אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רפה

תשובה רפד

החיים והשלום לכבוד הבחור המופלג בתורה חרוץ ושנון כה' יהודה הכהן נ"י:

יקרתו הגיעני ושם נאמר להקשות על מה שנדפס בשמי בס' מצות ה' מצוה תל"ט דיש לדון במ"ע של ובאת שמה אי הוי מ"ע שהז"ג ואינו נוהג בנשים. ומעלתו פקפק דאין זה דמיון למ"ע שהז"ג. דהכא אין החיוב בא מכח הזמן. שהרי הוא מחוייב ועומד מכח נדרו זהו לשונו בקצרה באמת לא מצאתי זה בביאור ורק מהרמב"ם בפי"ד ממע"ק. משמע כן. דכ' דאשה עוברת בב"ת ולא כ' דגם העשה עוברת וכן בש"ס בר"ה דף ו' קמבעי' לי' רק לענין ב"ת ולא לענין עשה. ומסברא הו"א דהוא מ"ע שהז"ג. דנהי דמצד הנדר היא מחוייבת להביא ולקיים נדרה מ"מ אינה מחוייבת לעשות מיד. אלא יש לה רשות לעשות אימת שתרצה. רק מצד זריזין מקדימין. אבל מצד עצמה הוא רשות אם לא נאמר מ"ע דובאת שמה ול"ת דב"ת וא"כ הזמן של הרגל. היא המחייבת. להביא קרבנה עתה וכיון דאמרינן דמ"ע שהז"ג נשים פטורות. א"כ אין הזמן מחייבת אותן להביא דווקא עתה ברגל. ונהי דהחיוב נשאר עליהם לקיים מוצא שפתיהם. אבל אינם מחוייבין לקיים עתה אלא בג' רגלים ומאי ענין ב' מצוות אלו להדדי. דנימא הואיל ונתחייבו במצות מוצא שפתיך נתחייבו ג"כ במצות ובאת שמה. מה שהזמן מחייב. ע"כ אמרתי וכך אני אומר גם עתה. שאינו מוכרח אם אשה מחוייבת מ"ע זו:

ולכאורה יש להביא ראי'. דכל כה"ג לא מקרי זמן גרמא ממאי דקשי' לי אמאי אמרינן למ"ד טבילה בזמנה מצוה. דנשים חייבות לטבול דווקא בזמנם כדאית' בנדה דף ל' ע"א וביומא דף ח' ע"א בד"ה טבילה בזמנה וכו'. ויליף לה מקרא דוחטאו ביום השביעי. והתוס' בקידושין דף כ"ט ע"א ד"ה אותו וכו'. כ' דמילה הואיל והוא בשמיני להוי מ"ע שהז"ג. ואע"ג שתירצו הואיל וגם אח"כ המצוה לא הוי ז"ג. מיהו שם אינו מבואר רק דמצות מילה מקרי שאין הז"ג אבל מצוה למול בשמיני עדיין י"ל דהוי ז"ג. ונשים פטורות ממנה. וא"כ טבילה בזמנה דהחיוב דווקא בזמנה לטבול. אבל אח"כ אין חיוב כלל לטבול. אם רוצה לעמוד בטומאה יעויין בלשון הב"י ביו"ד סי' קצ"ז וא"כ יהא הזמן מחייב הטבילה ויהא נקרא ז"ג. ויהא נשים פטורות. ומ"ע שהז"ג אפילו דרבנן פטור. כדאית' בברכות דף כ' אלא משמע כיון דאין הזמן גורם עיקר הדבר והחיוב. רק הקביעת הזמן ולחייב לעשות באותו זמן לא חשיב מ"ע שהז"ג מיהו יש לחלק בין הנך ובטבילה קשה טפי דלאח"ז הדבר רשות אם רוצית לעמוד בטומאה. אין חיוב כלל לטבול ועכ"פ לא מצאתי דין זה מבורר ולכך כתבתי שם בספק דיש לדון לכאן ולכאן:

והנה. גוף הל"ת של ב"ת בנשים דפסק הרמב"ם דעוברת עיין בלח"מ שם. ויש לישב דכבר הקשו התוס' בקידושין דף ל"ה ע"א ד"ה משום וכו' דלאביי עמדה הקושיא. לר"י דסובר ב"כ מלמדין נילוף וכו'. ונראה דטעמי' דאביי דסובר דאשה בעלה משמחה קשה הא כתיב ושמחת אתה וביתך. כפרש"י בחגיגה דף ו' ע"א (מיהו עיין בתוס' פסחים דף ק"ט ע"א) ונראה דאביי סובר כיון דבכ"מ מ"ע שהז"ג נשים פטורות אמרינן טעמי' דקרא. דשמחה אין החיוב מצדה. אלא מצדו. שלא יהא שרוי בלא אשה. דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה ולכך מצד שמחתו היא מחוייבת להעלות וכ"ז למאן דדריש טעמא דקרא. אבל לר"י דלא דריש טעמא דקרא. בב"מ דף קט"ו. ולכך לדידי' גם אביי מודה דהקרא כפשטי'. דאשה מחוייבת בשמחה ולכך גם הרמב"ם דפסק בפ"ג ממלוה ולוה כר"י עיין בלח"מ שם. ולכך פוסק דאשה חייבת בשמחה ועוברת בב"ת וא"ש דברי הרמב"ם. ובזה אסיים ואחתום בברכה הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה