מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שטז
שיל"ת חוסט יום ד' כ"ב טבת תרל"ב לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י רב בביהמ"ד בעיר פעסט:
מכתבך קבלתי וכו' ואשר שאלתני ע"ד המנעלי' שעושי' מפילטץ של צמר. ועד עתה היו נוהגין לנעלם ביוה"כ ועכשו נתגלה שתוך כפות המנעל ניתן עור להחזיק התפירה ובקשת ממני לחוות דעתי אם אסור דהעור בא לחזקו וכדבר המעמיד או דלמא כיון דהעור בפנים. ועיקרו הוא מהלב"ד של פילטץ מותר לנעלן עכ"ל בקיצור. ולפי הנראה לכאורה. כיון שהמנעלי' הנ"ל הפוסזאהל הוא מעור הם אסורים. וכמש"כ הטו"ז באו"ח שהבתי שוקיים של בגד שהשוליי' של עור. אסורי' בת"ב. ובתשובת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ח פקפק על כל המנעלי' של לבד. ושהמחמיר תבוא עליו ברכה. וסיים על השוליים של עור בוודאי אסורין: ועיקר חילו מלשון הרמב"ם בפ"ג משביתות עשר דין ז' שכ' דמותר לצאת בסנדל של שעם. וכיוצא בו ומותר לכרוך בגד על רגליו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. ועיין שם ובמנעלי' כעין הנידון שלנו. כיון דעור תחתיהם. נראה דאין קושי הארץ נרגשת. והם בכלל מנעל ושם בתשובה האריך:
ובאמת גוף דברי הרמב"ם תמוהי' לי שכ' טעם ובש"ס יומא דף ע"ח וביבמות דף ק"ב משמע דדווקא במנעל תליא מלתא אי אקרי מנעל או לא. ואי אינו מנעל אפילו כרוך סודר עב מאוד ונהנה ומתענג ממנו אינו אסור. שהרי פריך שם. ותענוג בלא מנעול ביוה"כ מי אסור. והא רבה כריך סודרא וראיתי שבס' ערוך לנר ביבמות דף ק"ב תמה עליו בזה ומשם נמי מוכח דאפילו אם אית בי' כתותין של עור שרי. לפרש"י שם על תירוצו של אביי וכ"כ שם הריטב"א דמוכח מהתם. דהכל תלוי במנעל ויותר קשה לי. דלפי לשון הרמב"ם הנ"ל. נראה דביוה"כ לאו במנעל תליא מלתא דמנעל לא כתיב ביוה"כ. אלא תליא אם מרגיש קושי הארץ. שהולך יחף וא"כ קשה למה דחק רבא. ביומא דף ע"ח לומר דכ"ע מנעל הוא קב הקיטע הוי לי' לתרץ דלעולם לר"י לא הוי קב הקיטע מנעל ואפי"ה מודה ביוה"כ דאסור גם לר' יוסי משום דאינו מרגיש קושי הארץ וצ"ע:
ואפשר לומר דהרי כבר הקשו התוס' וכל הראשוני' דרבא סותר עצמו דביומא תי' דגם לר"י הוי קב הקיטע מנעל וביבמו' דף ק"ב רבא עצמו אמר דלר"י לא מקרי מנעול ואסור לחלוץ בו ונראה דזה הוא דהי' קשיא לי' להרמב"ם וס"ל דהגמרא עצמו מרמז לן סברתו של רמב"ם. לחלק בין יוה"כ לחליצה דשם ביבמות דף ק"ב ע"ב. אמרינן ראי' לרבא. דאי לא תימא הכי קשיא יוה"כ איוה"כ: וביאר הריטב"א הרי כבר יש ראי' מקו' ראשונה. ולמה צריך קו' חדשה מיוה"כ איוה"כ. ותי' משום דאפשר לחלק ולומר דביוה"כ לאו במנעל תליא מלתא כמו בחליצה והיינו כסברת רמב"ם הנ"ל וכיון שקאי שם לסברא זו. שוב א"צ לומר כתי' רבא ביומא דגם לר"י הוי מנעל. ואי חשוב מנעל תליא בפלוגתא דר"י ור"מ ולכך שם לפי הסברא ההוא. שפיר קאמר מדרישא ר"מ וכו'. משום דלפי האי דאי לא ת"ה נשאר הדבר בפלוגתא דר"מ ור"י ופסק הרמב"ם כהאי דאי לת"ה. משום דלפי הנ"ל כל הסוגיא גריר אח"ז. ועכ"פ לפי"ז להרמב"ם פסקינן כרבי יוסי. ולא חשיב מנעל כ"א של עור ואיכא למימר דיליף מן ואנעלך תחש מיהו יוה"כ לאו במנעול תליא מלתא. אלא בדבר שמרגיש קושי הארץ וא"ש. וא"כ נידון שלנו נראה דאסור לדידי'. דאינו מרגיש בו הארץ כיון דיש בשוליי' עור:
איברא דעדיין הדבר קשה בעיני לפי תירוץ הנ"ל. דלמה הניח הרמב"ם סוגיא מפורשת דיומא דף ע"ח שהיא במקומה ביוה"כ. ופסק כהאי דאלת"ה דיבמות. והכלל אצלינו דסוגי' דבמקומה עדיף ולכך נראה לי לישב בדרך אחר קושיא הנ"ל על הרמב"ם דלעולם ס"ל להרמב"ם דיוה"כ וחליצה ואינך תליין בהדדי אלא דקשיא לי' להרמב"ם דהרי קי"ל דחליצה בסנדל של עץ. או בסנדל של לבד ואינך חליצתם פסולה. וקי"ל דהוי חליצה פסולה ופסלה מן האחין וחשבי' לה מדרבנן חליצה לפסול א"כ חשבינן ליה מדרבנן כמנעל. והרמב"ם סובר בפ"א משביתת עשור דין ה'. דגם נעילת סנדל. הוא אסור מן התורה ולכך קשיא לי' דגם הנך יהיו אסור מדרבנן ותי' כיון דמרגיש בהו קושי הקרקע ועינוי הליכות יחף לכך לא גזרו מדרבנן כאן דקפיד אעינוי:
ועפי"ז י"ל נמי ב' הסוגיות שהקשו התוס' דרבא סותר עצמו דביומא תי' דלכ"ע מנעל קב הקיטע. וביבמות קאמר דאתיא דווקא לר"מ ונראה לישב עפ"י הנ"ל. דלכאורה קשה לפי הנ"ל מאי פריך ביומא דלמא מודה ר"י ביוה"כ דאסור לצאת בקב הקיטע דדלמא טעמא כדלעיל מדרבנן חשבי' לי' מנעל להחמיר משא"כ להקל בשבת בוודאי אוקמי' לר"י אדינא דאורייתא ולא חשיב מנעל ומאי קושיא:
ונראה דר"י קאמר רק דאוסר. היינו מדרבנן. ולא נקט מחייב דהרי אמרינן בפ' המצניע. המוציא ברגליו פטור דהוי כלאחר יד וא"כ אין כאן. אלא איסור דרבנן. ואי מדרבנן חשבינן לי' כמנעל. אמאי אסר ר' יוסי ממנ"פ מה"ת הרי שרי ומדרבנן דגם כלאחר יד אסור הא מדרבנן חשוב מנעל ומותר ממנ"פ. זהו הוא דקשיא לי': וע"כ דס"ל דגם מדרבנן אינו מנעל ולמה אסור ביוה"כ. ועל זה מתרץ רבא. דלכ"ע הוי מנעל לר"מ מן התורה ולר"י מדרבנן והא דאסור ולא אמרינן ממנ"פ משום דחיישינן משום דשלפא ואתא לאתויי וא"ש:
והא דאמרינן דלר"מ מה"ת חשוב מנעל היינו כיון דלדידי' אין חשש דלמא משלף. והוי לקיטע כדרך הוצאתו. להוציא קב ברגליו. וכמ"ש התוס' בשבת דף י"א ע"ב ד"ה ואם יצא וכו' בכיוצא בזה. וא"כ ע"כ חשיב מנעל מדאורייתא. דאל"כ חייב עליו. משא"כ ר"י דאמר רק דאסור ולכך שפיר קאמר רבא ביבמות דלר"מ רשאין לחלוץ בו. דמה"ת מנעל משא"כ לר"י וא"ש ולפי תירץ זה ג"כ להרמב"ם אסור מדרבנן במנעלים של שעם וכנידון שלנו וכן סנדל של עץ מרגיש הארץ אבל מן התורה בעי' דווקא של עור ואפשר דיליף מתחש כדלעיל:
ולפי"ז מיושבי' דברי הש"ע דאינו מביא סברת הרמב"ם דנפ"מ לדינא לפי הנ"ל ולפי מ"ש הפ"מ הנ"ל דאיכ"ל דעד כאן לא קאמר הרמב"ם כן אלא לטעמי' דסובר דנעילת הסנדל אסור מה"ת ביוה"כ אבל הרא"ש והטור לטעמייהו והמחבר דנהי דבסי' תרי"א יישב ותי' דעת הרמב"ם. דמה"ת כל העינויים. מכל מקום כאן בסי' תרי"ד כיון דגם להרמב"ם אסור רק מדרבנן סתם כדעת הטור וסמך בדרבנן על דעת הפוסקים דנעילת סנדל דרבנן כן נראה לפי ענ"ד טעמו ועפ"י הנ"ל מיושב נמי הא דפסק בהג"הה בסי' ש"א סעי' ט"ז דבסנדל של עץ מותר לצאת בו. דבדרבנן הוצאה ברגליו בסנדל של עץ. דאין אדם שאינו קיטע רגיל בו והוי כלאחר יד ואסור מדרבנן סמך שפיר על הנ"ל דבדרבנן חשוב מנעל ומותר ממנ"פ כן נראה לפי ענ"ד נכון וא"כ לכאורה בנידון דידן. ג"כ לפי הסכמת הש"ע יהא מותר:
מיהו כבר כתבתי דהטו"ז בסי' תקנ"ד כ' דאם השוליים של עור אסור וכן כ' שאר האחרונים. וא"כ בנידון שלנו אם מונח עור כנגד כל השוליים אסור באמת ודברי הטו"ז לכאורה קשים לי הרי התה"ד התיר לעמוד על כרים של עור ופסקו בש"ע והביא ראי' לזה. מדברי א"ז שכ' במנעל הקרוע מותר לצאת ביוה"כ. וקריעה היינו מלמעלה. וע"כ הא דיוכל לצאת. היינו שמחזקו ע"י שום דבר על רגליו וא"כ ה"ה אם דבר המעמידו על רגליו הוא בגד או פילץ יהא מותר אפילו אם תחתיו עור וראיתי בדברי האו"ז הגדול בפנים שהביא ראי' לזה. מירושלמי פרק בני העיר הלכה ב' דקאמר אפי' יראים רשאין לצאת במנעל הנפחת מיהו בקרבן עדה פי'. היינו בקרוע למטה בשוליים שלמטה נפחת העור. וזה דלא כתה"ד. עכ"פ על הטו"ז קשה מתה"ד וגם בתוס' ישנים ביומא דף ע"ח מפרשים הא דאמרי ביבמות דף ק"ב סנדל שתפרו בפשתן אין חולצין בו היינו שהשוליים הי' של עור. ולמעלה הוא מתוקן ע"י פשתן לחזקו ברגליו ולכך אינו חשוב מנעל לענין חליצה לפי' ר"ח שם יעויי"ש וא"כ לפימ"ש דהכרעת הש"ע לענין יוה"כ דינו כחליצה וא"כ אי שם לא חשיב כה"ג כמנעל כמ"ש בשם תוס' שנים שכ' כן בשם ר"ח ה"ה לענין מנעל דיוה"כ. ואיך סתם הטו"ז בפשיטות דאסור אם השוליים הם של עור וצ"ע:
אמנם ראיתי ברמב"ם בפ"ד מה' יבום. דין י"ט שכ' היתה קרקעותו של עור ולחיו של שער הוי חליצה כשרה ולכאורה קשה. דדבריו סותרין מני' ובי' בדין י"ח כ' דאם הי' המנעל תפור בפשתן פסול והש"ג כתב הטעם משום דאזלינן בתר המעמיד. והתפירות מעמידין. ולכך פסול וא"כ כ"ש אם רק קרקעותו הוא עור ושאר חלקיו אינם עור דהמעמידין אינם של עור יהא פסול מיהו באמת כבר כ' שם הב"ש בסי' קס"ט ס"קיד דדווקא שהלחיין ורצועותיו הם משער שהן מין תחש. אבל פשתן פסול. וא"כ בנידון שלנו שהשוליי' של עור. ורמותר הוא של צמר מן עור. יהא מקרי מנעל ואסור.
מיהו נ"ל דגם לדעת הרמב"ם יש לחלק בין אם הוא חיצון. או אם העור מונח בפנימי דהרי המג"א בסימן י"ד ס"קה. כ' בבגד שהעליון צמר ותחתיו עור. או בהיפוך. לעולם אזלינן בתר העליון והתחתון טפל לו. ואם הפנימי עור והחיצון בגד חייב בציצית שהפנימי טפל לחיצון וא"כ ה"נ ותו אינו מוכרח חילוק זה מיהו בש"ע סי' קס"ט. לא הביא דברי הרמב"ם הנ"ל דאפילו אם רק קרקעותו של עור הוי מנעל ונראה דס"ל דבכה"ג לא חשיב מנעל וכ' דלשיטת רש"י המובא בר"ן ביומא דס"ל מנעל של עץ הוי מנעול: ושל שעם ואינך לא הוי מנעל ולשיטת הרמב"ן אליבי' דר"ל. המובא שם שניהם לא ס"ל כן לפי ענ"ד טעמו של רש"י ג"כ משום דקי"ל כריב"נ כמ"ש הרמב"ן במלחמות. אלא דבזה פליגי רש"י לשיטתו דמסכים בשבת דף ס"ו דסנדל של סיידין הוא של קש. ונראה דס"ל כטעם שכ' הר"ש ספי"ז דכלים דאינו דבר המתקיים. וכל שאינו מתקיים לא חשיב כלי ולא מנעל וא"כ ממילא יש לחלק. בין סנדל של עץ. או של שעם וגמי דשעם וגמי אינו מתקיים. ואפילו אי לשאר כלים חשיב מתקיים להיותו מנעל אינו מתקיים:
ובזה י"ל קושית הלח"מ. דלענין מחצלת בפי"ז דכלים. לא קי"ל כריב"נ דלצורך מנעל לילך על האבני' וקוצים ובקנים ומים בעי מתקיים טפי. אבל הרמב"ן סובר דסנדל של סיידין. הוא של עץ. וכמ"ש רבותיו של רש"י ז"ל והרמב"ם בפ' כ"ה מכלים. ואפי"ה דוחה לריב"ל דכוורת הקש. וע"כ ס"ל טעמא כמ"ש תוס' ורמב"ן משום דאין רגילות לעשות מהם מנעלים. ואין חילוק בין עץ לקש וכיוצא ולכך התירו של עץ נמי ויש להאריך בזה. בענין ישוב הסוגיות דסתרו. אבל אין כאן מקומו והש"ע שפסק בסי' תרי"ד כרמב"ן וכן לרש"י נראה דאנפלאות של בגד אע"ג דיש בתוכו מקצת עור אינם מתקיימי' כצורך מנעל ואין דרך לעשות מהם מנעול. וא"כ לא מקרי מנעל לענין חליצה. והוי כקורקא דפסול ביבמות דף ק"ב ועיי"ש בלשון הנמוק"י וה"ה לענין יוה"כ כתבתי זה ללמד זכות על ההולכי' באנפלאות כנידון שלנו שלדעתי יש להם פוסקים לסמוך עליהם אבל הירא את ה'. כיון דבעה"מ אוסר לגמרי. ולהרמב"ם בנידון שלנו איכ"ל דאסור והפ"ח אע"ג שהסכי' לתה"ד הנ"ל מחמיר אפילו ברק העליון של עור והשוליים של עץ וכ"כ הברכ"י. אע"ג דלפי הטעמים הנ"ל הי' נראה דשרי. מ"מ בוודאי יש להחמיר כן נראה לפי ענ"ד דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: