מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שלט
בעזהי"ת חוסט יום ב' סדר ויקרא תרל"ה לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי האברך המופלג בתורה מוה' שמואל בראך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעל יע"א:
מכתבך קבלתי ואם אמנם קשה עלי להשיבך ודי לי להשיב להלכה למעשה המצטרך ותינוקת של בית רבן הלוואי ילמד רבותיהם עמהם בימי החול ואפי"ה לא רציתי למנוע בר וכו' ואשיב לך על שאלתך. אשר שאלת אם מבטלין תינוקת של בית רבן לשמוע מקרא מגילה ביו"ד סי' שס"א פסקינן אע"ג דמבטלין ת"ת להוצאת והמת. אפי"ה תינוקת של בית רבן. אין מבטלין ויליף לה מהא דאמרינן בשבת דף קי"ט דתינוקת של בית רבן אין מבטלין. אפילו לבנין ביהמ"ק וא"כ אפשר דגם הכא לקריאת המגילה אע"ג דמבטלין ת"ת. אבל לימוד תינוקת אין מבטלין. ובוודאי לפי מ"ש שם העט"ז הטעם לפי שאין התינוקת יכולין להתעסק במת אין לו ענין להכא אלא לפי דברי הש"ך שהשיג עליו שם. וכ' הטעם דתורה דידהו עדיף דהוי כהבל שאין בו חטא כדאמרינן בשבת שם. א"כ אפשר דגם הכא אין מבטלין כן הוא שאלתך ולפיענ"ד פשוט דמבטלין תינוקת של בית רבן לקריאת המגילה:
ואקדים בתחלה. אהא דהביא המג"א בסי' תרפ"ז ס"קג פלפול אי מבטלין ת"ת דרבים למקרא מגילה ולא הביא הש"ע דת"ת דרבים אין מבטלין ואני לא זכיתי להבין הקושיא והספק שהרי בכל מצוה ומצוה אם היא נעשית ברבים היא חשובה יותר ודרשו חכז"ל על הקרא ורדפו מכם חמשה מאה ומאה רבבה ירדופו והקשו חכז"ל וכי כך הוא החשבון. והובא ברש"י על התורה אלא שאין דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין וכן אמרינן לענין תפילה הן אל כביר לא ימאס. ותפילת ציבור בוודאי נשמעת וה"ה לענין ת"ת אמרינן כן במגילה דף ג' דת"ת דרבים עדיף מעבודה דהיינו עבודה אינו נעשית דווקא ברבים שכהן שבאותו בית אב הם עושין כל א' לפי הגורל שעלה עליו זה שוחט וזה זורק. כמבואר בפ"ק דיומא. ומסתמא אם היתה העבודה נעשית ברבים שכולם יעשו ויעבדו עבודה אחת בוודאי היתה העבודה נתעלית עי"ז. וכן הוא בכל מצוה ומצוה:
ולכן חקרה הגמרא רק במגילה שם. איזה מצוה הוא חמורה וייקרה מצד עצמה. אבל חשיבות רבים הוא לכל מצוה ומצוה וכן לת"ת. וכיון דילפינן התם ממשפחה ומשפחה דקריאת המגילה דהיא לפרסומא ניסא ולפרסם שהשי"ת משגיח עלינו והוא אלקי ישראל. ובני יעקב חבל נחלתו והוא יסוד של כל המצות כמו זכרון יצ"מ שהוא בכל מצוה ומצוה. כמ"ש הטור ריש הלכות סוכה. וממיל' אם נפשית המצוה של קריאת המגילה ברבים כל שהם יותר רבים הם נתעלים טפי וא"כ דקי"ל דקריאת מגילה מצ"ע חשיב טפי מת"ת ממילא אם נעשית ברבים של כל ישראל היא נתעלה טפי מת"ת דרבים ולעולם אפילו לת"ת דרבים קדים מקרא מגילה ברבים ההם של כל ישראל ושפיר סתמו הפוסקים דלעולם מבטלין ת"ת אפילו לרבים אפילו של כל ישראל לשמוע מקרא מגילה ברבים של כל ישראל כן הי' נראה לפי ענ"ד לולא שהמג"א הביא פוסקים דלא ס"ל כן:
ולכאורה אין אני מבין הקושיא שלמדו שם במגילה דהא דמבטלין עבודה. ע"כ הק"ו לת"ת. וקשה לי לפי דעת הרמ"א והמג"א דהא דמבטלין היינו רק להקדים ולא לדחות. א"כ מאי קו"ח איכא מעבודה שהרי בת"ת לעולם הוא לדחות. שאם מבטל שער זו מת"ת. שוב אין לה תשלומין וחסרון שלא יוכל להמנות הוא וא"כ איך מביא ראי' מעבודה שהוא רק להקדים לת"ת שהוא לדחות מיהו זה לא קשה מידי. דהרי מבואר בירושלמי דשבת פ"ק דף י' על הא דאמרינן שם מפסיקין לק"ש אבל לא לתפילה ואמרינן ר"ש בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנתן אפילו לק"ש אינו מפסיק. ופריך שם בירושלמי וכי אפשר תורה בלי קיום המעשה הלומד תורה בלא מעשה. טוב לו שלא נברא וכו' ומשני ק"ש שאני דהוי ג"כ מצד לימוד כנאמר ושננתם עיי"ש. והובא גם ברמב"ן במלחמות שם. וא"כ הא פשיטא גם כאן אפילו אם למדו תורה ברבים. וודאי הם צריכין לקרות המגילה כמו שמחוייבין לעשות סוכה ולולב שהחיוב הוא על כל ישראל לקרוא את המגילה מדברי קבלה וגם למדו במגילה דף י"א מק"ו מיצ"מ מעבדות לחירות כ"ש ממות לחיים חייבין להודות א"כ מחוייב כל בר ישראל לקרות המגילה. אפילו העוסקים בת"ת דרבים. וכמו שהאריך שם בירושלמי וא"כ השקלא וטרי דש"ס. הוא רק אם צריך להקדים ת"ת או קריאת המגילה דשעה זו דקורא המגילה אין זו דחי' לת"ת אלא אדרבה התורה חייבה אותו. ואין הפלפול אלא איזה יקדים וע"ז שפיר אמרינן דילפינין מקו"ח דעבודה להקדים קריאת המגילה וא"ש:
וכן אני אומר בתינוקת של בית רבן שגם הם מחוייבין לשמוע המגינה שאף הם היו באותו הנס אלא שעל הקטנים שאינס בר דעת לא שייך חיובא אלא החיוב על אביהם או על מלמדיהם לחנך אותם במצות. כדאיתא ס"פ לולב הגזול דקטן דיכול לנענע אביו חייב לקנות לו לולב וכן בשאר מצות ואין זה ביטול תורה אלא קיום התורה וכיון דקריאת המגילה שהוא לפרסומא ניסא עדיף להקדים. מפני שהוא משריש קיום התורה כדלעיל וה"נ שמבטלין תינוקת של בית רבן לשמוע מקרא מגילה ודווקא במצוה שאינו חיובא על הגברא כגון להוצאות המת ובנין ביהמ"ק דאפשר לעשות ע"י אחרים ולא מצינו שהאב מחוייב לחנכו בזה בזה אמרינן שלא מבטלין משא"כ מקרא מגילה דהחוב על הגברא כמו לולב וסוכה וכיוצא בהן וודאי דמבטלין:
ובזה נראה דפליגו הש"ך והעט"ז שם בסי' שס"א ביו"ד סק"ו דלכאורה קשה שם איך ילפינין מהא דאין מבטלין תינוקת לבנין ביהמ"ק דה"ה דאין מבטלין להוצאת המת. הא אמרינן ספ"ק דמגילה דגם ת"ת דגדולים עדיף מבנין ביהמ"ק דכל זמן שברוך בן נרי' קיים לא עלה עזרא מבבל לא"י לבנין ביהמ"ק ואפי"ה מבטלין ת"ת להוצאת המת וצ"ע וצריך לומר דלאו דווקא מהא מייתי הטור ראי' אלא מהא דסמיך לי' שם בשבת דף קי"ט דאמרינן שם דאין העולם מתקיים אלא מהבל פיהם של תינוקת שאינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וסמיך לי' דאין מבטלין אותם. מזה ילפינן כיון דלימוד התינוקת חשיב טפי מסתם ת"ת. לכך אע"ג דאמרינן מבטלין ת"ת להוצאות המת איכ"ל דת"ת של תינוקת אין מבטלין. אע"ג דאנו מחוייבין לחנכם בכל המצוות כדלעיל. היינו דווקא במצות שהם חובת גברא. ואי אפשר לקיימם ע"י אחר:
אבל כעין בנין ביהמ"ק ודכוותי'. דאפשר לקיים ע"י אחרים אי מצות חינוך כדאמרינן במ"ק דף ט' סוף ע"א על הקרא פלס מעגל רגליך וכו' זה ילפינן מהא דאין מבטלין תינוקת לבנין ביהמ"ק דאין מצוות חינוך ממילא תורתן קודמת אבל הלבוש נראה דס"ל דגם במצות כאלו שאינן חובת גברא איכא מצות אל בפרט למאן דמתני דאין לו שיעור ומקרי א"א לקיימו ע"י אחר. א"כ קשיא לי' אמאי אין מבטלין לכך תי' דתינוקת בלא"ה לא שייך בהו להתעסק במת וגם הלוית המת לא שייך בהו. כיון דלאו בני דיעה נינהו ואין זה כבוד ועיקר הרבותא דרבים אינו מחייב לבטל ולחנך אותם וע"ז שפיר אמר דלימוד התינוקת חשוב יותר כדלעיל אבל במצוה דחובת גברא חייבין לחנכם כעין מצות מגילה. ובוודאי אין זה ביטול אדרבה קיום התורה כמו שהביא המג"א בסי' תרפ"ו הסמך דאין אסתר מגדת:
ומזה עצמו נוכל ללמוד. מדאצטריך לאשמעי' דאין מבטלין תינוקת דהיינו שרבן אינו מבטל אותם. מכלל דת"ת דרבים דגדולי' מבטלים. היכא דאין למת כדי צרכו. וכן כ' בט"א במגילה דף כ"ט ולפי מ"ש למעלה מבואר דמקרא מגילה קדים לכל המצות מטעם הנ"ל שהוא מחזק עיקר יסוד ההשגחה פרטיות שד' אלקי ישראל. ואפי"ה אמרינן דמת מצוה קודם כדמסיק במגילה שם דגדול כבוד הבריות. ונראה לי להסביר דכבוד הבריות באדם הנברא בצלם אלקים וכפרש"י בפרשת כי תצא על הא דקללת אלקים תלוי דהוי כמבזה צורת קונו ולכך הוא עדיף משאר מצות דאין חכמה נגד ה':
אלא דבזה פליגו דהרמ"א בסי' תרפ"ז סובר דאפילו קבורת קרובי' קדים. והמג"א שם תמה עליו טובא ומסיק דליתא לדברי הרמ"א. ולפי ענ"ד להביא ראי' לדברי הרמ"א מדברי רש"י במגילה דף ג' ע"ב דמפרש על הא דאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה היינו ל"ת דוהתעלמת והקשו עליו רא בברכות דף כ' אמרינן דאין למדין מזה דהוי ממונא ואיסורא מממונא לא ילפינן ונראה לפי ענ"ד דבכיון נקט רש"י זה דהרי אמרינן שם דכבוד תורה אפילו דיחיד עדיף. ומזה יליף המג"א שם גם לענין מגילה וקשה טובא הא דאמרינן דאין מועד בפני מ"ח אפילו חנוכה ופורים היינו שלא לדחות כבודו ומנ"ל דגם להקדים עדיף שהרי אם ממתינים עד לאחר הקריאה. אין נדחה בזה כבודו:
וצריך. לומר דגם השהי' מקרי זלזול לכבודו דנראה כאלו אינו חש עליו. כמו דאמרינן בירושלמי ריש פרק מי שמת דלכך אונן פטור מכל המצות משום כבודו של המת. ומזה מוכח דאפילו אינו מוטל בבזיון אלא דנראה זלזול לכבודו מבטלין המחוייבין לכבדו ונראה דזה גופא ילפינן מהא דאמרי' גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה דבכלל שדוחה ל"ת גם הא דוהתעלמת דדרשינן מיני' לזקן ואינו לפי כבודו רשאי להתעלם ואינו צריך להשיב. אע"ג דשם אינו ביזיון ממש אלא שנראה כזלזול בכבוד הזקן ונהי דמממונא לא ילפינן. מ"מ זה מבואר דיש לילף מיני' דבכל כבוד הבריות היינו גם אפילו אינו מוטל בבזיון ממש. אלא נראה כזלזול. וזה בא רש"י לאשמעי' ויש ראי' לדעת הרמ"א הנ"ל. דכל שאין לו כדי צרכו אע"ג דאינו מוטל בבזיון. מ"מ כיון דהוי נגד כבודו הוא בכלל גדול כבוד הבריות כן נראה לפי ענ"ד:
ועדיין צריך אני לברר הא דאמרינן דמבטלין עבודה לת"ת לדעת הרמ"א הוא רק להקדים אבל לא לדחות והטורי אבן הקשה דקשה לשון מבטלין דאמרינן בגמרא דכהני' מבטלין מעבודת' ולפיענ"ד נראה לישב דלפי הנראה משמע אפילו אם כבר עוסקים במצוה אחרת אפי"ה מחוייבים לילך לקריאת המגילה ולעשות המצוה אח"כ. דנהי דאם עוסק בעבודה אסור לו לילך חוץ למקדש ואיכא לאו דלא יחלל ומן המקדש לא יצא. וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות בית הבחירה ובחינוך פ' שמיני. בוודאי לא דחי לאו. מ"מ אם הוא רק הולך לעשות העבודה נמי מקרי עוסק במצוה כדאיתא בסוכה דף כ"ה ובפ"ק דברכות דמובלכתך בדרך ילפינן דההולכים בעסק מצוה פטורי' מן הק"ש דכל העוסק במצוה אפילו במצוה קלה פטורים מן המצוה אפילו חמורה טפי מהאי מצוה דעסיק בה כדפרש"י בסוכה דף כ"ה ע"ב:
וא"כ כיון דלשיטת הרמ"א קי"ל כל מצוה דאורייתא חמיר ועדיפא ממגילה ואין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני קריאת המגילה וא"כ כיון דאמרינן דהעוסק במצוה עדיף ואפילו לדחות מצוה חמורה ממנה אלמא זה שיניח אדם המצוה שהוא עוסק בה זה הוא איסור וגדול אפילו לדחות. א"כ איך אפשר לומר דלמקרא מגילה צריכין להניח המצוה שעוסק בה ולילך למקרא מגילה והרי העוסק במצוה פטור מכל המצוות ובשלומא לענין ת"ת וודאי חייב להניח אע"ג דעסיק בה כמ"ש לעיל בשם הירושלמי דהתורה תכליתה. כדי לשמור ולעשות וכבר האריך בזה בספר ברכ"י באו"ח סי' ל"ח. דבת"ת שתכליתה לעשות. וכן בשאר מצות כגון כותבי ספרים שתכליתן לדבר אחר לא אמרי' דפטור ממצוה אחרת עיי"ש:
אבל הא דמשמע דגם בשאר מצוות יפסיק למקרא מגילה. כדסתם המחבר בס' תרפ"ו קשה וצ"ע ונראה לי להסביר עפ"י הנ"ל כיון דפרסומא ניסא דמגילה הוא קיום וחיזוק וע"ז אמרו חכז"ל קימו וקבלו שקימו מה שקבלו כבר. א"כ הוא שייכא בכל מצוה. ואינה כמצוה אחרת לומר דהעוסק במצוה זו פטור ממצוה אחרת. דגם קריאת המגילה הוא כחלק ממצוה זו שעוסק בה. דהוא המחזק לאותה מצוה ודבר המעמיד הוי כאותו דבר כן נראה לי להסביר עכ"פ מיושב בזה לשון מבטלין דכהנים מעבודתן מבטלין אע"ג דכבר התחילו לילך לעבודה. וזה הוי התחלה למצוות עבודה ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. אפי"ה חייבין לילך לקריאת המגילה מטעם הנ"ל דהוי מעמיד לכל מצוה ומצוה כן נראה לפי ענ"ד:
ובדרך אגב אני כותב. מה דקשיא לי על הא דאמרינן בסוכה דף כ"ה דילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה. מויהי אנשים אשר הי' טמאים דאמר ר"י טמאי מת מצוה היו וכו'. ומזה יליף דעוסק במצוה פטור. אפילו ממצוה חמורה מינה כפרש"י התם. ולכאורה לפי סוגיא דמגילה דמת מצוה עדיף מכל המצוות א"כ מנ"ל למילף אפילו למצוה אחרת דחמורה מינה מיהו רש"י שם בסוכה מיישב זה דמת מצוה לאו דווקא דהיינו דאפילו לא היו קוברין אותו לא הי' מוטל בבזיון. מיהו זהו גופא קשה דאי ס"ד דלא היו רשאין לטמאות משום פסח. א"כ הא קי"ל כמ"ד בפסחים דף צ"א. דאפילו נשים ועבדים חייבין בפסח. א"כ כל ישראל ועבדיהם היו מחוייבין בפסח. וממילא הי' מוטל בבזיון והוי באמת מ"מ. וא"כ ע"כ היו מחוייבים איזה אנשים לטמאות להם:
ודוחק לומר שהי' אפשר לעשות ע"י קטנים או ע"י זקנים שאינם יכולים לאכול כזית בשר זהו דוחק ותו דמנ"ל להש"ס להוכיח מהתם. דלמא טמאים ממש היו וצ"ע ואפשר דסוגיא דהתם קאי לר"ש דס"ל בפסחים דף צ"א דנשים ועבדים הם רשות באכילת פסח ראשון ובוודאי הי' להם הרבה עבדים ולכך שפיר הוכיח ולפי"ז לדידן דקי"ל דנשים ועבדים חייבין אינו מוכח דגם במצוה דחמיר מינה נאמר ג"כ דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ובזה אפשר לישב קושית המג"א באו"ח סי' ל"ח עיי"ש ואחתום בברכה יהי ה' עמך. ותשמח בשמחת פורים. דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: