מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שלח
עוד להרב הנ"ל
ע"ד הה"מ פ"ד מחו"מ. דין ה' כ' ראי' להרמב"ם דמיירי בהגיע זמן קודם הפסח. דאל"כ איך תנא לאחה"פ מותר בהנאה. משמע מיד ולדעת הראב"ד פשיטא דאסור בהנאתו עד הגעת הזמן עיי"ש. ומעלתו הקשה עליו דאיכ"ל דמיד שרי על חזקה דאמרינן מסתמא לא יפדה ולא יביא לעצמו לידי איסור ועל חזקת כחרות הזו אנו רשאין ליהנות ממנו מיד עכ"ל בקיצור וכבר קדמו בזה בספר חמד משה שכ' כן. וביאר יותר שהרי כמו שראוי להניח ביד הגוי ולא יעבור על ב"י מטעם חזקה זו. שבוודאי לא יפדה ה"נ רשאי ליהנות:
ולפי ענ"ד א"ש דברי הה"מ. ונבאר בעזה"י שורש דין זה בהתנה ע"ת אי רשאי עתה לסמוך שבוודאי יקיים תנאי הנה אם הוא תנאי שבקום ועשה. מבואר באהע"ז סי' קמ"ג סעי' ב' דבקום ועשה אסור לה ליקח איש ע"ת שבוודאי תקיים התנאי. וע"כ דחיישינן דלמא משתלי וליכא למימר דבא"א החמירו אדרבה הרשב"א והרמב"ן בגיטין פ"ג כ' דהא דרשאין לסמוך ע"ת דשב וא"ת הוא מטעם דבאשה מצד חומר שהחמרת עלי' בסופה לכך סמכינן יעויי"ש , וא"כ אדרבה בא"א הקילו וא"כ בקום ועשה גם בעלמא לא סמכינן אע"ג דבא"א חשיב כמו איסורא דאמרינן בנדרים דף י"ד. דבאיסורא מיזדהר וא"א הוי כמו איסורא. כמ"ש הטו"ז בסי' ר"כ ס"קיט. מ"מ בקום ועשה אסור לסמוך וכן קיי"ל ביו"ד סי' י' סעי' ב'. דאסור לשחוט ע"מ לקלוף דחיישינן דלמא משתלי ולפי"ז לכאורה קשיא הא דאמרינן בפ"ז דדמאי דרשאי ליקח יין מן הכותיים ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' והתם בטבל גמור מיירי ואפילו בדאורייתא. דר"י סובר דתרומה בזה"ז דאורייתא ביבמות דף פ"ב וקשה האיך יכול לסמוך:
ובלא"ה קשיא הרי התם בתרומה הוי רק כמו תנאי שאם לא יפריש עובר למפרע על שתייתו ונהי דלא דמי לגמרי לנדר. מ"מ אין נראה סברא לחלק ואדרבה בנדר כ' התוס' בשבועו' דף כ"ח ע"א. דבשעת אכילת או עשיית התנאי חל עיקר האיסור. ואפי"ה אמרינן דבתנאי לא מזדהר. ואמאי סמכו בכאן על תנאי מיהו י"ל דבתרומה. דמלבד האיסור שיעבור למפרע איכא מצות הפרשה עליו שהוא גם עתה עליו דהוי כמו איסורא כיון שגם עתה עליו החיוב מיהו לדעת הפוסקים דבקום ועשה אפילו באיסור לא מזדהר קשה. וצריך לומר כיון שהוא אומר ומתנה בפירוש סמכינן עליו טפי ועדיין צ"ע. עכ"פ באיסורא נמי בקום ועשה אסור לסמוך לדידן:
אמנם בשב וא"ת קי"ל באהע"ז דרשאין לסמוך ואע"ג דאמרינן בנדרים דף י"ד דבתנאי לא מזדהר. כ' הטו"ז ביו"ד הנ"ל דהתם חשיב כמו איסורא. וא"כ ה"נ גבי פסח דעובר ג"כ מכאן ולהבא חשוב נמי כמו איסורא דלא יפדה שהרי יאסור עליו מכאן ולהבא ובוודאי יזהר. וא"כ לכאורה הדין דלא כהרב המגיד. וכ"ש לדברי הדרישה שם. שכ' דווקא בנדרים בתנאי לא מזדהר דקילא א"כ אפי' חשיב כמו תנאי אפשר דרשאי לסמוך מיהו בזה יש לפקפק דגם איסור הנאת חמץ לאחה"פ. הוי איסור קל ולא מזדהר. עכ"פ לסברת הטו"ז ולפי מאי דקי"ל בשוא"ת דמזדהר באיסורא. ה"נ הי' רשאי ליהנות:
אמנם נראה סברת הה"מ נכון דהנה קי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה וקיי"ל דאסור לגרום ס"ס בידים. ורובא וחזקה רובא עדיף. א"כ כ"ש דאסור לסמוך על חזקה לכתחילה. וא"כ איך סמכו כאן דרשאי ללות ולהניח חמצו אצל גוי. על סמך חזקה שלא יפדה. ונראה כמ"ש הג"מ הובא בב"י באו"ח סי' רמ"ד דקודם פסח אין כאן איסור ופסח הוי דיעבד. כמ"ש שם לענין מכס דקודם שבת אין איסור. ובשבת כבר נעשה מעשה וה"נ כן לענין הלוואה אבל ליהנות לכתחילה לאחה"פ ע"י חזקה שבוודאי לא יפדה אסור לכתחילה. וכל הנך דהתירו לסמוך לכתחילה גבי גט אשה התם הוי כדיעבד ובנדרים כיון דהשתא לא הוי איסור הוי כמו הלואה משא"כ הנאה. ודברי ה"ה נכונים. כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה הכ"ד ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע: