מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שיט
ומה שהעיר מעלתו על מ"ש המג"א בסי' תרכ"א גבי יוה"כ איך לעשות אם יש שם מילה בשתי' הכוס. אי סגי בשתיית תינוק הנימול ותמהת שלא ראית הן בפרעשבורג והן בפאקש אפילו במילה בחול אין נותנים אלא לתינוק הנימול ובאמת זה תימה בעיני איך אפשר זה הרי הוא הלכה פסוקה ביו"ד סי' רס"ה סעי' ד' כמה פלפולים אם מברכין כלל על הכוס במילה בתענית. משום חשש ברכה לבטלה ונהי דרמ"א הביא די"א דסגי בטעימת תינוק הנימול. הרי הרמ"א כ' שאין נוהגין כן אלא הסנדק שותה והש"ך שם כ' דנותנין לנערים קטנים לשתות ובס' חמודי דניאל מובא שם בפתחי תשובה. כ' דאפילו לנערים קטנים אינו נכון ליתן שאינם יכולים לצאת ידי הברכה אלא שהמברך עצמו יטעם בימי החול:
ובגוף הדבר האריך הבעל העיטור בהלכות מילה להשיג על דברי הגאונים שפסקו שיניחו הכוס עד לערב ואז תשתה האם של התינוק הנימול וצווח דהוי ברכה לבטלה. ואיכא חשש לא תשא והוא באמת תימה בעיני לכאורה. איך סמכו ביוה"כ על טעימת תינוק הנימול שאינו בר חיוב בברכה. ולאו הוא בר חינוך והגאוני' מביאי' ראי'. מהא דאמרינן ס"פ ראוהו ב"ד דאב מברך לבניו. על פת שיאכלו כדי לחנכם גם תמוהין בעיני דברי רש"י בעירובין דף מ' ע"ב שמפלפל שם איך יברך זמן ביוה"כ על הכוס דא"א ליתן לתינוק משום דלמא אתי למסרך ופרש"י דגנאי הוא לכוס שלא ישתו ממנו. וזה תימה וכי רק משום גנאי הרי אם לא שתה ממנו עשה ברכה לבטלה:
ונראה להסביר הדברי'. דהרי קי"ל דאסור ליהנות מן העוה"ז. בלא ברכה. ולכך צריכין לברך קודם טעימה ואם בהנאת טעימה ראוי לברך ק"ו אם עושה ע"י היין מצוה כגון שעושה עליו קידוש. או שאומרי' עליו ברכת אשר קידש ידיד מבטן וכו' וצריכין לזה יין כמ"ש הטו"ז שאין אומרים שירה אלא על היין וכן בזימון וא"כ יש לו הנאת מצוה מן היין ואע"ג דקי"ל דמצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ בוודאי דבר גדול הוא אלא דחשבינן לי'. רק כגרם הנאה כמ"ש הריטב"א ביבמות דף ק"ד ובברכות דף כ"א אם על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש וא"כ בוודאי אין כאן ברכה לבטלה. ורשאין לברך מצד הדין אפילו אין טועם ממנו. ולכך פרש"י דרק משום גנאי הוא לכוס שלא יטעום ממנו. ולכך קי"ל דאומר זמן ביוה"כ בלי כוס. וממילא מובן סברתו של האומר. דסגי בטעימת תינוק הנימול שנותנים לו להיות לו לרפואה באומרים בדמיך חיי ואין כאן גנאי לכוס. וכל זה אנו סומכין עליו ביוה"כ דא"א בע"א אבל בימי החול מי יכניס עצמו בפלוגתא דרבוותא דלדעת י"א יש חשש ברכה לבטלה. אלא אם כן התינוק הגיע לחינוך: ולכך בוודאי טוב להעמיד הנערים הקטני' אצלו. ולהזהירם ולומר להם שיכוונו לשמוע הברכה שיברכו וכן אנו נוהגין לצאת ידי בעל ספר חמודי דניאל הנ"ל ואחתום בברכה יהי ה' עמך. ויברך ה' אותך ואת ביתך. ואת כל אשר לך. וחיים ושלום וכל טוב ויאושר כוחך לתורה ולעבודה וגמר חתימה טובה. וברכה והצלחה. כאות נפשו ונפש רבו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע: