מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה כא
בק"ק ציפער יע"א היה להם ביהכנ"ס ישנה שהיתה רעועה וצריכה תיקון רב והשתדלו אצל השררה לבנות להם ביהכנ"ס לפאר את בית אלקינו ובנה את ביהכנ"ס החדשה במקום אחר ואת ביהכנ"ס היישנה נטל לעצמו במקצת תשלומין ונטלו לבנות ממנו בית הספר ולא השוו בענין התשלומין של היחידים וגם יש מהם שנדרו נדרים ונדבות ורצו לנכות אותם בחיוב התשלומין כי אחרים לא נדרו ואדעתא דהכי לא הי' כוונתם ועוד יתברר מתוך הדברים שיבואו לפנינו כמה ספיקות שהיו ואני נתבררתי להיות דיין בדבר הזה עם עוד ב' רבנים שיחיו ויצא הפסק לאו דווקא בדין תורה ממש אלא קרוב לדין תורה וכמ"ש אדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רל"ט בכיוצא בזה מדברי תה"ד סי' שמ"ב:
והנה מתחילה צריכין אנו לדון אם אותן אנשים שהי' להם מקומות בבהכנ"ס הישנה אם גם בביהכנ"ס החדשה יש להם איש איש מקומו לפי ערך הראוי ויחוס ביהכנ"ס החדשה נגד הישנה ולכאורה הי' נראה פשוט דבכל ביהכנ"ס החדשה כולן שווין והוא בשותפות לכולם והפסידו מקומות מושביהם שהי' להם בישנה דהרי קי"ל אם שכר בית זה ונפל אפילו בנאו המשכיר על אותו מקום אין צריך להניח את השוכר לחזור לדור בו כדאיתא בחו"מ סי' שי"ב סעי' י"ז וכ"ש במכרה. ואם יש לו זכות בבית זה אינו מועיל זכותו לבית אחר וכן נראה מדברי אדמ"ו הגאון זצלה"ה בחת"ס סי' רמ"ב דשם הסכים דלא הפסידו הבעלים זכותם לגמרי הואיל והי' על מקום הראשון אבל על מקום אחר פשיטא דלית דין ולית דיין שיהיה להם זכות.
אמנם לכאורה יש לחלק דכל זה אם נפל הבית מעצמו או שלא הי' ראוי לדור בו כלל אבל אם סתרו המשכיר קי"ל שם בסעי' י"ז הנ"ל דצריך ליתן לו בית אחר וא"כ ה"נ הביהכנ"ס הישנה נהי שהי' בנין ישן והי' צריך תיקון מ"מ הי' אפשרות להתפלל בו ועדיין היו המקומות שווין לפי ערכם ורק ע"י בנין הביהכנ"ס החדש הפסידו להם את שוויים לגמרי ונהי דלא דמי לסתר המשכיר את הבית דכמו דרשאי כל אדם לעשות בשלו אע"ג דיבוא עי"ז הפסד לחבירו וכעין דקי"ל בסי' קע"א סעי' א' בהגה"ה והוא מתשובת הרא"ש עיי"ש וכ"ש שיכולין לבנות ביהכנ"ס אע"ג שיבוא מזה הפסד לאחרינא ואין יכולין לעכב וכעין שפסק הרמ"א סוסי' קס"ב דאין יכולין לעכב בנין ביהכנ"ס.
מכל מקום בנידון שלנו שנטל השררה הביהכ"נ הישנה לתשלומין עבור החדשה אלא שצריכין להוסיף מאי דביני ביני הוי לי' כאלו החליפו זו בזו וא"כ כל מי שהי' לו מקום בישנה במזרח כאלו החליף עבור החדשה במזרח באותו שטח עצמו. וכ"ש שלולא כן לא הי' בא הדבר לידי גמר שבעלי המקומות היישנים. היו מעכבים והי' נתבטל הדבר ע"כ י"ל שזכו איש איש לפי יחוס מקומו ואמרו חכז"ל והובא במג"א קרש שזכה בצפון לעולם בצפון ואע"ג שאין ראי' מהתם לבטל זכות אחרים עי"ז מ"מ זכר לדבר איכא ומכח זה הסכמנו להניח לאיש איש לזכות במקומו לפי שטחו כמו שהי' לו בישנה.
ועתה באנו לספק השני אם חייבים לשלם לזה מה שנתעלו המקומות בחדשה ממה שהיו מקודם בישנה גם מי שלא הסכים עמהם בבנינו או יתומים וקטנים שהי' להם חלק בישכם. אמנם הא קי"ל בחו"מ סי' שע"ה סעי' ו' וזיי"ן דאפילו היורד לתוך שדה חורבה של חבירו אם עשה לבנות אינו יכול לומר טול עצך ואבניך וביהכנ"ס מסתמא כעשוי'. לבנות וא"כ חייבים לשלם מה שנתעלה וכך חלקנו לפי אומדנא מה שנתעלה כל מקום ומקום בחדשה לפי ערך הישנה.
אמנם הי' עוד ספק לפי שעתה עשו כל המקומות להיות פניהם נוטה למזרח ועי"ז עלו התחתונים למעלה והמה קרובים יותר לארון הקודש ממה שהיו בישנה שיערנו גם על העילוי הזאת שיעור הסכמיי ובאמת הכל אחד כי כפי מה שנתעלה מקומות התחתונים כן נתעלו גם העליונים ואך כדי להביא כל אדם על מקומו בשלום חילקנו עילוי הזאת לב' חלקים עילוי א' מצד בנין החדש ועילוי הב' מצד עליות המקומות תחתונות ממטה למעלה:
ואמנם לפי שהממון מהעילוי הזאת לא הספיק לגמור הבנין לזאת כיון דקי"ל דבנין ביהכנ"ס הוא מוטל על כלם וכופין זה את זה כדאיתא בחו"מ סי' קס"ג ובאו"ח סי' ק"נ והובא בא"ר שם בשם תשובת מהר"מ פדווא סי' מ"ב דלבנין ביהכנ"ס משלמין לפי ממון וקי"ל דהידור מצוה עד שליש אפילו לכוף ולכן הסכמנו דשליש מהוצאות הבנין יהא נערך לפי ערך ממון וחילקנו אותו לפי ערך המסים שמשלמים:
אלא שבזה הי' ספק אם גם בני הישובים צריכין לשלם לזה כמו התושבים דלכאורה תליא בב' הטעמים שבמהר"ע פרוו"א שכ' טעם אחד דעשיר זה הוא כבודו שיהא לו ביהכנ"ס נאה ולפי"ז גם בני הישובים צריכין לשלם לזה כמו התושבים וכ' עוד טעם דלעשירים קשה יותר לצאת מבתיהם ולהניח כל נכסיהם. אבל עניים הם יכולין לילך למקום אחר וזה שייך בתושבים אבל לבני הכפרים דאדרבה הם צריכין לצאת מבתיהם ונכסיהם ומאי נפ"מ להם אם הולכים לקהילה זאת או לזאת וכיון דתליא בב' טעמים עשינו פשרה שבני הכפרים השייכים להם ישלמו מהשליש הזה רק המחצה לפי מה שהוא עולה עליהם לפי ערך ממון לענין תשלומי המס כנ"ל. ולא נשאר ספק אלא במעות שהתנדבו:
והנה הנדבה הי' על ב' אופנים מהם שהתנדבו ע"י הרב דשם שהוא התעורר אותם שכל מי שנגע בו יראת ה' ירים ידו לה' וינדב יותר מיכולתו ובנדבות האלו יבנה הבהכנ"ס והעיד הרב שהבין הענין שבנדבה זו יהיה סיפוק לבנין ושלא יצטרכו יותר וא"כ הם רשאין להעלות ולחשוב הנדבות לחיובם ואין כאן פורע חובו מנדבה שבחובה אינו באה אלא מהחולין דהוי כמו דאמרי' בביצה דף י"ט סע"ב ור"ד כ' שם בהקדים ואמר ע"מ לצאת ידי חובת נזרו בנדבה הרי זה נזיר ואע"ג דכאן לא פירשו מ"מ כיון דעל דרך זו התחיל ההתנדבות. ובש"ס מגילה ר"פ בני העיר אמר רב אשי דכ"ע אדעתי' דידי' התנדבו עיי"ש והרב בעירו וכ"ש שהוא הי' המתחיל והמתנדב והמתעורר אותם לזה בוודאי אדעתי' דידי' התנדבו:
אמנם מהם שהתנדבו בביהכנ"ס אצל קריאת התורה נדבה ביהכנ"ס. והנה ביו"ד סי' רי"ח קי"ל דאזלינין אחר הענין ושם בסעי' ג' מי שהפצירו בו כו' וא"כ כיון דהראשונים רק אדעתא דהכי נדרו כדי לעלות להם לחובתם שהרי על ענין זה הפצירו בהם מסתמא גם יתר המתנדבים אדעתא דהכי נדרו ואפילו אם לא נדרו ונדבו אדעתא דהכי מ"מ כיון שהם אומרים אם היו יודעין שהראשונים לא התנדבו אלא בכדי שיעלה לחובתם גם הם לא היו מנדבים רק אדעתא דהכי הוי כנדרי שגגות:
ואע"ג דשם קי"ל בסעי' ו' שצריך שיפרש בשביל שגנבה כיסי ועיי"ש בטו"ז סעי' יו"ד אבל מ"מ בסעי' זיי"ן בהי' שם אביו כו' דהדבר ידוע שאין אדם אוסר פירותיו על כו' הוי נדרי שגגות אפילו לא פירש וא"כ ה"נ אומדנא דמוכח אם העשירים שהתנדבו מעיקרא עפ"י התעוררת הרב כו' לא הי' נדבתם אלא ע"מ שיעלה להם על חובתם כ"ש בני אדם ביניני בינונים כו' ואעפי"כ הסכמנו ואמרנו דטוב להתיר להם כתבתי כל הנ"ל אע"ג דלית בי' חידושי תורה מ"מ רשמתי הדברים הק' משה שיק מברעזאווע: