אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה ו

תשובה ה

יתענג על רוב שלום אהובי תלמידי הוותיק המופלג בתורה חרוץ ושנון כש"ת כ"ה זלמן נ"י.

יקרתך הגיעני עם חידושי תורה והארכת בדברי הרמב"ם בפ"ג מה' עדות הובא בחו"מ סי' כ"ח דס"ל דמדברי סופרים חותכין עפ"י עדות שבשטר משום נע"ד דמן התורה אמרינין מפיהן ולא מפי כתבן והראשונים והאחרונים השיגו עליו בזה עיין ברמב"ן סוף שורש ב' למנין המצות ובש"ך שם ואתה הארכת ויבואר לפנינו אי"ה. והנה דקדקת על הספרי שקבע הדרש הזה דלא מפי כתבם בפרשת שופטים בקרא המאוחר שנאמר שם עפ"י שנים עדים או עפ"י שלשה יקום כו' שם דרש ולא מפי כתבם ולא קבע דרש זה בקרא המוקדם שם בפ' שופטים על קרא עפ"י שני עדים או ג' יומת המת. ואם תאמר דשם איכ"ל משום דאורתא דקרא כן אבל כאן שהכפיל עפ"י שנים כו' מיותר ולכך דרש כזה א"כ קשיא על התורה גופה למה לא כתבה בקרא קמא ב' פעמים עפ"י עכ"ל בקיצור:

הנה אמינא לך טעמא דהנה נהי דאמרינין ולא מפי כתבם היינו עדות העדים אבל מעשה ב"ד מהני בכתב ומאי יפה כח ב"ד וקיי"ל ב"ב דף קי"ד בג' שהלכו לבקר רצו עושין דין רצו הוויין עדים. וכן קי"ל בחו"מ סי' ז' בג' שראו ביום יכולין לעשות דין עפ"י ראייתן וא"כ ס"ד דבג' מהני עדות מפי כתבן דהרי נעשו ב"ד ואלים כוחן קמ"ל כיון דבאו להעיד צריך שיאמרו עדותן בע"פ. וכל זה בעדות ממון אבל בעדות נפשות הא קי"ל בר"ה דף כ"ו דאין עד הרואה נעשה דיין. ובלא"ה הא בעינין ב"ד של כ"ג ואפילו לקבל עדות מוכח ברמב"ן בחומש בפרשת שופטים על קרא דעפ"י שני כו' או ג' יומת דס"ל דבעי' כ"ג אפילו לקבל עדות ולכך לענין עדות נפשות אין חילוק בין ב' לג' דג' אי אפשר להם להיות ב"ד בדבר זה ולא שייך למימר דאלים כוחם ולכך לא כתיב בי' עפ"י ב' פעמים ועכ"פ כיון דבממון הוא דכתיב ב' פעמים עפ"י. לזה קבע הדרש שם. ולכך גם כן הא דהקשו חכז"ל במכות דף ה' דאם מתקיימת העדות בב' כ"ש בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים זה קשה דווקא בעדות נפשות אבל בעדות ממון איכ"ל דכתיב ג' להורות דגם בג' בעינין מפיהם ולא מפי כתבם. ובזה מיושב קושית התוס' במכות דף ו' בד"ה רי"א בד"א בעדות נפשות כו' והקשו הא גם בממון כתיב עפ"י שני או ג' והוי הקישא ולהנ"ל לא קשה מידי דבממון בעי' ללמד דאע"ג שהם ג' בעי' מפיהן ולא מפי כתבם וא"ש:

ועתה נבוא לפלוגתא דפליגו הראשונים דלהרמב"ם גם עדות בשטר ממועט דהוי מפי כתבן. ולשאר הראשונים עדות בשטר שאני. והפנ"י בקו"א רפ"ק דגיטין הקשה האיך אפשר דבשטר מהני מה"ת הא הוי עדות שא"א יכול להזימה. ואתה כתבת לתרץ עפ"י דברי הש"ך בחו"מ סי' ל"ח בסופו עפ"י מאי שפירשו בסנהדרין דף ל"ב. ולפי"ז מה"ת דבעי' דו"ח לא הי' כשר שטר מאוחר ולכך לא היו יכולין לומר אחרנוהו כו' וזה אינו לכאורה דמה בכך דמאוחר פסול וכי משום דפסול נוכל לענוש אותם והם עומדים וצווחים אחרנוהו ובאמת פסול ואיך נעשה בהם דין הזמה. וגדולה מזו דהרי מוקדם בוודאי פסול ואפי"ה נאמנים העדים לומר שהוא מוקדם כמבואר בירושלמי פ"י דשביעית והובא בפוסקים בחו"מ סי' מ"ג ואפילו בכתב ידם יוצא ממקו"א הביא הרמ"א בסעי' ח' ובש"ך שם די"א דנאמנים וא"כ אכתי לא הוי יכולין להזימם. מיהו יש לישב דבריך דוודאי לפי האמת לפי מאי דתקנו חכמים דלא בעי' בד"מ דו"ח א"כ לא הוי הזמן מעיקר העדות ולכך יכולין לומר ע"ז לא חתמנו אבל אם הי' בעינין דו"ח והוי הזמן מעיקר העדות לא היו יכולין לומר ע"ז לא חתמנו והוי שפיר יכול להזימה. מיהו מלשון הש"ך משמע ראי' לסתור סברא זו וס"ל דווקא בכתב בפירוש בזמנו כתבנוהו הוי מקרי יכול להזימה וס"ל דאם רק פוסלין את העדים מקרי יכול להזימה שהראי' שהביא הפנ"י שם דמשום הפסול לא חשיב יכול להזימה צריך לחלק בין עדות ממון לעדות נפשות:

אמנם הנראה לפי ענ"ד דקושית הפנ"י בלא"ה ל"ק כ"א להש"ך לשיטתו צריך לומר כנ"ל דהנה י"ל טעם שפסול עדות בכתב אם אמנם אנן כאצבע בקירא לסברא ואיך נשיג טעמי בוראינו מכל מקום בדרך אפשר נאמר הנה הא דגזרה התורה דעפ"י שנים יקום דבר אפשר לבוא כמה פעמים לידי תקלה אולי ישקרו וכמ"ש הרמב"ם בספ"ז מה' יסודי התורה רק דהדבר מוכרח לישוב העולם לסמוך על חזקתם. ומש"ה החמירה התורה על העדים למעט חשש התקלה לעונשם בהזמה ולכך צריך שיהי' בהם דין הזמה כדי שיפחדו להעיד שקר. ומטעם זה נראה דפסול עדות בכתב. דהנה הרגשת הנפש הפנימיית פועלת על הגוף כמאמר הכתוב הכרת פניהם ענתה בם ונאמר בנחמי' א' מדוע רעים א"ז כי אם רע לב. והנה הרגשת והמיית הגוף פועלת על הדיבור כי האדם שנבהל או נתפחד אסתתם לישני' ואינו יכול לדבר כראוי. וגם כן נודע שאדם שלא מת לבו בקרבו לגמרי אם יעשה מעשה רשע כזה להעיד לפני שופטי אלקים עדות שקר ירגיש בנפשו ולב יודע מרת נפשו ויפחד ועי"ז נסתתם מילולו קצת עד שלפעמים אפשר להבחין ולהרגיש עפ"י דיבורו האם אמת בפיו אם לא. ולזאת נקל לאדם לכתוב שקר מלדבר שקר בפיו. ולכך למעט התקלה צוותה התורה לפסול עדות בכתב ומשפטי ד' אמת וכל זה בעדות בכתב בין אם יכתוב בפני ב"ד וכ"ש אם יכתוב עדותו חוץ לב"ד וישלח לב"ד:

אבל שטר ס"ל לרמב"ן וסייעתי' דמהני דגם זה צורך ישוב העולם כמו עדות בע"פ וע"כ התירה התורה:

ועוד דבעדות בשטר לא נחשדו שיכתוב אדם ויעשה שטר בשם הלוה ויהי' שקרותם עומד ימים רבים וכשם שאמרו דעדים החתומים עה"ש כמו שנחקרה עדותן בב"ד דלא חציף אינש לזיופא אע"ג דחשיד לטעון שקר בפיו מ"מ לא נחשד על הזיוף בכתב, ה"נ העדים לא נחשדו לזייף בשם הלוה כנ"ל והוי כעין שאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא אמרי מעשה לא עבדי וכ"ש כיון דבע"פ לא נחשדו לשקר גם בשטר הרי ידוע להם כשיבוא לב"ד ויכפור ישלחו אחריהם להעיד בע"פ ובזה לא נחשדו לשקר ולכך ס"ל לרמב"ן וסייעתי' דשטר לא נפסל מכח מפיהן ולא מפי כתבן. וה"נ לא נפסל מכח עדות שאאילה"ז. כיון דלא נחשדו לשקר בשטר ולא קשיא קושית הפנ"י. אמנם להש"ך בסי' ל"ח דסובר דגם בשטר בעי' יכול להזימה שפיר הקשה הפנ"י וצ"ל כנ"ל וכל זה להרמב"ן וסייעתי'. אבל הרמב"ם וסייעתי' ס"ל דגם בשטר פסול מכח כתב. ולפי האמור הי' אפשר לומר דגם הרמב"ם מודה דכמו שלא נחשד לזייף דלא חציף ה"נ לא נחשדו העדים. אלא דכ"ז מה"ת אבל השתא דראו חכז"ל דיש לחוש לזיוף ותיקנו דבעינין קיום. אכתי אפילו יתקיים יש לחוש לשקר העדים שזייפו זה בשם הלוה שלא כדין וע"ז לא מהני קיום ויהי' פסול ע"ז כ' הרמב"ם דמ"מ מהני שטר משום שלא תנעול דלת אבל לעולם מן התורה גם הרמב"ם מודה וכיוצא בזה כתב לי ש"ב הרב המופלג מוה' דוד שיק ני' ומטעם אחר:

אמנם המעיין באמת יראה שאין זה דעת הרמב"ם אלא דמה"ת לא מהני. אבל באמת נראה עיקר כמ"ש התומים בסי' כ"ח דבגט וקדושין ושטר מכירה ומתנה וכיוצא בהן שהכשירן בכך והחתימה עושה אותו לשטר גם הרמב"ם מודה עיי"ש. ועפ"י האמור יש להסביר דבריו דהנה מבואר לפיענ"ד דגם הרמב"ם מודה דע"א בשטר מחייב שבועה מה"ת דלענין ע"א לא כתיב עפ"י רק לעדות קם וראי' ברורה לזה מדברי הרמב"ם בפי"ד ממלוה ופסק כן בש"ע חו"מ סי' נ"א סעי' ב' בע"א בשטר והלוה טוען פרעתי הוי מח"ש ומתוך שאיל"מ וקי"ל בחו"מ סי' ע"ה סעי' י"ד דבשבועה דרבנן לא אמרינין משאיל"מ וא"כ אי ס"ד דמה"ת אינו מחוייב שבועה איך אמרינן בי' מתוך שאיל"מ אלא וודאי דבעדות שבשטר לא חשיב בירור ממש מטעם הנ"ל למעט תקלה אבל שפיר מחוייב שבועה וכן מדוייק לשון הרמב"ם בפ"ג מעדות דאין חותכין עפ"י עדות בשטר. והתומים בסי' נ"א שם לא כתב כן ולא זכיתי להבין דבריו:

וכיון דאמרנו דלענין הנך דהוי הכשירן בכך מהני לעשותן שטר שוב איכ"ל דמהני גם אח"כ לראי' כעין דפסק הרמב"ם בפי"ג מסנהדרין דאם הוחזק דבר אחד ע"י עד אחד סוקלין ושורפין אח"כ על חזקה זו. ועוד דבאלו וודאי חשיב מעשה ודיבורא אמרי מעשה לא עבדי כדאיתא בגיטין וגם דבהנך לא מושכחת בירור כלל כיון שעל כרחך צריכין שיכתבו כן בשעת מעשה לעשות שטר ואח"כ אפילו אם יעידו בע"פ חשיבו כנוגעין בעדותן לפימ""ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג סק"ט וא"כ אי אפשר לברר יותר ההכרח לסמוך על חזקתם לעשות על פיהם שטר משא"כ בשטר הלוואה ס"ל להרמב"ם לא חשיב מעשה ואפשר שלא יכתבו ויעידו מה"ת על פה ולכך לא מהני מה"ת. ועפי"ז יש לישב ג"כ הקושיא על הרמב"ם מכתובות דף כ"ח ע"א שאמרו קיום שטרות דרבנן יש לישב עפ"י מ"ש התוס' שם בד"ה קיום כו' דמיירי בטוען הלוה פרעתי וא"כ הוי מה"ת מחוייב שבועה ומתוך שאיל"מ ולא בעינן קיום רק מדרבנן לכך מהני להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כן נראה לפי ענ"ד. דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאוווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה