מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה כ
בעזהי"ת חוסט יום ד' פ' בא תרל"ח לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה שלשלת היוחסין כש"ת מוה' משה האלבער שטאם ני' האבדק"ק בארדפעלד יע"א.
הנה כבר כתבתי למעלתו שאין ביכולתי וכוחי להשיב לו. אמנם הואיל והוכפל בקשתו באגרת השני וכתב שהחיות ופרנסת הרבה ישראלים שבגליל שלו תלוים בו אמרתי להשיב בקצרה והוא על דבר המשפט כי בעירו יש יהודים שמחזיקים הרענד"א מהשר. ובהגלילות שם יש הרבה כפרים וישובים של ערלים ובכל מקום יש ג"כ יהודי אחד שמחזיק הרענד"א שם בכפר וישוב ההוא. והמחזיקי הרענד"א של קהלתו היו מוכרים י"ש להערלים שמהגלילות בזול גדול כדי להמשיך הערלים שבכל הכפרים לקנות אצלם ועי"ז נדלדלו ונתענו כל מחזיקי הרענד"א של הכפרים והמה כמה מאות אנשים הצועקים חמס כי אנשי מחזיקי רענד"א העיר פסקו מחייתם. וזה חצי שנה ניתוסף עליהם יגון כי אחד ממחזיקי הרענד"א בכפר הסמוך להעיר מעכב הערלים הרוצים לילך אל העיר והוא מזלזל להם במכירת הי"ש ומתקבצים אליו בכל יום יותר ממאה קונים הבאים מהגליל ההוא. ומעתה מחזיקי הרענד"א בהגליל מוכים בכפלים א' ממחזיק הרענד"א בכפר הנ"ל. והנפלט ממנו הולך אל העיר ועי"ז נפסק מחיית מחזיקי רענד"א הגליל לגמרי. ומחזיקי הרענד"א דהעיר משיבים על טענות אנשי מחזיקי רענד"א הכפרים שיש להם היתר על זה מהגאון הקדוש מסאנז זצוקלה"ה משום שמתחילה הי' כוונתם לטובת הכלל וגם מעיקרא היו מחזיקי רענד"א הכפרים עושים כן. וגם עתה אם הם לא ימכרו בזול יעשו כן בני הכפרים. וגם בימות החורף אם יקחו מהם בבתי הי"ש יקחו רק בתפוחי האדמה וכיוצא. והמחזיק הרענד"א בכפר הנ"ל שמזיק לאחרים טוען שאם הוא לא ימכור ילכו לקנות מן בני העיר הנ"ל. ומחזיקי הרענד"א בישובים עונים ואומרים. כי אינו דומה היזקו להיזק של מחזיקי רענד"א העיר:
והנה כל הטענות של המזיקים הם דברי רוח ואין בהם ממש ואסור לעשות כן מן הדין מצד ארבעה טעמים א') מצד זלזול השער מן הדרך והמנהג שבגליל ההוא וכתב בתשובת פנים מאירות ח"א סי' ע"ח דאסור אפילו אם אינו מכוון לקפח פרנסתו של מחזיקי הרענד"א כיון דהלוקחים הם גוים ואע"ג דזה שכר רענד"א שלו משר אחד וזה משר אחר מ"מ כיון שמשנים ממנהג המדינה דהוי כדינא דמלכותא וגורמים שגם שאר מחזיקי הרענד"א יצטרכו להוזיל הם גורמים היזיקות וגרמא בניזקים ג"כ אסור ואפשר דהוי כגרמי עיי"ש כי האריך והביא ראיות לזה. וכל זה אם אינם מסיתים ומכוונים להזיק:
אבל בנידון הנ"ל הוי כפוסק חיותא וכמערופיא של חבירו דיש בזה ב' דיעות בש"ע חו"מ סי' קנ"ו ואפילו אם אמרי' כדעת הסמ"ע והסכים עמו מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק חו"מ סי' קע"ה דאם בא הגוי אל ישראל אחר מעצמו אין בו משום מערופיא. ואע"ג דמדברי חות יאיר סי' מ"ב לא נראה כן וגם מעלתו פקפק על זה מ"מ האמת נראה דבכה"ג אינו בכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו הימנו דמקרי רשע. דהעיקר האיסור ורשעתו דנקרא עלי' רשע שייך אם הוא מסית ויורד לתוך מחייתו של חבירו שחבירו סמך עלי' וקבע על זה פרנסתו ובא אחר ונטלו ממנו. בזה כיון דחבירו סמך על זה וכאלו כבר הוא בידו שפיר אפשר לקרות את הנוטל ממנו רשע. אבל אם הנכרי מעצמו הולך אצל ישראל אחר ולא עשה ישראל זה רשעות להישראל הראשון. וגם הישראל הראשון לא על גוי שלא ילך למקום אחר אלא שסמך על צדקות ישראל יעשה לו רשעות. ולכך ס"ל לאותו דיעה דמערופיא לא דמי להא דאמרינין ב"ב דף נ"ד ע"ב דהוי כהפקר דהתם לא סמך על הגוי משא"כ הכא דסומך על ישראל חבירו שלא יעשה לו רשעות. לכך נראה דאם הגוי הולך מעצמו אצל הישראל לב' השיטות לית בי' משום מערופיא ומשום עני מהפך בחררה. מ"מ כבר כ' מרן הגאון זצלה"ה שם בסי' קע"ה כיון דמזלזל במקח כדי שיבואו לקנות ממנו בוודאי הוי כעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו אפילו אם יושב תחת שר אחר הוי רשע כמ"ש רז"ל עני המהפך בחררה כו' נקרא רשע:
ועוד נראה מטעם אחר דהרי אמרי' ב"ב דף כ"א ע"ב אמר ר"ה ברי' דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בעא מני' אבר מבואה אחרינא מאי תיק"ו ועכ"פ אבר מתא אחריתא מצי מעכב שלא יעמיד לו חנות במתא שלו דפוסק לחיותי'. ולפימ"ש מרן הגאון בעל חת"ס וצ"ל בחלק ח"מ סי' ע"ט האיסור הוא משום גזל או גזל דאורייתא או דרבנן א"כ אמרו דאין רשאי לעשות חנות בעיר אחרת דלא ליפסק לחיותי', א"כ בוודאי הה"ד אם עושה חנות במקום אחר ומסית קונים ממקומות אחרים ומפסיק חיותי' דחברי' ואינו משלם חד כרגא לאותו שר בוודאי אין לו רשות והוי גזל:
ותימה גדולה בעיני מש"כ מעלתו ני' דבפסק הגאון מסאנז זצלה"ה כתוב בו בהיפוך. ולפי ענ"ד דלא אמר הגאון מסאנז זצלה"ה אלא על נידון כעין תשובות פנים מאירות הנ"ל שלא רצה להסית ולהפסיק חיותם של שאר הישובים אלא מ"מ הי' אפשר שיבוא פסידא לשאר הישובים שיהיו צריכין גם הם להוזיל ולהוריד השער. ועל זה אפשר שאמר כיון שזה יש לו שר בפ"ע וזה שר אחר ע"כ אין לו לחוש על חבירו. אבל באמת גם זה קשה דכבר פליג עלי' בתשובת פנים מאירות הנ"ל:
ומרן הגאון בעל חת"ס זצלה"ה בתשובה סי' קע"ה לחו"מ כ' דנראה דהוי גזל גמור משום דקי"ל דינא דמלכותא דינא וקנו השוכרים הרענד"א מהשר כל הריוח שיעלה ע"י הרענדא והערלים יושבי הכפרים שתחת השר ההוא מוכרחים לקנות דווקא מהשוכר הרענדא שלו ואם יקנו ממקום אחר יענשו כמו שכ' מעלתו א"כ הוי גזל גמור ונכרי מצוה על הגזל והמוכר להם עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול:
ומזה הטעם נסתלק טענת המזיקים שאומרים שאם לא ימכרו הם להם יקנו ממקום אחר ולדעתם הוא כדבר שאין עומד בתרי עברא נהרא ולית בי' משום ולפני עור לא תתן מכשול. וזה טעות דכבר כ' בשמ"ק ב"מ בסוגיא דההוא רעי' ובמל"מ בהלכות מלוה ולוה פ"ד ה"ב דרועה וכן גבי רבית נהי דאם הוא לוקח לא נעשה כלל לפני עור אבל אם צריך שיתן לו אחר דאז אם הוא לא יתן. ואחר יתן יעבור האחר על לפני עור בכה"ג וודאי הנותן עובר על לפני עור שהוא לאו דאורייתא:
אמנם לכאורה יש להקשות על דברי מרן זצלה"ה איך כ' דקנה השוכר הרענד"א הא הוי דשלב"ל ואיך יכול להקנות לו הריוח מה שיעלה כיון שאינו בעולם וכיוצא בזה הקשה בס' תוספות שבת סוף סי' רמ"ד על מה שכ' המג"א גבי שוכר המכס דמשכיר הורמנא דמלכא דאיך יקנה דהא הוי דשלב"ל ועיין ג"כ בס' מקור חיים על הלכות פסח סוף סי' ת"ן גבי שוכרי רענדא ונהי דתירצו שם דדינא דמלכותא עדיף והוי כסתומתא דמנהג השוכרים לקנות על ידי זה וקונה אפילו בדבר שלב"ל:
מיהו עדיין קשה לי דלפי זה דברי הש"ע סתרו אהדדי דהרי בב"י יו"ד סי' רס"ד הביא דברי הר"ן דס"ל סברא זאת. מיהו הביא שם בשם רבינו יחיאל דסתומתא נמי לא מהני בדבר שלב"ל דלא עדיף משאר קנינים ולפי הנראה מדברי הרמ"א שם נראה דפסק כרבינו יחיאל וא"כ דברי הש"ע סותרים בפרט לפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק חו"מ סימן מ"ד דדינא דמלכותא מהני בכה"ג דווקא משום דמחלו והרי מחילה לא מהני בדבר שלב"ל כדקי"ל בחו"מ סי' ר"ט א"כ עמדה קושיא הנ"ל ואפשר לדחות דביו"ד סי' רס"ד אין הטעם משום דס"ל כרבינו יחיאל אלא משום דיש עוד טעמים דלא מהני כמבואר בב"י שם ועוד אפשר לומר דגבי דינא דמלכותא מועיל מצד אחר ואפילו בדשלב"ל כעין דאיתא בחו"מ סי' קע"ו סעי' ג' שם הביא י"א דבאומנים אפילו קנין לא בעינין אפילו בדשלב"ל והטעם משום דרוצה ליהנות זה מזה גמרו ומקנה. וה"נ כאן כיון דהם רוצים ליהנות מהשר וכן השר רוצה ליהנות מהם שפיר איכ"ל דיכול להקנות אפילו בדשלב"ל:
ואני כתבתי במקו"א דבמילתא דאיתעביד בין רבים בנשואי העדה נראה דלכ"ע מהני אפילו בדשלב"ל. והכי מוכח לכאורה ממשמורת כהונה שחלקו משה רבינו ודוד המלך עה"ש טול אתה בשבתך ואני בשבתי. והתורה קראה זה קנין כמאמר הכתוב בפרשת שופטים לבד ממכריו על האבות כן נראה לפי ענ"ד נכון. ועכ"פ לפי המבואר דאסור להוזיל ולהסית הערלים שהם מיסובים אחרים שיבוא לקנות אצלו כי ימכור להם בזול, והעושה כן נקרא רשע והוי גזל מדאורייתא ומדרבנן והוא הדין של עני המהפך בחררה וב"א ונטלה. ע"כ אחינו בני ישראל השמרו לכם לעשות כזאת ואל תבנו ביתכם בעולה כתיב ולדעתי טוב וישר שכל החוכרים מהשרים שבהקהלה ושבגלילות ההם יפסרו בינם לבין עצמם בכתב המועיל ויחייב כל אחד א"ע בקנס גדול שלא יהא כאסמכתא ולא יזיק אחד לחבירו וכל אחד ואחד על מקומו יבוא בשלום ויהי' להם ברכה והצלחה הנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה משולשת דברי ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע: