אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה שטו

תשובה שיד (ב)

להרב המופלג בתורה החרוץ ושנון ובקי כש"ת מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י אבדק"ק קאטה יע"א:

ע"ד, אשר בדק לן מעלתו נ"י על מ"ש הא"ר והפמ"ג בהלכות יוה"כ דאם יש מילה ביוה"כ יעשה המציצה בלא יין דלכאור' זה הוא כמו לעיסת עצי קנמון באו"ח סי' תקס"ז. ונהי דבש"ע פסק שה דווקא ביוה"כ אסור אבל המג"א מסיק. דגם בשאר תענית ציבור אסור. א"כ גם כאן למה לא הביאו דגם בשאר ת"צ אסור. כמו דאסר שם מגמע ופולט עכ"ל בקצרה:

והנה לדעתי יפה כוונו רבותינו דהנה באמת מגמע ופולט מבואר לעיל סי' תקס"ז דמקרי רק הנאה ובאמת בתה"ד סי' קנ"א כ' דגם שיעור רביעית עיקרו במגמע ופולט הנאה. ולדבריו צריך ביאור למה בתענית יחיד מותר לגמוע ולפלוט פחות מרביעי' משום דהנאה לא קיבל עליו. וא"כ גם בכדי רביעי' יהא מותר לגמוע ולפלוט וצ"ע ולולא דבריו הייתי אומר משום חששא שמא יבלע איכא חשש יותר ברביעית ויהי' איך שיהי'. איתא בש"ס דמגמע ופולט מקרי הנאה. וכ' התה"ד סי' קנ"ח ברוחץ פיו במים דאינו מתכוון ליהנות כלל שרי בתענית יחיד אפילו ביתר מרביעית ובתענית ציבור כשר וראוי דלא ירחוץ פיו עיי"ש:

ולכאורה טעמו ונימוקו כיון דהוי רק הנאה ואינו מתכוון שרי כמו כל דבר שאינו מתכוון ואע"ג דלכאור' הוי פס"ר ואף דכ' הר"ן בשמעתין דריחא מילתא דבהנאה אינו אסור פ"ר. הש"ך בסוסי' קמ"ב ביו"ד הביא סתם לאסור פס"ר בהנאה ועיין בסמוך לחלק. ונראה דהתה"ד לטעמי' דס"ל בסי' ס"ד דפס"ר בדרבנן שרי ולכך לא אסר משום פס"ר ולפי"ז לכאור' קשה המג"א לשיטתו בסי' שי"ד ס"קה דאוסר בדרבנן פס"ר וא"כ למה הסכים כאן להרמ"א דמתיר לרחוץ פיו בתענית יחיד ונראה דעיקר טעמו לסמוך על גוף דברי תה"ד דמים שאני ואין כאן הנאה ומ"מ מ"ש לא כשר בתענית ציבור להתה"ד לשיטתו קשה למה הא פס"ר בדרבנן שרי' ובשלמא ביוה"כ ות"ב נראה דאסור מדינא דלא גרע משאר רחיצה דבכל אברים אסור ולשון לא כשר קשיא ביוה"כ ות"ב. אבל בשאר ת"צ. צריך לומר דאסור רק משום מ"ע וגזירה אטו יוה"כ ועכ"פ מציצה דג"כ אינו מתכוון. אפילו לרחיצה ואסור רק משום הנאה באינו מתכוון תליא בהנ"ל.

והנה התוס' כ' בסוכה דף ל"ז ע"ב ד"ה ומודה וכו'. דבמקום מצוה שרי איסור דרבנן בפס"ר יעויי"ש וא"כ א"ש ת"ב דאסור רק מדרבנן מותר פס"ר במקום מצוה אבל יוה"כ. די"ל דכל הנאה כה"ג אסור מה"ת. ובלא"ה הא כ' הב"י בסי' תקס"ז. בשם הסמ"ק דיש לאסור יוה"כ משום שמא יבלע וח"ש אסור מה"ת וגם כן כאן יש לחוש ולכך אסור ביוה"כ. ובגוף הדין אי אמרינן פס"ר בהנאה מותר שהקשה מעלתו. למה סתם הש"ך בסי' קמ"ב בסופו דאסור ולא הביא דעת הר"ן והרמב"ן. בסוגי' דריחא מילתא שכ' דמותר דלא שייך פס"ר בהנאה. הנה כבר תמה בטורי אבן מסוגיא ערוכ' ר"ה דף כ"ח מנודר הנאה ממעין דאסור לטבול בימות החמה עיי"ש:

ולכאורה לפי מ"ש הרשב"א. המובא בב"י ביו"ד סי' קכ"ג לענין רחיצה ביי"נ דכל רחיצה כשתי' י"ל בשתי' הא אמרו מתעסק בחלבים חייב. מיהו המגיני שלמה בשבת דף ל"ט בשמעתין דמעשה שעשו אנשי טברי' הקשה עליו עיי"ש. ולפי ענ"ד יש לומר הרי כ' הב"י באו"ח סי' ר"ד. בשם אוהל מועד. בנאנס לאכול. דאע"ג דלא מסתגי דלא נהנה מ"מ הוי מעיקרא באונס. וסופו ברצון. וזה שייך באונס אבל במידי דרשות. בוודאי קשה איך רשאי אע"ג דבתחילה אינו רוצה מ"מ לבסוף לכל הפחות ניחוש אולי ירצה ויהנה ולכך נראה דדווקא באיסור דרבנן כסתם ייינם. או בהנאה דיוכל לסלקה בכל עת ורגע כבגדים כ' הר"ן כן אבל בטבילה שהנאה באה לו לאחר הטבילה, וא"א לסלקה מודה דאסור משום דאיכא למיחוש לסופו ברצון. כן נראה לפי ענ"ד ומיושב קושית הטורי אבן הנ"ל ולפי"ז גם הש"ך דמיירי באופן. שאינו יכול לסלק מן הדרך. והנאה ההוא. ולכך אוסר לכ"ע בפס"ר כן נראה לפענ"ד. ולפ"ז א"ש גם קושיא דלעיל. דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה