אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה שלו

תשובה שלה

שלום ויושע רב לאור הנערב להרב וכו' מוה' יעקב שלום נ"י בשבת תחכמוני ק"ק טאפלשון יע"א:

בדק לן מעלתו נ"י ע"ד הרא"ש בברכות פ' שלשה שאכלו שכ' דפ' זכור בעינן בעשרה. מנ"ל הרי הא דאמרינן אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה הוא מדרבנן כמ"ש הכ"מ בפ"ח מתפילה בשם הר"ן ותו דהרי מגילה יליף במגילה דף י"ח ע"א מנזכרים מפ' זכור והתם לא בעי עשרה. וא"כ עשרה בזכור מנ"ל דלמא לא בעי' רק ס"ת. ומי שלא שמע בציבור נימא דיקרא בפ"ע בס"ת עכ"ל:

הנה פשיטא לי' למעלתו נ"י דס"ת בעי. וכ"כ הפמ"ג בסי' קמ"ג דבפ' זכור דהוי מה"ת צריך ס"ת כשרה ואם נמצא מוטעת. צריך להוציא אחרת א"כ ג"כ פשיטא לי' דבעי' ס"ת כשרה. ונראה דמוכח כן במגילה דף י"ח דיליף מגילה דאסור בע"פ. מדכתיב כתוב את זכרון בספר ויליף זכירה וכירה זמינה דזכור בעי ספר. אמנם הרמב"ן בחומש פ' תצא. כ' דמסתפק לי' בכוונת מ"ע זו. אם נימא דמצוה לקרות פ' עמלק בציבור ונמצינו למדין מה"ת בשני' זכור וכו' והנכון וכו' שנספר זה לבנינו ולדורותינו וכו' וכן במעשה מרים וכו' מזה משמע דהרמב"ן הסכים שרק הזכירה בע"פ לבנינו אחרינו דומיא דזכירת מרים הוא המצוה אמנם בס' החינוך מצוה תר"ג כ' ג"כ דמקרא זה אנו למדין לקרות בציבור והרמב"ם במנין המצות מצוה קפ"ט כ' שנצטוונו לזכור מה שעשה וכו' ונעורר הנפשות במאמרי' להלחם בו וכו':

ומזה נבין למה עיקר המצוה בציבור. כיון דהזכירה תכלית המחיקה והמלחמה עם עמלק וכשם שמצות המלחמה עיקרה על הציבור כמ"ש החינוך סי' תר"ד וברמב"ם סוף מנין עשה. ולכך גם הזכירה עיקר מצוה בציבור ולא קיים המצוה. אם לא קרא בציבור ולכך נסמכו ב' המצות בקרא מצות זכירה ומצות מחיקה להורות כשם שהמחיקה עיקרה שייך בציבור שלהם כח בידם למחוק ולמחות זכרו ה"ה הזכירה, ומ"מ גם ביחיד נמי המצוה. אם לא הי' אפשר בציבור וכמ"ש הרמב"ן, וא"כ מיושבין דברי הרא"ש. דשפיר כ' דזכור בעינן עשרה דאין ציבור פחות מעשרה וזה שייך בזכור משא"כ במגילה דהתכלית לזכור הנס וגם ביחיד יוכל לעשות זה נהי דפרסומא ניסא עדיף לזה לכתחילה באמת עיקרו בציבור:

אמנם כ"ז כתבתי לפי דעת מעלתו נ"י. דסובר בפשיטות דהך דדבר שבקדושה בעשרה הוא אסמכתא לכ"ע אבל לפי ענ"ד מלשון הגמרא דקאמר מה"מ אר"ח אר"י אמר קרא ונקדשתי וכו'. נראה דדרש גמור הוא. דכבר כ' הרמב"ן במנין המצות. שורש א' דעל אסמכתא הדרך לומר מאי קרא. אבל מה"מ וכו'. משמע דדרש גמור הוא. אלא דלענין תפילה וקדושה. וכיוצא דגופן הם דרבנן הוי רק אסמכתא אבל דבר שהוא מה"ת. והוי דבר שבקדושה מצוותן דווקא בעשרה אלא דקשיא לי מסנהדרין דף ע"ד ע"ב דיליף נמי מונקדשתי דבעינן עשרה ושם הוכיח המהרי"ק בשורש ק"ס. דלאו דווקא בפני עשרה. אלא כיון שידעו ממנה עשרה קרי בי' ונקדשתי בבני ישראל ולמה בעי כאן דווקא שיהיו עשרה בביהכנ"ס וט' בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין. (ועפ"י מ"ש הרבינו יונה בברכות דף כ"א יש לחלק) וצריך לומר דזה באמת הוי רק דרבנן:

עכ"פ לפי האמור מבואר דעיקר מצות זכור בעשרה אבל אי לא אפשר בעשרה. מ"מ נראה דמצוות זכירה עליו. והא דאין מברכין על מצוה זו. צריך לומר כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ח"י. דעל קלקלה. אין מברכין יעויי"ש ומה שהקשה בס' טורי אבן לר"ה דסובר בברכות דף כ"א דאומרים קדושה ביחיד עמדה לדידי' קושיא מ"ט במגילה שם. אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה אשתמט מיני' במח"כ דברי רבינו יונה בברכות שם שכ' דלהוציא אחרים. גם ר"ה מודה ותו לא מידי:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה