מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שכב
עוד להנ"ל
ומה ששאל עוד ממני אם ישראל רוצה לאכול בסוכת חבירו ואין הבעלים רוצים להניחו אם כופין כמו בשאר מ"ע דמכין אותו עד שתצא נפשו. ונראה דבוודאי הדין אמת דהב"ד כופין את האדם לקיים את המצוה וגם מחוייב האדם אם אפשר לו. לסייע את חבירו שיעשה מצוה הוא מחוייב בזה מצד ערבות. והרמב"ם בה' תשובה מונה זה בין כ"ד דברים המעכבין את התשובה ואחד מהם המונע את חבירו מלעשות מצוה. והב"ד מחוייבים לעשות קיום לתורה ולהוכיח עוברי עבירה. כדפריך ביבמות דף פ"ח אי תרי ותרי צריכא למימר דדופנו יעויי"ש בפרש"י דאפילו בספק ואפשר דיליף זה ושמרתם את המצות. כדאיתא ביבמות דף כ' או דיליף מקרא. דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כדפי' הרמב"ן בחומש פ' תבא מספרי דהיינו במי שאפשר לו להקים את התורה. והא דאצטרך בר"ה דף ו' לרבות מועשית ומיקריב אזהרה לב"ד שיעשוך אפשר הואיל דמיירי בנדר שבדה מעצמו מלבו. או כיון דאפשר למיתשל עלי' צריך קרא בפני עצמו. ואפשר עוד. דמהתם באמת יליף לכל התורה כולה:
מכל מקום במצוה שאינה מונחת אקרקפתא דגברא אלא שמצוה לסייע לחבירו משום ערבות דהוי גופי' למשמרת ולסייג לתורה לא מצינו שכופין ובלא"ה הרי זה לסייע את חבירו לדבר מצוה הוא בכלל גמילות חסד ואם בחסד הגוף מצוה לסייע לו מכ"ש שמצוה לסייע לו לעשות מצוה שזוכה על ידה בעוה"ז ובעוה"ב וגמילות חסדים הוא מהדברים שנמנו רפ"ק דפיאה. מאלו שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' מקרא דרודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד וא"כ הוי מצוה שמתן שכרה בצידה ומצוה שמתן שכרה, בצידה אין כופין עלי' ויעויין בתוס' בכתובות דף נ"א ע"ב בטעמא דלמה כופין על הצדקה:
ועוד כבר כ' הריב"ש בתשובה סי' ט"ו. דאפילו במצות פ"ו לא רגילו חכמים לכוף ופסקו בש"ע אה"ע סי' א'. וכ' שם הטעם משום דדברים אלו מרבין קטטות ומריבות. וה"נ אם יכפוהו. שהוא מוכרח להניח לשונאו לאכול בסוכתו. הרי זה ירבה קטטות ומריבות. ובלא"ה הרי יהא נמנע משמחת יו"ט עי"ז אם יכופו אותו להניח לשונאו לאכול אצלו. או כיוצא בזה ושמחת יו"ט הוא מ"ע דאורייתא. כ"ז כתבתי לפלפל בגוף הדין:
אבל בנידון שלנו לא ידעתי כלל מקום לזה דהרי לענין סוכה קי"ל בסי' תר"מ סעי' ד'. דא"צ לילך לאכול בסוכת חבירו ונהי דבלילה הראשונה נראה. בוודאי דמחוייב לילך לסוכת חבירו דלא עדיף ממצטער ותימה על המג"א ר"ס תרל"ט שתמה בזה שהרי נפ"מ ללילה הראשונה. מ"מ הא קי"ל בסי' של"ט דאין דנין. ואין מכין בשבת וביו"ט כדאיתא בהג"ה באו"ח בסי' של"ט דאין חובשין ע"כ לענין לילה הראשונה נראה דאין נפ"מ בפלפול הזה ורק כתבתי לדון במקום אחר. והנראה לפיענ"ד כתבתי ואחתום בברכה ויהי ה' עמו. וחפץ ה' בידו יצליח דברי החותם בברכה המשולשת ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: