אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה שכא

תשובה שכ

בעזה"י חוסט יום א' לסדר לך תרל"ה לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פאלאק אבדק"ק באניהאד יע"א:

מכתבו קבלתי. ובו נשאלתי באיזה ענינים לענין סוכה גזולה. א' אם הא דעשו תקנות מריש אפי' קודם הסוכות. מיד בשעת עשי'. וב' אם עשו תקנות מריש גם באשה אע"ג שהיא אינה חייבת בסוכה ועוד איזה ספיקות אשר יבואו אח"כ. הנה גוף הדין הזה לא מצאתי מבואר בפוסקים ואכתוב רק הנראה לפי ענ"ד. הטור כ' בסי' תרל"ז בשם בעל העיטור דתקנות מריח לא הוי אלא א"כ נתן דמי עצים. אבל אם לא נתן דמי העצים הוי גזילה ונראה דטעמו דבעהע"ט דהרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה ולוה. הלכה י"ג כ' ראי' דמחילה מהני ברבית. לאחר שקבלו כבר. מהא דאמרינן הגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהן אלמא דמחילה מהני ובלח"מ הקשה. דאין זה ראי'. דשאני התם דאיכ"ל דהפקיעו חכמים והיינו משום הפקר ב"ד ולפי ענ"ד שפיר הוכיח הרמב"ם. לא מבעי' לדעת הרמב"ם בפ"א מהלכות גו"גז שכ' דאם אין הגזילה בעין. אפי"ה אינו לוקה משום דניתן לתשלומין ומזה הוכיח בהגהותיו של הנוב"י במהד"ת חאו"ח דבממון אם מחזיר אינו מקיים מצות השבה.

אלא אפילו לדעת התוס' והריטב"א במכות דף ט"ו לחד תי' דס"ל דגם בממון מקיים מצות עשה של והשיב את הגזילה וגזילה ורבית הוי לאו הניתק לעשה. לא מבעי' למ"ד במכות דף ט"ו דביטלו ולא ביטלו. א"כ בשעה שמבטל המ"ע הוא גמר העבירה. אלא אפילו למ"ד קיימו ולא קיימו. מ"מ המ"ע הוא תיקון שלא יהא עבירה כלל. ואם יפקירו החכמים. את הגזילה להרמב"ם אפילו יחזיר הדמים. כ"ש בריבות. דגם הדמים אינו מחזיר ולכ"ע מבטלין העשה. של וחי אחיך עמך. ואיך אפשר שהחכמים יגרמו. שיעבור האיש ההוא בלאו דלא תגזול ולהיות גזילה בידו וכן בריבי' נראה דהוי קום ועשה כמ"ש התוס' ביבמו' דף צ' ע"ב דכל שבתחילתו נעשה עבירה בפועל. גם השהי' נקרא קום ועשה ואין כח ביד חכמים לעקור קום ועשה וע"כ שלא הפקירו. אלא שציווי החכמים שהבעלים ימחלו והוי כאומר התקבלתי וקיים בזה מצות השבה. כעין שכ' הרמ"א בסוף ה' מגילה דבמחילה מקיים מצות משלוח מנות והיינו באומר הריני כאלו התקבלתי והפוכי מתרתי למה לי וא"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דבמחילה מועיל מהא דהגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהן ומיושב קושית הלח"מ:

אמנם הבעל העיטור נראה דסובר כחד תי' בתוס' במכות דף ט"ז הנ"ל. דבממון ג"כ מקיים מצות השבה וס"ל דאי משו' מחילה. אם עומד וצווח דאינו מוחל לא הוי מחילה בע"כ ולכך ס"ל דווקא אם נותן ממון שמקיים בזה מצות השבה של והשיב את הגזילה. ונעתק הלאו שפיר יוצא ידי מצוה דהפקירו חכז"ל הגזילה עצמה דהפקר ב"ד הפקר. ומועיל מן התורה אבל אם אינו נותן דמי העצים א"כ אם אתה רוצה לומר דיוצא ידי מצוה צריך לומר דהפקירו חכז"ל וביטלו המ"ע של והשיב את הגזילה ונתחזק ונתגדל עי"ז הלאו דלא תגזול וזה אין להם כח כן נראה לפי ענ"ד:

ובלא"ה. נראה לכאורה להוכיח דכאן אין הטעם משום הפקר ב"ד דהתוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה הפקר ב"ד כתבו הא דהפקר ב"ד הפקר הוא דווקא. אם מפקירין לעולם אבל אם מפקירין רק לזמן לא הוי הפקר ב"ד הפקר ובתקנות מריש. בעצי סוכה הא אמרינין. דלאחר שבעת ימי סוכות אי לא מרח בטינא צריך להשיב העצים עצמם. א"כ אין ההפקר עולמות ולא שייך הפקר ב"ד הפקר (ואפילו לפירוש הריטב"א דדווקא אם תבע לאחר שבעה מחזירין הדבר בעין מ"מ הא סתמו הפוסקי' ומשמע דלעולם יצא. וגם מעשה דסבתא נראה דתבעה לאחר שבעה) ותימה על השעה"מ שכ' סוף הל' לולב דטעמא דהאי סבתא דמועיל קנין דרבנן. אדאורייתא משום דהפקר ב"ד. וזה תימה. כיון דצריך להחזיר אחר סוכות. והוי רק לזמן. ולא אמרינן כה"ג הפקר ב"ד הפקר וצ"ל דמפרש בהאי סוכה דריש גלותא דמיירי שהיתה ממורחת בטינא דאפילו לאחר סוכות א"צ להחזיר:

ולפי ענ"ד לפי מ"ש למעלה לדעת הרמב"ם. דהטעם משום מחילה איכ"ל דמועיל ג"כ מן התורה. כיון דהחכמים ציוו להבעלים שימחלו את הגזילה. מסתמא מקיים בר ישראל דין שדנו לו החכמים משום תקנות השבים. דמצוה לשמוע דברי חכמים וכעין שהסביר הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין דאנן סהדי דרק יצרו אנסו ואפילו עומד וצווח דאינו מוחל וראה דאינו נאמן למשוי' נפשי' רשעיא. דאינו רוצה לשמוע לתקנות חכמים וזה נראה כוונת רב נחמן בסוכה דף ל"א דאמר פעותא הוא דא ואין לה אלא דמי עצים דהלשון משמע שהיא צווחה לאחר סוכות. ואמרה ר"ג וכלהו רבנן בסוכה גזולה יתבי ויהי' איך שיהי' מ"מ הו"א כיון שהיא פעותא. ואינה רוצית למחול. והפקר ב"ד לא שייך משום טעמים דלעיל ע"ז השיב ר"נ דפעותא הוא דא מ"מ אין לה אלא דמי עצים. דלאו כל כמינה או כשעה"מ דמשום דמרחה בטינא ושייך שפיר הפקר ב"ד וכדלעיל:

ועתה נבוא אל הספק שנסתפק מעלתו. אי גם קודם סוכות. שאפשר עדיין לסתור סוכתו עשו ג"כ תקנות מריש. ולפיענ"ד פשוט דמיד משעת עשייתו איכא תקנות השבים דלא צריך למיסתר סוכתו. חדא מהא דאמרינן שם ה"מ בגו שבעה. אבל לבתר שבעה צריך לאהדורי בעינא. והו"ל למימר. אבל לבתר שבעה או קודם החג. דלבתר סוכות לא הוי רבותא. ועוד דאי אמרינן דקודם סוכות לא עשו תקנות מריש א"כ אותו שעשה הסוכה הוי סוכה גזולה ופסולה ורק כשבא אח"כ סוכות אז נעשית כשלו ע"י תיקון חכמים הוי לי' תעשה ולא מן העשוי ואיך סתמו הפוסקי' וכתבו דבגזל עצים נעשה סוכה. או בגזל כשירה דמטללתא. וגם מהא דפרש"י לעיל. אבל בגזל עצים ועשה סוכה. הכל מודים דאין לו אלא דמי עצים ופרש"י או משום שינוי או משום תקנות מריש ואי נימא דמריש הוי דווקא סמוך לסוכות. א"כ אין דינם שוה דמשום שינוי מועיל אפי' אם הי' הרבה קודם החג משא"כ תקנות מריש:

ומטעם זה נמי נראה. דאיץ חילוק אם הגוזל עצים ועשה סוכה. אם הוא מחוייב מדאורייתא או לא. כיון דרוצה לקיים מצות סוכה. ואפילו אשה דאינה מחוייבת דהוי רשות. מ"מ מצוה עושה דקי"ל דנשים מברכין על מ"ע שהז"ג. דהוית כאינו מצוה ועושה מסתמא נמי יש לחוש דאי נטריח עלי' לא תקיים מצות השבה. וא"כ גם באשה. איכא משום תקנות השבים. דגם אצלה מקרי סוכה קבוע. אע"ג דאינה מצוה ועושה וזכר לדבר. מהא דאמרינן בביצה דף ל"ד ע"ב דתינוקת שטמנו לאכילת שבת קובע. אע"ג דאינם מצווים. אפי"ה קובע וה"נ אע"ג דהוי רשות. מ"מ מצוה דרשות ג"כ קובע. כן נראה לפי ענ"ד:

ומה שפקפק דלמה בבנה ברשות חבירו שלא מדעת חברו. והבעה"ב תקף אותו והוציאו וכו' ועוד האריך בזה. לא אדע מה קשיא וכי אדם שהניח חפצו ברשות חבירו. שלא ברשות חבירו. הכי רשאי הבעה"ב להשתמש בו הרי הוא שולח יד ושואל שלא מדעת גזלן הוא. וה"נ נהי דחבירו עשה שלא כדין. במה שבנה שם שלא מדעת חברו. מ"מ אין רשות לבעה"ב לפנות מהם וישיבת סוכה הוא הנאה כשאר דירה וכיון שהקרקע שלו קנאו ע"י חצרו ונעשה עליו כגזלן. ומכ"ש אם תקף את חברו. והוציאו לחוץ הוא כגזלן. ומ"ש דבזה מיושב קושית התוס' דל"ל לך. ת"ל דהוי מצוהב"ע הנה זה דעת שמואל ריש לולב הגזול לפי' פנ"י מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ויכול לשאול יוצא נמי בגזול אבל ר"י פליג עליו ועל ר"י הקשו התוס' כן נראה לפי ענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה