מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה שיד (ב)
(א.ה. בטעות בדפוס מוספרו שני תשובות על שם אותו מספר תשובה לכן קראתיה "שיד (ב)"):
בעזהי"ת יום ה' לסדר נח תרל"ט חוסט יע"א:
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה כש"ת מוה' יוחנן ווייס נ"י רב דקהל ארוטידאקסין איפאלישאג יע"א:
מכתבו קבלתי ואם אמנם שאין אני משיב לשואלי דבר מ"מ כיון שהפציר בי במכתבו. אמרתי למלא את משאלותיו: ולהשיב בקצרה. ע"ד השאלה. בבעל מלחמה אחד שניתן לו רשותו לילך על ב' ימים לביתו. והי' זה בעיוה"כ והחשיך לו בדרך. ולא הי' שם מנין והלך משחשיכה לביתו. ושאל מעלתו איזה תשובה יקבל עליו וגם שהאיש הי' מאז שוחט. ולא נשמע עליו דבר עבירה. ועתה לאחר סוכות השיג מכתב. כי הוא חפשי ממילטער אם הוא רשאי לשוב לעבודתו. להיות עוד שוחט:
הנה מבואר בטואו"ח סוסי' של"ד דהמחלל שבת אפילו באיסור תחומין צריך להתענות ארבעים יום אפילו באיסור דרבנן ובאהע"ז סי' קכ"ג אית'. דיוה"כ הוא כשבת לענין מי שחילל יוה"כ בפרהסי' הוא כמומר לכל התורה כולה ועיין בפמ"ג ביו"ד סי' ב' שהביא ג"כ זה יעויי"ש אלא דבנידון שלנו יש לדון כיון שזה הלך להתפלל במנין ביוה"כ אפשר לדונו. כמו טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה דקי"ל טעה בדבר מצוה. ועשה מצוה פטור מקרבן חטאת מיהו כבר כתבתי במקום אחר על הקושיא שמקשים איך גזרינן על תקיעת שופר בשבת שמא יעבירנו. הא הוי טעה בדבר מצוה ואמרתי דנהי דטעה בדבר מצוה פטור. אבל איסור דאורייתא איכא. אלא דפטור מחטאת כדפרש"י בשבת דף קל"ז ע"א ד"ה אלא מע"א וכו' שכ' שם רש"י מדכתיב תורה אחת וכו' והשתא ממילא איכ"ל דאיסור דאוריי' ממילא איכא באמת וע"כ שפיר גזרינן שמא יעבירנו:
וכן י"ל הטעם בשבת דף כ"ג שאמרו. דלכך אין מדליקין בשמן שריפה בשבת אע"ג שמדליקין הנר בע"ש ואין בו משום שריפת קדשים בשבת ויו"ט אפי"ה סבר רבה דאסור משום דמתוך שמצוה עליו לשורפו גזרינן שמא יטה והנה התוס' בשבת דף כ"ה כתבו. דמצוה לשרוף תרומה טמאה מן התורה משום דאקרי קודש וא"כ קשה אמאי גזרו משום שמצוה עליו לבערו משום שמא יטה. ומאי יהי' אם יטה הא הוי טעה בדבר מצוה ופטור. וע"כ דאיסור דאורייתא איכא. וע"כ שפיר גזרינן שמא יטה.
וא"כ בנידון זה אפילו הוי טעה בדבר. דהי' סובר. דכדי לילך למנין מותר לילך חוץ לתחום ולפי לשון השאלה. נראה דמזיד הי' או אומר מותר דהוי קרוב למזיד ליש פוסקים. וע"כ לפי מאי דקי"ל סוסי' של"ד הנ"ל דצריך להתענות ארבעים יום וה"ה הכא ואין צריך להתענות רצופים מבלי הפסק אלא די להתענות שני וחמישי. וכיוצא בו עד שישלים מ' יום. או אפילו ע"י פדיון ממון ג"כ מהני והיינו חי"פ לתענית כמבואר שם ובאותו יום שמתענה או פודה את התענית צריך לומר הוידוי וישיב לה':
ומאותו טעם שעשה כן משום שטעה או אמר מותר בשביל זה אין לפסלו משחיטתו אם הוא בלא"ה הולך בדרכי ה' והולך בדרך הישר, ויודע הדיני' וצריך שיהי' לו גם כן קבלה. ולבוא בכל עת הראוי לפני הרב אשר הוא תחת דגלו. כי בעוה"ר שכיחי שוחטים כאלה שאינם חוזרים תמיד הדיני' ועי"ז הם שוכחי' ואפילו לאמן את ידם שכיח הוא שישכחו ואם אינם שייכי' החששי' הנ"ל אצל השוחט הזה. מותר לו להיות שוחט. כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע: