מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה ז
יום ו' עש"ק פ' בהעלותך שנת תרל"ז לפ"ק. מזלא טבא וברכה והצלחה לתלמידי הב' החתן תמים במעלות ובמידות טובות מופלג בתורה חרוץ ושנון מו"ה יעקב שלום ני' סופר:
מכתבך קבלתי ועל דבר הקושיא אשר הקשית על שיטת הרי"ף המובא ברא"ש ובר"ן במכות דף ו' דהא דאמרינן אם נמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטל שהעד האחר יודע שזה העד הוא קרוב לבע"ד והקשית מסנהדרין דף כ"ג ע"א דאמרי' דאין עד רשאי לחתום אלא א"כ יודע עם מי הוא חותם ופרש"י הטעם משום שמא ימצא חד פסול ויבטל כל העדות ויבוא לידי בושה וא"כ מוכח דאע"ג דלא ידע מ"מ כל העדות בטל עכ"ל ותימה בעיני וכי גברא אגברא קא רמית דהרי הרמב"ם בפ"י מה' עדות כתב דאסור לישראל להצטרף עם עד פסול או גזלן מקרא דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וכן פסק בחו"מ ריש סימן ל"ד וביאר שם האורים ובס' נתיבות המשפט שם הביאו דאפילו אם לא יצרף עמו לא נתבטל עדות הכשר אפי"ה עובר בלאו הזה עיי"ש. ובשבועות דף למ"ד ע"ב ילפינן מקרא דמדבר שקר תרחק א"כ אם הוא פסול מדאורייתא צריך לחוש עליו שמא השני פסול והוי ספיקא דאורייתא. ובדאורייתא לדעת הרמב"ם המובא ביו"ד סי' קי"ט דבעינין דווקא שידעו שהוא מוחזק בכשרות. ובבכור שור בע"ז דף ל"ט בירר דבדאורייתא בעינין מדינא מוחזק דווקא לדעת הרמב"ם. וא"כ טעמא דר"י שם בסנהדרין הוא מדינא דאין להצטרף להעיד אלא עם מי שהוא ידוע ומוחזק וא"כ א"ש. ואדרבה קשה על רש"י למה צריך לטעם זה וצ"ל דס"ל דסמכינין על סתם ישראל שהוא בחזקת כשרות. ואפילו בדאורייתא סמכינין עליו ולכך הוכרח רש"י לומר משום שמא ימצא חד פסול כנ"ל וא"כ רי"ף ורמב"ם לשיטתם א"ש:
ובזה אמרתי לישב לשון הרמב"ם בפ' כ"ב מהלכות סנהדרין הלכה יו"ד שכ' דאסור לדיין לצרף כו' ויליף מדבר שקר תרחק והוא מש"ס שבועות דף ל' ומסיים שם דנקיי הדעת בירושלים היו עושין כן שלא דיינו עד שידעו מי יהי' דיין אחר ולא חתמו אא"כ ידעו מי יחתום עמו עיי"ש נראה כוונתו דאפילו עם דיין דמסתמא הוא חבר לא סמכו על החזקה דמסתמא הוא חבר והמצויין אצל דיינות מומחין הם וכשרים הם וממילא הוי כמוחזק ממש אפי"ה החמירו נקויי הדעת על עצמם שלא יתחברו עמם עד שיהיו יודעין אותם ולכך לענין עדות דפסול מקרא דאל תשת ידך עם רשע ועי"ז נעשה גם הכשר פסול דהרי עבר על לאו דאל תשת והוי כעד חמס דמסיים קרא להיות עד חמס בוודאי אין צריכין ללמוד מקרא דמדבר שקר תרחק משא"כ אצל דיין דלא כתיב קרא דאל תשת ידך למד הרמב"ם מקרא דמדבר שקר תרחק כדאיתא בש"ס שבועות הנ"ל ושם בש"ס דיליף גם עד מקרא דמדבר שקר תרחק הוא רק אגב גררא דאינך:
ועוד יותר יש לישב הש"ס דשבועות לפי מ"ש מרן זצ"ל בחיו"ד סי' י"א דכל זמן שלא העיד עליו בב"ד אפילו הוא יודע שהוא גזלן אפי"ה ליכא גבי' הלאו דאל תשת ידך. אבל הא דמדבר שקר תרחק נראה דשפיר איכא ואין זה פוטרו משבועות העדות דהרי יוכל להטריח שיבורר הדבר בב"ד. ומטעם זה נראה לפי דעת הרי"ף דוקא בידע שהשני פסול לו כל העדות בטל. פשיטא דמובן היטב דבדיין אם נמצא קרוב או פסול לא נפסלו כולם כיון דשם ליכא לאו לצרף עמו לכך מוכח ביבמות דף ק"ב דלא נפסלו כולם. ובלא"ה ג"כ כיון דליכא קרא לא ילפינן דיינים מעדות דחד מומחה נמי כשר כן נראה לפי ענ"ד:
ומה שהקשית בחולין דף ק"א דקאמר מאן תנא דאיסור חמור אית לי' ריה"ג וביומא דף ל"ו ס"ל לר' ירמי' אליבי' דריה"ג דלאו דנבלה הוא ניתק לעשה לא קשה מידי דאע"ג דס"ל בחדא כר"י הגלילי אינו מוכרח דס"ל גם באידך כוותי' ואחתום בברכה יהי' ד' עמך ויברך אותך דברי רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: