מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שלה
בעזה"י
את חג המצות יחוג בדיצות ידידי מחותני הרב המאוה"ג המופלג בתורה החרוץ ובקי כבוד שמו תפארתו מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י אבדק"ק קאטה יע"א.
מכתבו קבלתי וכו' וע"ד השאלה אשר ביקש ממני. והוא בקהלה אחת אירע עפ"י מקרה שלא קראו פ' שקלים בשבת שלפני ר"ח אדר אם יקראו בשבת הבא ודעת מעלתו נ"י כיון דשמואל ס"ל במגילה דף ל' דמאחרין. ונהי דאנן קי"ל כרב איכ"ל דהיינו לכתחילה. אבל בדיעבד איכ"ל דמודה ועוד כ' סברות בזה והנה לפי טעם זה שייך רק באם חל ר"ח אדר בע"ש דשם ס"ל לשמואל דפרשת שקלים לאחריו ולא משום דמאחרין אלא משום דאכתי נשאר ב' שבתות לשלתנות יעויי"ש. וא"כ אם חל באמצע שבוע אין ראי' מהתם:
והנראה לפי ענ"ד לפי שורש הדברים. אם שגגו או הי' באונס בוודאי יש לו תשלומין כדקי"ל בכמה דברים בתפלה באו"ח סי' ק"ח ובק"ש שם סי' נ"ח ונהי דבק"ש י"א דאין לו תשלומין כ' הלבוש הטעם משום דבקרא כתיב בשכבך ובקומך דווקא ותו נראה דדווקא התם דכבר קרא שנית ק"ש אותה פ' עצמה בערבית א"כ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואין תשלומין למה שלא קרא בשחרי' ובסברא זו יישבתי סוגית הש"ס ר"פ תפלת השחר דפריך ואחר חצות לא והאר"י וכו' מתפלל מנחה שתים וכו' ומשני תפלה כל יום. מיהו שכר תפלה בזמנה אין לו וכו' עיי"ש. וכבר תמה הפנ"י דקארי לי' מאי קארי הא קאמר מתפלל מנחה שתים משמע דווקא מנחה עיי"ש:
ונראה לפי ענ"ד דהנה תשלומין שייך דווקא אם אותו דבר יש לו שייכות גם באותו עת אבל אם אין לו שייכות אז עבר זמנו ובטל המצוה כמו מי שעבר ולא הביא חגיגתו כל יו"ט דעבר ולא חג שוב אינו חוגג ועוד אם המצוה שייכות ומחוייבת לכל המשך זמן שוה בשוה ג"כ לא מקרי תשלומין אלא כך משך זמנה וכדפליגו בסברא זו בחגיגה דף ט' אי כולן תשלומין דראשון או הם תשלומין זה לזה. והנה לכאורה בק"ש ותפלה מחוייב כל רגע לקבל עליו עול מ"ש ועול מצות. ולהתפלל וליבעי רחמי קמי' שמיא. והקב"ה לקולא צוה בשכבך ובקומך ובתפלה ערב ובוקר וצהרים שבזה יפקיע כל הזמן כאלו כל רגע קיבל עליו והתפלל וא"כ אי לא אמר ק"ש או לא התפלל בשחרית החיוב עליו עדיין בכל רגע לא משום תשלומין אלא משום משך זמנה הוא:
או דלמא ציווי השם בשחר דווקא בעת שלמדו וקבעו חכז"ל. הוא השעה המסוגלת ועיקר הזמן. ואח"כ רק טפל ונמשך אחר העיקר. ורק בתורת תשלומין יחזור ויקרא להתפלל כן יש להסתפק לכאורה. אמנם כל זה אם לא הגיע זמנה של תפלה אחרת למשל של מנחה והתפלל אותה אבל אם כבר הגיע הזמן של תפלת מנחה והתפלל. א"כ נמשך התפלה על כל רגע ואם הדין דיתפלל במקום תפלת שחרית אז בוודאי אינו אלא תשלומין. וזה כוונת המקשן. כיון דאר"י טעה ולא התפלל שחרית יתפלל מנחה שתים. ע"כ יש לתפילת שחרית גם אז איזה שייכות ולא אמרי' בי' עבר זמנו בטל קרבנו:
וא"כ י"ל דר"י רבותא קאמר לא מבעי' אם לא התפלל מנחה בוודאי יתפלל שחרית. אלא אפילו אם התפלל מנחה. דשוב אין יותר משך זמן של שחרית. מ"מ מצד תורת תשלומין יתפלל. ועכ"פ נשמע דכל היום זמנה וע"ז משני שפיר דבוודאי מוכח דיש לה שייכות כל היום. אבל אפי"ה עיקר זמנה הוא לכל מר כדאית לי' למר עד חצות. ולמר עד ד' שעות ומכאן ואילך רק כתפלה שלא בזמנה הוא וחביבה מצוה בשעתה גדול מאוד מעלתה ושכרה. והשתא דאתית להכי איכ"ל דמעיקר זמנה ואילך הוא רק בתורת תשלומין:
אמנם לכאורה קשיא לי. מהא דפליגו בסי' רא"ע ר"ע והרמב"ם הובא בטור שם דרע"מ סובר בקידוש היום אם לא קידש בלילה ע"י שוגג או אונס ישלים ביום והרמב"ם ס"ל דאפילו אם הזיד ולא קידש בלילה יקדש ביום. וביאר הב"ח דפליגו בכעין סברא הנ"ל דלרע"מ עיקר זמנו בלילה וביום הוי רק בתורת תשלומין ולרמב"ם יש לקידוש היום בשבת משך זמן וכן קי"ל בסי' רצ"ט סעי' ו' לענין הבדלה בטעה ואנס ולא הבדיל יבדיל אח"כ לכל מר כדאית לי'. וכבר הקשיתי. והובא בתשובת מרן בעל חת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' י"ז. מ"ש דבקידוש סתם הש"ע בסי' רע"א. דאפילו במזיד יש לה משך זמן ובסי' רצ"ט לענין הבדלה פסק וסתם דדווקא שוגג: ובפ' ע"פ ילפינן מאהדדי עיי"ש:
ועכ"פ. מוכח מהתם דדבר דהוי תשלומין יכול להשלים. אע"ג דלאו זמן הבדלה או קידוש אחר הוא ולמה בעי' בתפילה. דווקא בזמן תפלה אחרת כדקי"ל בסי' ק"ח וכמ"ש הרשב"א בחידושיו ולמה לא אמרינן ג"כ. כל זמן שיש לה שייכות לתפילה יש לה תשלומין וצ"ל דשאני תפילה וק"ש דמיד כשהגיע זמן מנחה בא חיוב אחר. והרי קי"ל דחובת שעתא קדים. וא"כ הוי כמפקיר וכמבטל חיוב שאינו בשעתה. וע"כ צריך לעשות חיובא דשעתא: ואח"כ כיון דכבר התפלל מנחה. שוב נחלש החיוב שנמשך עליו מתפילת שחרית דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ורק משום תורת תשלומין ודווקא בשוגג כדקי"ל בסי' ק"ח וממילא מד' שעות עד חצות לר"י באמת. יש לו תשלומין עד זמן מנחה, אפילו שלא בשעת תפילה.
ובזה מיושב היטב דעת הטור באו"ח סי' פ"ט דפסק כר"י. ואפי"ה סובר דיוכל להתפלל עד חצות ואפילו בהזיד דס"ל כיון דהדבר מוכרח דעד חצות עדיף מלאחר חצות. דעד חצות לא בעי זמן תפילה דווקא. י"ל כמו דאמרינן בקידוש של שבת דכולו יומא זמני'. אע"ג דמצוה בכניסתו ה"נ בתפילת שחרית. כיין דזמנה עד ד' שעות. אבל עד חצות נמי מחוייב להתפלל כתפילה שלא בזמנה. לא בתורת תשלומין. אלא מצד משך חיובה. ולכך אפילו במזיד יש לה תשלומין ומשמע לי' כן מלשון הגמרא דקאמר תפילה כל יומא. עיין בלשון הגמרא. ר"פ תפילת השחר וא"ש:
וא"כ נ"ל דאפילו לדעת י"א שבסי' נ"ח דס"ל דק"ש אין לה תשלומין דזה דווקא אם כבר קרא ק"ש של ערבית. וס"ל דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן אבל אם לא הגיע עדיין זמן ק"ש אחרת. גם הוא מודה דיש לו תשלומין לכל הפחות (חסר ב' או ג' תיבות) ויש ליישב בזה קושית הפר"ח. והמל"מ בפ"ג מתפילה עיי"ש:
עכ"פ נראה דבנידון שלנו נמי כיון דפ' שקלים שייכא נמי בשבת הבאה. לפי הטעם הנאמר בירושלמי במגילה בפרק בני העיר הלכה ד'. ובמס' סופרים כדי להקדים שקלי המן. ולטעם ש"ס דידן במגילה דף כ"ט משום דבניסן בעי' מתרומה חדשה ושואלין ודורשין למ"ד יום קודם ואי לא דריש ל' יום מקודם מ"מ עדיין החיוב לדרוש אח"כ וא"כ יש לה שייכות ויש לה תשלומין וגם בק"ש דעת הפ"ח והא"ר שם דקי"ל כמ"ד יש תשלומין בק"ש. וכל זה בשוגג או אונס. ואם ביטלו במזיד. הנה בש"ע סי' קל"ה סעי' ב' פסק באם ביטלו הקריאה דקורין בשבת האחרת עם פרשה של שבת השייכה לה:
וקשה מ"ש דאמרינן בתפילה דחובת שעתא עדיף וקדים. וכאן נראה דמקדים מה דאינו חובת שעתא וצריך לומר. כיון דבעי' קריאה ובר"פ הי' קורא ילפינן מוהיו דבהוייתן יהו שלא יקרא למפרע ומסתמא הי' תקנה הראשונה לקרות כסדר כהוייתן דזה עדיף דנהי דבדיעבד אפילו למפרע יצאו. כדמוכח באו"ח בסי' קל"ז סעי' ג' וד'. מ"מ לכתחילה מעליותא הוא דומיא דק"ש דחזינן דאפילו בדיעבד מעכב א"כ לחובת שעתא עצמה. בעי' להקדים הסדר דמעיקרא כדי שיהא כהוייתן:
והנה מדנקט אם בטלו מבואר דאפילו במזיד דינו כן כדאמרינן ר"פ תפלת השחר דביטל היינו לישנא דמזיד. וא"כ ע"כ לאו מתורת תשלומין אלא דיש למצות קריאה עדיין משך וחיובא להשלי' תוך שנה. כדאיתא בפ"ק דברכו' להשלים פרשיותיו. וכתקנות חכמי' ולפי"ז לכאורה אין סברא לחלק בין חד סידרא לב'. וקשה על מהר"מ מינץ המובא במג"א שם דמחלק בזה ולכאורה הו"א דיליף מתפילה דרק חדא יש לה תשלומין ולא ב' תפילות. כמבואר בסי' ק"ח. אבל מדנקט ביטלו ומוכח דאפילו במזיד ויש משך וחיובא בפרט לפי מ"ש דבעי' והיו כהוייתן יהא א"כ אפילו טובא נמי. ובאמת מלשון מהר"מ מינץ המובא במג"א נמי נראה דלאו מתפילה נפקא אלא משום דלא מצינו מתקנות חכמים כה"ג. ולפי ענ"ד כיון דבעינן חובת שעתא מסתמא תיקנו חכז"ל למקרי כהוייתן ואפילו ביחיד אמרו בפ"ק דברכות דף ח' דחייב להשלים פרשיותיו עם הציבור. א"כ אפילו סידרא טובא נמי ואפילו בב' ספרים וכבר פליגו על מהר"מ מינץ בזה. עיין בא"ר שם ושמעתי ממרן זצ"ל. שהגאון החסיד מרא דעובדא מוה' נתן אדלער זצ"ל עשה הלכה למעשה וקרא להשלים הרבה סדרות:
והדרן לנידון דידן. דנראה אפילו ביטלו לפ' שקלים דקורין אותה בשבת הבאה דלא גרע משאר פרשה נהי דהטעם הנ"ל דבעינן כהוייתן לא שייך כאן מ"מ זיל בתר טעמא וכמ"ש לעיל דגבי שואלין ודורשין קודם למ"ד זהו רק התחלת הזמן ומשם ואילך. ולכאורה הו"א דירושלמי דקאמר הטעם. כדי להקדים לשקלי המן ולא קאמר כש"ס דידן לטעמי' אזיל בריש מס' שקלים. דאמר שם דבבל ומקומות הרחוקין מריש חורף מכריזין. וא"כ ליכא למימר כש"ס דידן. מיהו הרב בעל קרבן העדה לא פי' כפירוש הזה אלא בלשון בתמי' עיי"ש. ומ"מ בירושלמי פ"ק דפסחים דווקא במקום הוועד בעינן שלשים וכמו שהביא בפר"ח ובח"י בסי' תכ"ט ובר"ן שם לא שייך לכאורה טעמא דש"ס דידן ולכך אמר הטעם כדי להקדים לשקלי המן:
מיהו אי משום הא לא ארי' ואדרבה אי אמרינן כהירושלמי. דווקא במקום הוועד בעי' שלשים יום או כפי' הר"ן בפסחי' דרק לענין להיות שואל כענין נאמר השיעור שלשים יום. ולא דצריך לחיוב להקדים כולי האי וכאן בפ' שקלים ומכריזין על השקלים. הביא הרוקח בסי' רל"ג בשם הפסיקתא דטובת ישראל היא. כדי להקל עליהם שלא לדחוק על הציבור שיהא להם זמן טובא. ולכך ג"כ שלחנות יושבין בט"ו. כדי להקל וכשם שתיקנו ב' שבתות קודם ר"ח ניסן היו שלחיות יושבין להקל. ה"ל קבעו ב' שבתות עד זמן שלחנות יושבין ובזה מיושב פלוגתא דרב ושמואל במגילה דף ל' דתלאו הטעם בב' שבתות ותמה הטו"א דהא אנן לא קי"ל כרשב"ג ולפי ענ"ד היינו ב' שבתות זמן שלחנות יושבין חלקי חציין קודם וחציו מהתחלת ישיבתן וא"ש והכל כדי להקל עליהם ולכך קבעו ג"כ ל' יום להשמיע קודם. ויש להסביר יותר דהפנ"י בפסחי' דף ו' הקשה להת"ק דרשב"ג מאי עביד בראיות רשב"ג. דהרי משה עמד בר"ח ומזהיר על פסח. ותי' כיון דכבר ידעו דין פסח ושאלו ודרשו ולא הודיעו להם. אלא איזה דינים חדשים דדוחה שבת ולזה הי' סגי בב' שבתות וא"כ ה"ל למקצת דהיינו מעשה השלחנות סגי בב' שבתות ולכך גם לדידן בט"ו ישבו שלחנות וא"כ ה"ה מריש ירחא עד ישיבת השלחנות דהוי מקצת סגי ג"כ בב' שבועות וא"ש לשון הש"ס:
ומה שהקשה עוד בטורי אבן. הא בעי' ד' ימים קודם לביקור. לפימ"ש אתי שפיר כיון דתרומה חדשה מר"ח ניסן ושלשים יום הוי שואל כענין התקינו אז להכריז. אבל קודם זה הוי עדיין שואל שלא כענין ובפרט לפי מאי דמסיק בירושלמי. ריש שקלים באמת אפילו מאן דלא הביא היו תורמין על האבוד ועל הגבוי לאח"כ וגם הג' תרומות היו רק כדי לעשות פומבי לדבר ר"ל לפרסם. שעוד יתרמו תרומה. שעי"ז לא יתעצלו להביא שיסברו שעדיין לא נתרמה עליהן. וה"נ ע"י הכרזה זו. דפרשת שקלים יביאו עד ר"ח ניסן מאן דלא מציא להביא עד אותו זמן. אפי"ה לא יתעצל. ובאמת אין קפידא. כיון שתורמין על הגבוי כן נראה לי פי' הש"ס ומכל מקום יהי' איך שיהי' החיוב שייך גם לאחר שבוע זו ולא גרע מהא דקי"ל בסי' קל"ה סעי' ב'. דאפילו ביטלו קורין אותה בשבת הבאה. ושוב ראיתי בגליון המג"א החדשים בשם אשל אברהם שהביא בשם תשובות בי"ד סי' ק"ו דאם שכחו לקרות פ' פרה יקראו אותה שבת הבאה בפ' החודש וספר הזה אינו בידי' והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע: