מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה כו
בעזהי"ת חוסט יום ה' פ' שלח שנת תרל"ה לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המופלג בתורה הצדיק המפורסם כש"ת מוה' נפתלי סופר ני' האבדק"ק פעטשי נייאדארף יע"א:
מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד איש אחד שקנה י"ש מחבירו מחבירו והתנה עם המוכר שיהא הי"ש נשאר עומד בכליו של מוכר ולפי דברי הלוקח שילם לו למוכר עבור זה. והמוכר אומר שרק בשאלה נתן לו הכלים שישאר הי"ש עומד בהם ושוב אח"כ נתן המוכר את המפתח של המרתף אשר הי"ש עמד שם להלוקח וצוה לו ללוקח שיבדוק בכל עת לראות שלא יתקלקלו הכלים. ובערב פסח מכר הלוקח את הי"ש לנכרי כד כדינא ואח"כ בא הלוקח לאחר זמן אל המרתף וראה כי זב מחביות אחד י"ש לערך ג' עמיר ולזאת עתה רוצה הלוקח לחזור באמרו שהי' מקח טעות לפי שנתן לו חביות מקולקלים ודעת מעלתו נוטה שהדין עם המוכר וביקש ממני לחוות לו דעתי. והנה צריכין אנו. לבאר בזה ג' דברים:
א) אם קנה הלוקח הי"ש ובזה דעתי דבוודאי קנה הלוקח לא מבעי' לפי מה שאמר הלוקח שנתן מעות עבור שכירות החביות וקי"ל בחו"מ סי' קצ"ח סעי' ו' דשכירות מטלטלין נקנה במעות והודאת בע"ד מהני וא"כ הוי כליו של לוקח ומסירת מפתח שמסר לו המוכר קי"ל בסי' קצ"ב סעי' ב' דהוי כאומר לך חזק וקני וכה"ג כליו של לוקח ברשות מוכר קנה. ועוד הרי המוכר השאיל לו להלוקח מקום להנחת החביות והוי שאלה ולא מבעי' לשיטת רש"י בפסחים דף ד' דמסירת המפתח בשכירות קונה יעויי"ש במגיני שלמה. אלא אפילו לשיטת התוס' שם דפליגו מ"מ כאן הא נעל ופתח. ונעל הוי חזקה בקרקע כדקי"ל בסי' ר' סעיף ב' ובתוס' ב"מ בסוגיא דחצר. ועוד מטעם אחר דקי"ל בסי' קצ"ח סעיף ה' דהיכא דהלוקח מצוי אצל הדברים שקנה אז מעות לחודא קונה. ולפי הנראה מלשון השאלה נתן לו מעות דקי"ל מעות לאחר זמן אפילו אינו בעין נמי קונה כמבואר בתוס' יבמות דף צ"ג ד"ה קנוי' כו' וא"כ כשנתן המוכר את המפתח להלוקח ונשאר ביד הלוקח והי' מצוי לו קנה לו הכסף:
והואיל ודברי הש"ע שם קשים והסמ"ע שם בסעי' ט' הקשה על העיר שושן משום חצר ומשום מצוי להציל דלמה לי תרווייהו. ולפי ענ"ד נראה דאם לא הי' מצוי להציל לא הי' לו זה לזכות ולא הי' חצרו קונה לו וא"כ ליכא למימר טעם חצר לחודי' וזה קשה גם על המחבר כמ"ש שם בסמ"ע וש"ך. ולפי ענ"ד נראה עפ"י מה שכ' השמק"ב בשם הריטב"א בב"מ דף ס"ז ע"ב גבי אגרינהו בסוסני דחצר המושכר אינו נקנה למוכר בע"כ שלא מדעת המשכיר ולדעתי גם להיפוך דלמשכיר גם כן אינו קונה בע"כ שלא מדעתו של שוכר בחפץ שרוצה אחד לקנות מחבירו:
כיון שהוא של שניהם אי אפשר שיזכה לאחד מה שהוא חוב לחבירו:
ובזה תירצתי דברי ההגהות אשר"י ממה שהקשה המג"א עליו בסוס"י תרל"ז שכ' על מה:
שכ' דווקא בבנה הסוכה שלא מדעתו הא אפילו מדעתו יכול להקנות למשאיל ממנו המקום כדקי"ל בחו"מ סי' שי"ב ולדעתו בע"כ של שואל א"י להקנות להמשאיל ממנו. ושל נמי בהא דסי' קצ"ח סעיף ה' הנ"ל כיון דאחד רוצה לחזור דעכ"פ אם האחר רוצה לעכב יכול לעכב. וגם בע"כ הא דמעות קונות בכה"ג דווקא אם כוון לקנות אלא דמסתמא כוון ויעויין בדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' ש"י ושי"ג:
אמנם אם גילה דעתו דרוצה לקנות במשיכה אז איכ"ל דאין המעות קונה כמו דפסק בחו"מ סי' קצ"ח סעיף י"ב דבגילה דעתו דרוצה למשוך אינו קונה במסירה. וא"כ נראה דלכך נקט הש"ע תרווייהו ונפ"מ אם המוכר רוצה לעכב שחצרו לא יקנה לו ללוקח אז בעינין קנין כסף ואם הלוקח לא כוון לקנות בבפם אז מועיל שוב קנין חצר דקונה שלא מדעת. ובכה"ג נראה לי דאפילו המוכר שהוא המשכיר רוצה שלא יקנה לו החצר מ"מ קונה דאין זה חוב לו דהרי אם הלוקח רוצה יוכל לכוון שיקנה בדמים. וכבר בקבלת הדמים הפקיר זכותו:
מה
שהי' לו כח לעכב. ולכן נקט מילתא דפסיקא דהיכא דהוי תרתי וודאי קנה:
ואופן שאין השוכר רוצה שיקנה לו חצרו וגם שלא יקנה לו הכסף זה הוי דבר דלא שכיח דכיון שקנה מהיכא תיתי לא ירצה לקנות ונהי אפשר דלא כוון אבל שלא ירצה זה מסתמא לא שייך ואם כן נכונים דברי הש"ע גם דברי העיר שושן שם. ועכ"פ בנידון הנ"ל שלא עיכב המשכיר. החצר קונה וגם הלוקח לא גילה דעתו שאינו רוצה לקנותו בדבר אחר רק במשיכה: וא"כ קנה הלוקח:
ב) עתה נביא לספק השני אם יכול הלוקח לטעון שהי' מקח טעות הנה מבואר בחו"מ סי' רל"ב סעי' ה' דאם אין הטעות בגוף המקח א"י לחזור והמג"א בסי' תל"ו רצה לומר דאם התנה בפירוש הוי מקח טעות וכאן לא שמענו שהתנה בפירוש שיהיו דווקא החביות טובים. ובלא"ה נראה עוד טעם לפי המבואר לקמן דאיכא למימר השתא הוא דאיתרעי:
ג) ואם כן אין לנו כאן אלא הטענה השלישי שנראה מדברי הטענות שהלוקח טוען שהמוכר גרם לו היזק על ידי שנתן לו חביות רעועות וגם זאת אינו טענה דהרי קי"ל בחו"מ סי' שפ"ו דגרמא פטור וכיוצא בזה קי"ל בסי' רל"ב סעיף כ' במכר לו זרע גינה וזרען ולא צמחו דא"צ לשלם לו הוצאות שעשה עיי"ש בסמ"ע ס"ק מ"ו. ועוד מטעם שכ' מעלתי מדברי הסמ"ע בסי' רל"ב סק"ו ונהי דהמל"מ בפט"ו ממכירה פליג בזה וגם הנתיבות שם מ"מ אם נשתמש בו וגם הי' יכול לראות לכ"ע הוי מחילה כמ"ש הנתיבות וא"כ כאן שהלוקח נשתמש שם. וגם מכר הי"ש בפ"ע לנכרי כנז"ל לכ"ע הוי מחילה:
ובלא"ה נראה דאיכ"ל דברשותו איתרע החביות כדקי"ל בחו"מ סי' רכ"ד כיון דהמקח נגמר אמרינן דברשותו איתרע ונהי דיש לפקפק בזה לפי מ"ש התוס' בחולין דף נ"א ע"א ד"ה המוציא דשאלה שאני וכ"כ התוס' בנדה דף נ"ח ד"ה לענין כתבו בחד תירוצא וא"כ אפשר דגם שכירות כן ויעויין באהע"ז סי' קי"ו ואין הדבר ברור לי וצ"ע מ"מ מצד הטעמים הנ"ל נראה לפי ענ"ד דהדין עם המוכר ובזה אחתום בברכה המשולשת יהי ד' עמו דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווי: