אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רצו

תשובה רצה

להרב הדיין המצויין בהלכה המופלג החרוץ ושנון כש"ת מוה' צבי דוב נ"י ע"ד קושייתו בר"ה. דף כ"ח דפריך מברייתא דעד שיתכוון שומע ומשמיע משמיע ה"ד. לאו בתוקע לשיר וא"כ קשיא לרבא והקשה דלמא מיירי בשופר של עולה או של איסור הנאה ויצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. והיינו במכוון לשם מצוה אבל באינו מכוון למצוה לא שייך לאו ליהנות ניתנו ולכך לא יצא. ודבריו צריכין ביאור. דמה בכך דלא מתכוון למצוה אדרבה א"כ אין כאן שום הנאה כלל. ואין כאן עבירה וצ"ל דכוונתו כיון שתוקע לשיר א"כ הוא נהנה מתקיעתו דוגמא שכ' הב"י באו"ח סי' תקפ"ו. בשם הכל בו דיש בני אדם נהנים מתקיעתם ואם אמנם הקושיא בלא"ה לא קשה כל כך דמשמע שומע דומיא דמשמיע. ובשניהם מטעם אחד. בעי' שיתכוונו וע"כ היינו מטעם מצות צ"כ. ופריך שפיר:

אמנם בלא"ה לא קשה דהרי ר"י דאמר בשופר של שלמים לא יצא משום דאיסורא רכיב עלי' קשה ומאי בכך דהוי עבירה. הא כ' התוס' בגיטין דף נ"ה ד"ה יאוש וכו' דר"י לית לי' מצוה"ב. אמנם כבר כ' הרשב"א ביבמות דף ק"ד. וכ"כ הט"א בר"ה דף כ"ח דהיכא דהעבירה תלוי' במצוה ואם אין מצוה אין עבירה לכ"ע אמרינן דלא יצא וממיל' אין כאן עבירה. אמנם לכל בו הנ"ל עדיין קשה הא גם בלא מצוה יש עבירה בהנאת תקיעות. מיהו זה אינו דכבר כתבו התוס' בר"פ לולב הגזול. דהיכא דאין המצוה בא מכח העבירה לכ"ע יצא. וכאן אין המצוה באה מכח הנאתו מן התקיעה בוודאי אי מצוה מקרי הנאה. א"כ בא המצוה ע"י העבירה והעבירה ע"י המצוה ולכך לכ"ע לא יצא. אבל לדידן. דמצוה לא חשוב הנאה אפילו נהנה בתקיעתה. מ"מ שוב אין המצוה באה ע"י העבירה ולכך יצא ואם כן לא קשה קושיתו. דאפילו בכה"ג ממנ"פ אי הנאתו מכח דתוקע לשיר א"כ אין המצוה בא ע"י העבירה. וראוי שיצא. ולמה קתני דלא יצא. ועכר"ח משום דמצות צריכות כוונה. ופריך שפיר:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה