אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה טז

תשובה טו

בעזהי"ת יום ה' י"א אב תרכ"ה לפ"ק פה חוסט י"א. החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' אהרן מאיר ני' אב"ד בק"ק וואלאווא והגליל ולהדיין המצויין בהלכה המופלג בתורה מוה' נחמן גרינבערגיר נ"י:

מכתבם קבלתי בשבוע העבר ומעלתכם בקשו ממני לחוות דעתי בדבר אשר נחלקו בו דייני ישראל בהלכה למעשה בשנים שנתעצמו בדין ואם אמנם לא יכולתי להבין בבירור טענת הצדדים. וכמדומה לי כי זה טענותם התובע תבע סך חמש מאות ושבעים ותשעה זהובים כסף שיש לו עליהם שטר חתום בכ"י וב' עדים הקיימים לקיום ח"י ובשטר נכתב שקיבל עפ"י היתר עיסקא סך הנ"ל במזומנים וכן תובע התובע בע"פ הקרן הנ"ל. והנתבע אומר שלא נתן לו אלא ג' מאות ועשרה זהובים והשאר הוא עיסקא שכלל עם הריוח שהי' סבור שיעלה עם הקרן. ובאמת כשחשב בעיסקא עם שותפו שגם התובע הי' שם נמצא היזק ולזאת הוא טוען חדא שישבע התובע שבסך הנ"ל לא נכלל בו גם הריוח אלא שנתן לו במזומנים סך הנ"ל. והשנית הואיל והנותן הי' בכל החשבונות ויודע מן ההיזק אע"ג שהוא אומר שא"י ישבע ע"ז שא"י. ושלישית טוען שהתובע נעשה ערב בשביל חתנו שנעשה על פיו עמו שותף וגם שם הי' היזק וחתנו אינו רוצה לשלם. והוא תובע את הערב. והתובע אומר שמעולם לא נעשה ערב וגם א"י משום היזק ע"כ הטענות ועל אלו הטענות נחלקו מעלתכם ובקשו ממני וקבלו עליהם לעשות כאשר יצא מפי ולזאת לא מנעתי לכתוב דעתי בזה הנראה לפי ענ"ד בעזה"י:

הנה טענה הראשונה לכאורה מבואר בש"ע סי' פ"ב סעי' י' דבשטר מקויים אפילו לית בי' נאמנות אינו נאמן לומר אשתבע לי דלא הי' אמנה או ריבית או כיוצא בו שמגרע כח השטר מעיקרא ואע"ג דלית בי' נאמנות והי' יכול לטעון אשתבע לי דלא פרעתיך אפילו מיגו לא אמרינין לגרעי' לשטרא וא"כ ה"נ אע"ג דעדים אשר על ידיהם נתקיים אמרו לא ראינו נתינת המעות אין זה ריעותא דהרי כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו וכיון דהעדים חתמו על גוף הענין לא לקיים חתימת ידם הוי שטר גמור כדינו כדאיתא בח"מ סי' מ' וסי' ס"ט סעיף וא"כ כיון דשטר גמור הוא לא מהימן לטעון לגרעו אפילו לטעון אשתבע לי. וקבלת חרם אי יכול לחייבו ע"ז אינו מבואר בנידון הנ"ל של הש"ע אבל בנידון הנ"ל גרע טפי דאפי' לדעת החולקין על פסק הנ"ל של הש"ע שהוא דעת הרמב"ם מ"מ בנידון שלנו מודה וכמ"ש המל"מ בפי"ד ממלוה דין ג' בעובדא דמהרשש"ך עיי"ש דע"כ לא פליגו אלא במקום שאינו מכחיש לגמרי השטר ויש מקום גם לשטר כגון בטענת רבית או אמנה אבל במכחישו לגמרי לכ"ע א"י להשביעו על זה עיי"ש:

וכ"ש בנידון שלנו שכתוב בשטר דנתן לו במזומנים סך הנ"ל וחתום בחתימת ידו ועדים חתומים בו לכ"ע אינו יכול לטעון אשתבע כיון דהודה ופשוט דעל זה אין לו טענת קבלת חרם שכשם שאם היו עדים המעידים כדברי התובע לא הי' צריך קבלת חרם מכ"ש הודאות בע"ד דכמאה עדים דמי וכן מוכח ומבואר בסי' ע"ט סעיף א' ואפילו לאחר שפרע א"י להשביע היסת כמ"ש בש"ע סי' פ"ב סעיף י' לענין טענת אמנה או רבית דכאן שמכחיש השטר לגמרי וכבר הודה אין אחר ההודאה כלום. ולענין קבלת חרם אחר הפרעון פליגו בסי' ע"ט סק"ה הב"ח סובר דא"צ לקבל והש"ך פליג עלי' וכ' דאינו מוכרח וביאר. כן נמי בסי' פ"ב ס"ק י"ד עיי"ש והה"ד כאן וא"כ אין בטענה הראשונה ממש:

אמנם הטענה השני' אם אמנם לפי מה שראיתי במכתב שלכם היא מבולבלת ומשמע דטוען דבשעת כתיבה כבר הי' היזק וזה אינו מובן. ונראה טענתו כמ"ש למעלה וא"כ בזאת הטענה אינו מכחיש את השטר אלא אפילו נתן לו הסך ההוא מ"מ טוען שיודע שהי' הפסד מהקרן וישתבע הנה טענה זו לכאורה שפיר טען נהי דלכאורה תליא זה בב' דיעות המובאות בחו"מ סי' פ"ב סעי' י"א בטוען אשתבע דלא מחלת עיי"ש ועיין בש"ך סי' פ"ז ס"ק י' מספיקא לא יוכל להשביע וא"כ לדעת האומרים דווקא פרעתי הואיל ושטר עומד ליפרע יכול להשביעו א"כ אפשר על היזק אינו עומד וא"י להשביע וכן טענה שלישית תליא בזה:

מכל מקום נראה הכרעת הש"ע כדיעה הראשונה דיכול להשביע דבאהע"ז סי' קט"ו סעי' ז' פסק דיכול להשביע שלא זינתה ועיין במל"מ פכ"ד מה' אישות הקשה על הכ"מ והב"י בזה וכ' שהדין עם המ"מ דפליג וסובר דאינו משביעה על זה דהוי כמו טענת רבית ואמנה אמנם האמת דטענת שלא זינתה תליא בפלוגתא זו בחו"מ סי' פ"ב סעי' י"א שמחל והמ"מ לשיטתי' דס"ל בזה כדיעה שני' דא"י להשביעה לכך גם שם סובר דאינו יכול. אבל הב"י סובר לעיקר דווקא טענת רבית ואמנה דעוקר ומגרע לשטר מעיקרא א"י להשביע וא"כ בזינתה דאינו מגרע מעיקרא יכול להשביעה עכ"פ מבואר דהכרעת הש"ע כשיטה זאת:

וא"כ כ"ש היזק וערבות דשכיחא טפי וא"כ כיון דהנתבע טוען ברי שהתובע יודע אע"ג שהוא אומר שא"י מגיע לו שבועה כמבואר בכמה דוכתי ואפילו במילתא דלא שכיח הסכים הש"ך כן בסי' קכ"ו סקמ"ה כן נראה לכאורה. אמנם לענין שטר עיסקא לפי המנהג ונוסחת השטרות נראה דאין המקבל יוכל להטיל על הנותן שבועה ובנידון שלנו עוד מטעמים אחרים חדא דלא ידענא איך יוכל לומר ברי דיודע מהיזק בשותף שעליו שבועת השותפין ואפילו אינו חושדו ויודע מהיזק מ"מ על חלקו הוא שומר וצריך לישבע שלא בא ההיזק ע"י פשיעתו וכבר קבל עליו בשטר עיסקא שלא יהא נאמן בשבועתו להפסיד הקרן וממילא אינו נודע ההיזק:

אמנם אפילו בעליו עמו פטור לדעת מקצת פוסקים והסכים הש"ך בסי' שמ"ו לעיקר דפטור אפילו בפשיעה מ"מ נראה לי לדינא כיון דתיקנו הגאונים בשטר עיסקא שלא יהא נאמן על הפסד הקרן אלא בעדים ע"כ פסל א"ע שלא יהא טענת ברי שלו כברי דאם טענת ברי שלו ברי א"כ אפילו הנותן א"י א"י לגבות כדאי' בחו"מ סי' נ"ט וא"כ מה יתן ומה יוסף בשבועות א"י ועל כרחך דפסל עצמו ושוי' לטענתי' טענת שמא וא"כ אינו יכול לומר אשתבע. ועוד מטעם שכ' הש"ך בסי' ע"א בראשו. בנותן נאמנות סתם אפילו במלוה ע"פ אינו יכול להשביע את המלוה וכ' הש"ך שם ס"ק א' דכיון דפסל עצמו לטעון פרעתי הה"ד דאינו יכול לטעון לחייב שבועה ואם כן הכא ה"נ:

ועדיין הי' אפשר לחייב קבלת חרם אלא דעוד יש טעמים דאיך אפשר דנחייב אותו שבועה או חרם ואם לא. לא ישלם לו הרי קיבל על עצמו בשטר עיסקא שאינו נאמן להפסיד הקרן בטענתו אלא ע"י עדים כשרים ואם נימא דאם לא ישבע או לא יקבל בחרם יפסיד הרי זה מינקט בלבושי' עד דיאמין לי' וכעין דאמרינן בש"ס שבועות דף מ"א. ועוד דזיל בתר טעמא הרי הגאונים נראה דתיקנו כן משום תיקון העולם שיהיו שכיחים נותני מעות בעיסקא תיקנו שלא יהא לנותן היזק בקרן עיין בתה"ד סי' ש"ב ואי נימא דיכול לחייבו שבועה או חרם והרבה אינשי דפירשו אפילו משבועות אמת ואיכא אכתי חשש נ"ד ליתן בעיסקא ולכך נראה בכלל שלא יהא נאמן בהפסד הקרן אלא בעדים שלא יוכל לחייבו לא שבועה ולא חרם שיצטרך לקבל המלוה כנהוג. כמו בנאמנות בפירוש גם על חרם בוודאי חרם סתם שיאמר הלוה כעין דאיתא בסי' ע"א סעי' ו' וז' עיי"ש באורים יוכל. אבל קבלת חרם על הנותן אין כאן. כן נראה לפי ענ"ד לדינא נכון:

וכל זה קודם שישלם אבל לאחר הפרעון יוכל על הטענה השני' הזאת להשביעו היסת דהרי רק דמי לנאמנות. ובנאמנות קי"ל בסי' ע"א דלאחר הפרעון יכול להשביעו היסת מיהו צריך לברר בפני הב"ד אופן שיכול התובע לידע בבירור שהי' שם היזק דהרי הביא בסמ"ע סי' ע"ה סק"ה תשובת הרא"ש דלענין שבועת היסת צריך לברר הטענה ועיי"ש ולענין לקבל בחרם לאחר הפרעון דלחרם לא בעי' טענת ברי נראה דתליא בראיית הדיינים אם יש ממש בספק ההוא וכעין שכ' הרמ"א שם בסי' ע"ה סעי' א':

והנה הא דכתבנו דבשטר עיסקא הוי כאלו פוסל את טענתו ושלא יהי' ברי שלו ברי לענין הפסד הקרן זה דווקא לענין היזק אבל אם יש למקבל עיסקא טענה אחרת תביעה ממקום אחר על הנותן עיסקא וממילא עילה זה בפרעון השטר העיסקא דוגמא שכ' באהע"ז סימן צ"ו ובב"ש ס"ק י"ב וכיוצא בזה והה"ד בנידון שלנו בטענה שלשית שטוען טענת ערבות על זה נראה דלא הי' בכלל התנאי שלא יהי' נאמן להפסיד את הקרן ודינו כמו במקום אחר דכשם דבנאמנות אמרינן בסי' ע"א דלא הי' אלא על פרעון אבל על מחילה וכיוצא מטענות לא הוי מסתמא אא"כ פירש ה"נ שפסל עצמו המקבל לא פסל עצמו אלא בטענת היזק הבא מאותו עיסקא אבל בטענה דמעלמא דלעולם יד בעל השטר על התחתונה וכן בתקנה אמרינין דווקא מה שמפורש בתקנה וכן נראה מלשון השטר עיסקא המועתק בלקט הקמח סי' קע"ז:

וא"כ אם טענה ג' טענת ערבות בעסק אחר ויש ממש בטענותו דהיינו שנתברר שיש היזק ע"י שבועה כדינו וטוען ברי שנעשה ערב לו עפ"י כללי דיני ערב בח"מ סי' קכ"ט באופן דמועיל ועיין שם בש"ך סק"ו בכה"ג יכול לטעון אשתבע לי קודם הפרעון אבל כל זמן דלא אשתבע בשבועת השותפין כדינא לא מקרי נתברר כן נראה לי ביאור הדברים האלה נכון ומ"מ כיון דשכיחא דכוללין העיסקא עם הקרן נהי דעפ"י הדין אינם נאמנים מ"מ טוב לדבר על לבם לפשר ואיש על מקומו יבוא בשלום דברי החותם בברכה ידידכם הדורש בשלומכם הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה