מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שמ
בעזה"י עש"ק פ' ויקרא תרל"ח לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורס' מוה' חיים סופר נ"י אבדק"ק מונקאטש יע"א:
מה שהעיר מעלתו נ"י בספרו שו"ת מחנה חיים חאו"ח בסי' נ"ג לספק אם בסעודה של פורים בעי' אכילה בכא"פ. אבל אם אוכל תמיד בכל וכו' לא הוי קיום סעודה. והביא דזה תליא בדברי המג"א סי' ר"י. אי צריך לאכול כזית בפ"א. כדי שיוכל לברך ברכת המזון אבל הפמ"ג חידש דאם אכל כב' חצאי זיתים עד שהוא שבע בוודאי מברך ברהמ"ז א"כ קו"ח שיוצא בסעודת פורים כי הוא אכל ושבע ודשן עכ"ל והנה הראשונות ישמיעוני גוף הדבר דצריך לאכול ביו"ט פת דווקא הוא פלוגתא גדולה בין הראשונים דבסוכה אמרינן אי בעי אכל ואי בעי לא אכל ובברכות דף מ"ט מבואר. דאין צריך לאכול פת דווקא אלא להתענות לבד אסור. ורש"י בסוכה דף כ"ח במתני' הוא תמוה לפי המתני' שם רוצה לומר דיכול להתענו' ביו"ט ורק בלילה ראשונה לא. וזה בוודאי אין לו שום תי' דהוא נגד הגמרא דמבואר דאפילו בר"ח אסור להתענות וצ"ע והתוס' שם כתבו למאי דאמרינן דביו"ט צריך לאכול פת. היינו בלילה הראשונה: אבל הרא"ש בברכות דף מ"ט. הסכים דצריך לאכול פת ביו"ט. ואע"ג דבקרא לא כתיב כיון דמחוייב בשמחה. ובלי פת אין שמחה והר"ן בסוכה הביא ב' תירוצים חדא דאם ירדו גשמים אין חייב לאכול בשאר ימים. ועוד דמדין יו"ט לא הי' צריך לאכול כ"כ כמו משום סוכה ואי בעי לא אכל כזית בסוכה דהוי אכילת עראי ועיי"ש.
ומאיזה מקום ילפינן דבעי' פת ביו"ט לא כ' הר"ן. אלא הרא"ש הנ"ל דמשמחה ילפינן לה. וא"כ לפי ענ"ד כיון דמצד שמחה מחוייב לאכול בפורים. וגם בפורים כתיב משתה ושמחה ומסיק הש"ס דמשתה ושמח' קבלו עליהם. וא"כ מחוייב לאכול פת ומה"ט תמוה לי דברי המג"א באו"ח סי' תרצ"ה ס"קט. דכ' דבפורים אין מחוייב לאכול פת אלא מצי למיפטר נפשי' במיני מטעמים. וק' והא שמחה כתיב בי' וגם לעיל באו"ח סי' קפ"ח פסקינן דבעי' פת משום שמחה ואפשר דהמג"א ס"ל דלא כלשון הרא"ש דילפינן פת מלשון שמחה. אלא ילפינן משבת דכתיב אכלהו היום כי שבת היום וע"ז י"א דילפינן מזה דשלש סעודות דאורייתא ויעויין טו"ז הלכות חנוכה בסי' תרע"ד ס"קב. שכ' דשלש סעודות ג"כ דאורייתא ופת בעינן. כדאיתא בסי' עד"ר עכ"ל. ובמג"א בסי' רצ"א כתב דבעינן יתר מכביצה. וא"כ אפשר דיו"ט ילפינן משבת כיון דיו"ט אקרי שבת ולכך צריך לאכול פת ביו"ט:
וא"כ כיון דיו"ט לא קבלו עלייהו א"כ לא צריך פת. אלא מצד מנהג ומשו"ה אין מחזירין אותו ושפיר כ' המג"א והשתא דאתית להכי נפשט ממילא ספיקא הדא. דהא כיון דמצד מנהג נהגו בו יו"ט. צריך להיות יותר מככותבת. כמ"ש המג"א לענין סעודה שלישית שהבאתי וכדאיתא דצריך לאכול סעודה וסעודה צריך לאכול בוודאי יותר מכביצה, וגם ספק ב' שנסתפק אי בעי תוך כדי א"פ ממילא נפשט כיון דיו"ט ילפינן משבת ובשבת בוודאי בעי' כדי אכ"פ דכתיב אכלוה היום ושפיר גם בפורים כיון דנהגו בו יו"ט צריך להיות אכילה תוך כדי א"פ אלא דמרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' מ"ט. כ' דלפי הנראה לו אפילו אם אכל פחות מכזית ושבע ממנו חייב לברך ברהמ"ז כיון דכתיב ביה ושבעת בשביעה תליא מלתא ובס' מנחת חינוך במצות ברהמ"ז לא כתב כן. אלא אפילו לענין ברהמ"ז אינו חייב עד שיאכל שיעור כדינו:
וכיוצא בזה אני מסתפק. אם כרך דבר בסיב ואכלו. דכ' המל"מ בפי"ד מהלכות מ"א דאין חייב עליו אם הוא דבר איסור. וממילא אינו יוצא בו י"ח מצוה. כיון דל"ה אכילה אמנם לענין ברהמ"ז דבשביעה תליא מלתא. ותליא בפלוגתא דהחת"ס ומנחת חינוך הנ"ל וה"נ בפורים וצ"ע. ומ"ש אם יוצא בגזל וכ' דאין לומר כיון דלעסי' קניא. דאינו מתכוין לקנות תמוה בעיני וכי שינוי צריך כוונה הרי קי"ל בגנב עגל ונעשה שור דקנה וטעמא דמלתא כיון שנשתנה שוב הוא אינו אותו דבר שגזל וכן לענין אתנן דרשינן דשינויו מותר להקרבה. אע"ג דאינו מתכוון. ויעויין במג"א בסי' קצ"ו שכ' דאם לעסי' קניא: