מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק
תשובה ה
לבאר אי בעי' בעדות המחייבו קרבן דו"ח. ועדות שאתה יכול להזימו.
הנה נראה פשוט דאם הוזמו עדים המחייבין אותו קרבן דאין מחייבין אותן קרבן מכאשר זמם כמו דאמרינן במכות דף ב' ע"ב שאם חייבו כופר כיון דכופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו א"א לחייבם כופר וא"כ הה"ד ומכ"ש דא"א לחייבם קרבן חטאת דהני לאו בני קרבן חטאת נינהו. וכיון דא"א לחייבם מכאשר זמם א"כ לפי תירץ השני בתוס' במכות דף ב' ע"א ד"ה מעידין דכל היכא דא"א לקיים כאשר זמם לא בעינין עדות שאילה"ז ובנוב"י מהדו"ק בחאהע"ז סי' ע"ב הוכיח דתירץ זה עיקר וא"כ נפשט ספק הנ"ל דעדות המחייבין קרבן לא בעינין עדות שאילה"ז ואפילו אי הוי בעינין דו"ח וכמ"ש הנוב"י שם דזה אינו תלוי' חד באידך מ"מ אין דו"ח מעכב אא"כ בעינין עדות שאילה"ז וכמו שהאריך בנוב"י שם:
אמנם לפי תירץ הראשון של התוס' הנ"ל א"כ גם בעדים המחייבין קרבן יש לקיים דין הזמה ע"י מלקות ושפיר מקרי עדות שאילה"ז כיון שאמרו לו אכלת חלב וא"א לומר לפוסלו באו. דזה אינו שהרי אינו נפסל בזה כדקי"ל בחו"מ סי' ל"ד דיכול לומר שוגג הייתי וא"כ אפשר דבעינין עדשאילה"ז ודו"ח מעכב מ"מ לפי ענ"ד לפי מאי דמסקינין ביבמות דף פ"ח ע"א דע"א נאמן לחייבו קרבן היכא דאינו מכחיש לי' ולפי ענ"ד פשוט דכל היכא דסגי בע"א לא בעינין דו"ח כמו בע"א באיסורין דיליף מן וספרה לה דפשיט דלא בעינין דו"ח ה"נ ע"א לחייבו קרבן ואפילו לחייב שבועה נראה לפי ענ"ד פשוט דלא בעי' דו"ח ועדות שאילה"ז דהרי דו"ח גם בדיני ממונות לולא דכתיב משפט אחד יהי' לכם לא הוי בעינין כדאיתא סנהדרין דף ג' ריש עמוד א' משום דכי כתיב דו"ח בעדות נפשות כתיב ורק משום דכתיב משפט אחד והיכא דסגי בע"א א"כ גילה לן קרא דלא בעי' משפט אחד א"כ גם דו"ח לא בעינין:
וראיתי בנוב"י בתשובה הנ"ל שכ' שם גבי סתירת היתר הראשון בד"ה ועל פי זה יפה פסק הריב"ש נ"י דע"א עדות שאילה"ז לא בעינין אבל דו"ח בעינין ולפי ענ"ד פשוט כנ"ל ואין להביא ראי' מהא דאמרינין בב"מ דף ד' ע"א לפי גירסת התוס' שם בד"ה עד אחד יוכיח שישנו בהכחשה ובהזמה א"כ ע"כ כיון שישנו בהזמה היינו אם ישנו בדו"ח. זה אינו דנהי דעפ"י הדין לא צריך דו"ח מ"מ אם אמר באיזה יום והזימו אותו ישנו בהזמה ואפי"ה אם לא הזימו מחייב שבועה. ומטעם הזה בעצמו נראה אפילו אי בעינין דווקא ב' מחייבין לי' קרבן אפי"ה לא בעינין דו"ח דדווקא בממון ועדות נפשות גלי לן דבעינין דו"ח. וראי' מעדות נשים דפלפלו בריטב"א ורמב"ן ובנוב"י שם בד"ה ודע כו' דמנ"ל דבעי' דו"ח והעלו משום דיליף דבר דבר מממון א"כ משמע דווקא היכא דגלי לן קרא אבל בעדות בעלמא לא בעינין דו"ח:
ובזה מיושבין אצלי דברי הרמב"ם בפ"ב מה' קידוש החודש הלכה ב' דמבואר מדבריו דבעדות קידוש החודש ל"ב מן התורה דו"ח והלח"מ דחק בזה דמנ"ל הא דלמא בעינין דו"ח ולהנ"ל י"ל דסובר הרמב"ם דכל דלא גלי קרא דבעי' דו"ח אז הדין דלא בעינין דו"ח ואע"ג דכתיב משפט אחד כבר ביאר הנוב"י שם דזה דווקא בהנך דכתיבין שם בפרשה ממון ונפשות. ונראה לי להביא ראי' לזה ממאי דהוכיח ביבמות דף פ"ז ע"ב דקרא דאו הודע אליו חטאתו מיירי בע"א דאי ס"ד תרי. תרי ולא קמכחיש להו קרא בעי דנאמנים בתמי'. ומאי קושיא דלמא לעולם בתרי ואפי"ה בעי קרא דנאמנים לפי תי' ב' של תוס' מכות הנ"ל דאינם עדות שאילה"ז. וגם לתי' הראשון דלמא מיירי כגון שלא דרשו וחקרו או שלא ידעו הזמן וא"כ אילה"ז קמ"ל קרא דנאמנים. ואם תאמר דפשיטא לי' דאם אינם יודעים הימים דאינם נאמנים. זה אינו דהרי מכח קושיא זו מוקי לה בע"א וכבר כתבתי לעיל דבע"א וודאי אין דו"ח מעכב וא"כ מנ"ל דמיירי בע"א דלמא בב' ורק שאילה"ז וע"כ דע"ז לא צריך קרא דפשיטא דדווקא היכא דגלי הוא דבעי' דו"ח ועדות שאילה"ז כן נראה לפי ענ"ד ראי' גדולה:
אמנם הא קשיא לי א"כ איך למד ר"מ שם ק"ו דאם מביאין שנים לידי מיתה חמורה מכ"ש שיביאו לידי קרבן הקל וקשה האי מאי קו"ח הוא זו דלמא דווקא בעידי נפשות דהוי עדות שאילה"ז משא"כ כאן ובשלמא לפי תי' הראשון בתוס' מכות אפשר לומר דלדבריהם דרבנן קאמר והקשה דלדידי' בלאו קו"ח נאמנים. אלא דהקשה לפי דברי רבנן דס"ל דלעולם פטור ואפי' אם הי' דו"ח ואפשר לבוא לידי הזמה מ"מ אין עדים יכולין לחייבו על זה קאמר קו"ח. אבל לדברי תי' השני של התוס' וכפי מה שביררתי דלעולם אין עדי קרבן נקראין עדות שאילה"ז א"כ האיך למד קו"ח:
ואפשר דהקו"ח מעדים המחייבים אותו גלות וזה קרי לי' לר"מ ידי מיתה שאפשר לו לבוא לידי מיתה אם יצא מעיר מקלטו ובעדי גלות נאמנים אע"ג דלפי תי' ב' של התוס' מקרי אילה"ז אפי"ה ע"כ נאמנים ועיי' תוס' במכות דף ב' ע"א בד"ה מעידין אנו שחייב גלות. ומ"ש התומים בסי' ל"ח דכוונתם דס"ל כפרש"י במכות דף ה' דבהודאתו א"י להתחייב גלות וע"כ מטעם עדים ואיכא קו"ח. ועדיין צ"ע לתי' התוס' הזה מכל מקום נראה כנ"ל דעדי קרבן וכיוצא לא צריכין דו"ח ולא עדות שאילה"ז כן נראה לפי ענ"ד הק' משה שיק מברעזאווע: