא ולפי פירוש זה מבואר בירושלמי אם כששמעו לא קבלו אין מעשה זיי"ן טובי העיר מועיל אמנם המאירי כ' שם דאין פי' זה מחוור מ"מ על הדין אינו מבואר דפליג וכבר הביא מעלתו ני' דברי המבי"ט בח"ר סי' פ"ד שכ' בהדיא דבעינין שלא ימחו בני העיר ורק אז מועיל מעשה זיי"ן טובי העיר. ואע"ג דהרשב"א בתשובה סי' תרי"ז קרא להו אפטרופסין ובאפטרופס שמכר הרי הדין דאם הבדילו היתומים אין יכולין למחות אא"כ טעו וכדאיתא ר"פ האיש מקדש מ"מ גדולים שאני וכעין שאמרו בכותב נכסיו לאשתו דעשאה אפיטרופסת ויכולין הבנים למחות כן יש לומר גם בענין זה:

ומ"מ אין מדברי המאירי והמבי"ט הנ"ל ראי' לנדון שלנו. דהרי היכא דרוב העיר מוחין לא קא מבעי' לן דוודאי מועיל המחאה שלהם משום דהוי כאלו סילקו זיי"ן טובי העיר מההתמנות שלהם וכמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' ה' דהם מתמנים בפה ומסולקים בפה. וכן לא קא מבעי' לן אם הרוב מסכימים והמיעוט מוחין דפשיטא דאין מועיל המחאה מהמיעוט משום דדברי המיעוט בטלים לגבי הרוב וכאלו אינם. כי קא מבעי' לן בדבר שאינו נוגע לרבים כעין נידון שלנו דהרבים אינם זוכים במקומות שבספסל המזרחי שבעזרת נשים ודבר זה אינו נוגע אלא ליחידים דהרבים כבר הסיחו דעתם ובטלו זכותם מהם ואינו נוגע אלא ליחידים דלהרבים לא איכפת להו אם הוא לזה או לזה והיחידים הם המוחין בז' טובים. ולסלק את הטובים אין בכח היחידים וא"כ עדיין נשארו הטובים הפרנסים על זה קא מיבעי' לן אי מועיל מחאה וא"כ אין ראי' מדברי המאירי והמבי"ט הנ"ל דהם מיירי ברבים שמחו בהטובים וא"כ נסתלקו הטובים לגמרי (ונהי דסילוק לא שייך אלא מכאן ואילך וכאן מחו לאחר מעשה מ"מ י"ל מיגו זו הואיל והי' בידם לסלקם נשאר להם גם זכות למחות גם עתה):

ולכאורה יש להביא ראי' מסי' קנ"ג סעי' י"ד דפסק הרמ"א דבזיי"ן טובי העיר אפילו אם הנודר הוא מבני העיר ויש לו זכות אינו יכול למחות ובטל דעתו נגדם. מיהו האלי' רבה שם באמת פליג ואפילו להרמ"א נראה דמיירי שקבלו הז' טובים לענין זה עצמו לבנות ביהכנ"ס כנראה מדברי המג"א שם סקל"ז דמייתי לדברי מרדכי ישן ושם ס"ק י"ב פי' דמיירי בקבלו בפירוש. וכן מוכח לכאורה דהרי מקור דין זה הוא במרדכי ר"פ בני העיר ושם כ' דבעינין זיי"ן טובים וגם מעמד אנשי העיר ואיך כ' כאן זיי"ן טובים לחודא וכן עכר"ח מפרש המג"א בס"ק ל"ו דהקשה מלעיל סעי' ז' דבזיי"ן טובי א"י למחות וקשה הא גם כאן פסק הרמ"א כן ועכר"ח דמפרש דווקא בקבלם לזה (או במעמד אנשי העיר) דברי הרמ"א אמורים. אבל בלא"ה יכול למחות אפילו בזיי"ן טובי העיר. וא"כ הה"ד בנידון שלנו דמעשה זיי"ן טובי העיר מסתמא מועיל דמסתמא ניחא להו וכמ"ש המג"א וכעין זכין לאדם שלא בפניו אבל אם גילה בפירוש דלא ניחא לי' וודאי דאינו מועיל:

מיהו בנידון שלנו נראה דבוודאי יכולין למחות דהרי מבואר בסעי' זיי"ן דלשנות מביהמ"ד לביהכנ"ס צריך זיי"ן טובי העיר במעמד אנשי העיר שיהיו מתרצים וביאר הר"ן משום דאית בי' אכחושי מצוה. וכיון דבאכחושי מצוה בעינין דעת כולם הה"ד או כ"ש היכא דאיכא אכחושי זכות של היחידים שלכל הפחות יש לבעלי המקומות של ברכת הכהנים שטע"ט זכות ושייכות והם רוצים לאכחושי זכותם לכ"ע נראה דבעינין דעתם כן נראה לפי ענ"ד נכון:

ואחרי כל הבא מפורש כל דיני ספיקות הנ"ל נבוא לנידון הנ"ל שנראה פשוט דאין מכירת הגבאי הנ"ל מועיל שיהי' המקומות של ספסל מזרח בעז"נ למקומי צפוני ודרומי לעזרת אנשים כיון שהוכחש הגבאי משאר יחודי סגולה ואם הם עדים כשרים ואינם נוגעים אין דבריו של אחד במקום שנים ומאי יועיל ת"כ נגד עדים ואפילו אם הוא הבטיח והתנה כן. אין אחד יכול לעשות דבר ולכל הפחות בעינין ג' ואפילו בג' נראה דעת הרמב"ם דאינו מועיל ואפילו אם היו זיי"ן נראה דיכולין בעלי המקומות למחות וכמבואר לעיל ובלא"ה לפי הנראה כבר זכו בהם בעלי מקומות של ברכת כהנים חדא כיון שכך הי' הדיבור ביניהם וקנו על סמך דיבורם וכעין דאמרינין בחו"מ סי' רכ"א זה אומר במנה כו' ודברי קהל אינם צריכין קנין ואפילו לא הי'. הדיבור ביניהם כן מ"מ המנהג ברוב המקומות ליתן המקומות היתרים בעז"נ על עזרת אנשים לבעלי המקומות של ברכת כהנים שבעזרת אנשים. אלא א"כ יש טעם לשנות:

וטעם מנהג זה נראה דהוא מיוסד על הא דאמרינן בכתובות דף ס"א דעולת עמו ואינה יורדת עמו וא"כ ראוי לאשה מקומה בעזרת נשים בערך יחוס אישה בעזרת אנשים ואין לומר דזה רק לאיש בביתו אבל מאי איכפת לקהל בזה. אבל באמת זה אינו דהרי אנו רואין בכל הקהילות דכל מי שזכו במקומות הגבוהים בעזרת אנשים כן יש מקום לנשותיהם דוגמתן בעזרת נשים וע"כ דאדעתא דהכי נשתתפו שיסודרו המקומות לפי ערך הראוי להם:

וא"כ מקומות הצפוני והדרומי ראוי ליתן להנשים. ג"כ לפי ערך ההוא וא"כ תהי' שוה בשוה עם בעלה ולמה יהי' לה מקום גבוהה ממה שיש לבעלה וכל זה בשאר מקומות אבל אלו שזכו וקנו מקומות של ברכת כהנים שאין דוגמתם לפי ערכם בעזרת נשים וכיון דעכ"פ הדין דאינה יורדת וא"כ ראוי ליתן להם גבוהה ממנו ואם אינה אפשר להיות לתת לכולם כן אין דנין אפשר משאי אפשר עכ"פ יהי' להם מעלה שרשאין לעלות בדמים:

וגם זכר לדבר יש שמשגרין לאשה מכוס של ברכה וכ' הפרישה דהמנהג שאין מפסיקין ביניהם כדאיתא בפרישה באו"ח סי' קפ"ג ולכך במקומכם שנראה שלא הי' טעם לשנות ולבטל המנהג שהרי כך הי' גם הדיבור ולכך אל תשנו הדבר וינתנו המקומות ההם שבספסל מזרח לבעלי המקומות שקנו מקומות ברכת כהנים ולפי עילוי דמים ואל תשנו המנהג וכבר כ' הריב"ש בסי' רנ"ג ורנ"ט דיד המשנה על התחתונה ואין משנין בביהכנ"ס מן הנהוג והנראה לפי ענ"ד אשר חנני ה' כתבתי ואתם עם ד' קהל שאנקו"ט יהיו נא אזניכם קשובות לקול דברי כי המשפט לאלקים הוא ולא יהי' במקום תפילה וסניגור חלילה קטיגור ואהבת הניצוח שמעו ותחי נפשכם וישמע לכם אלקים ויהי' שלום בגבולכם ומעלתו ני' יחזיק במעוז השלום ויהי' ד' עמו כאות נפשו ונפש ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווי:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה