מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רפד
נשאלתי קטן שמת תוך ל' יום קודם שנימול איך יעשו עמו ביו"ט שני הנה גוף הדין. כבר מבואר בש"ע או"ח סי' תקכ"ו סעי' י' ובמג"א שם ס"קכ ובנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' ט"ז כ' דיש ג' חילוקים א' אם נודע שכלו לו חדשיו. קוברין ומוהלין אותו ביו"ט שני. ואם מת תוך ל'. ולא ידעינן אם כלו לו חדשיו: קוברין אותו ביו"ט שני. ואין מוהלין אותו. ונפל וודאי ממתינן עד לאחר יו"ט. ואז מוהלין וקוברין. עיי"ש טעמו ונימוקו וזה נראה ג"כ דעת המג"א ס"קכ. אמנם לפי ענ"ד דבסתם וולד מוהלין וקוברין אותו ביו"ט שני. דהמג"א לטעמי' דס"ל שם ס"קיט דסתם תינוק שמת תוך שלשים. הוי ספק בר קיימא א"כ יש לדון להחמיר אבל כבר האריך בבינה לעתים. בפ"א מה' יו"ט ברמב"ם שם. דאנן קי"ל בכל דוכתי' דהוי בר קיימא. ובאשת כהן קיי"ל באהע"ז סי' קנ"ו דאם נישאת לא תצא. א"כ חשבינן לי' לוודאי בר קיימא. דחייבין לקברו וחייבין בכבודו וצריכין למוהלו דחרפה הוא לנו: כמ"ש הב"י ביו"ד סי' רס"ג בשם הרד"א:
וסברת הנוב"י קשה לי א' איך כ' דאין מוהלין דהוי ס"ס ס' נפל וס' דשמא המילה רק לתקנת הפושעים עיי"ש דקשה לי. מאי ס"ס הוא זה. כיון דמחזקינן לי'. לכל דיני תורה שהוא כבר קיימא. עיין במשנה ג' פ"ה דנדה ובתויו"ט שם ד"ה זוקק: ובלא"ה הרי אפילו הוי ס' לא נולדו הספיקות בב"א. דס' בר קיימא הוא מיד משא"כ ס' מילה. מיהו זה יש לישב עפ"י דברי המג"א הנ"ל ס"קיט. שכ' דעל ידי המיתה נולד לן הספק שמא הוא נפל: ונולדו כאחת מ"מ הרי כבר כתבנו דהבינה לעתים. הוכיח דגם כשמת דינו מה"ת עפ"י רוב דבר קיימא הוא. ומטעם זה לא הבנתי דבריו דקאמר שם הטעם. דס"ס עדיף כרוב. דהרי כיון דאיכ' רוב וממיל' אין כאן ס"ס מיהו עדיין יש לומר כוונתו. דאמרי' סמוך מיעוט' לפלג' והוי ס' השקול מיהו הריב"ש בתשובה סי' שע"ב כ' דדווקא לס' בטבע. כגון מחצה זכרים ומח"נ. אמרינן סמוך מיעוט' לפלגא עיי"ש. ובחידושי לכתובות כתבתי על קושית הפנ"י שם בתוס' ד"ה ואב"א. דהקשה אפילו. אי ספק אונס הוי נגד הרוב. מ"מ סגי משום דאמרינן סמוך מיעוט' לפלג' וכבר הביא בסדרי טהרה בנדה דף י"ח. דמהפנ"י נעלם דברי הריב"ש:
ולי נראה אפילו לפנ"י שייך זה דווקא בס' השני אפילו אינו שקול מ"מ הוי סמוך מיעוט' לפלגא אבל בס' הראשון. כשם שכ' הש"ך בכללי ס"ס בסי' ק"י. דלא אמרינן ס"ס במקום חזקה דמיד דמספקי' ס' הראשון אוקמי' אחזקה ולא הוי שוב ספק לצרף אבל אם יש מבלעדי ס' הראשון. ס"ס מהני. וה"נ כן. וכן ראיתי בסד"ט:
ולפי"ז כיון דקי"ל. דבעינן שיתהפך הס"ס. א"כ גם לס' השני. לא שייך לומר כן ומיושב קושית הפר"ח וביארתי שם. דגם תוס' יוכל לסבור כלל הזה. דבעינן יוכל להתהפך עפ"י מ"ש הש"ך בכללי ס"ס. אות ט"ו יעויי"ש. עכ"פ לפי דברי הריב"ש והתוס' ליתא לס"ס שכ' הנוב"י. ועוד דלפי הנראה לי אין ב' הסברו' שעשה הנוב"י מהן מחלוקת פליגו הרד"א ור' נחשון גאון מיירי בבר קיימא שמת קודם שנימול. ובבר קיימא שייך שיקים לתה"מ וצריך מילה ובתויו"ט פ"ה דנדה משנה ג' פי'. דהיינו דקאמר שם דהוא לאביו ולאמו כחתן שלם. נהי דשם בוודאי בר קיימא מיירי הרי כבר אמרנו דהבינה לעתים הוכיח דגם סתם וולד הוי מדינא בר קימא ומילתו קרו לי' חתן שלום. אבל הגה"מ מיירי בנפל גמור ולא שייך שיקים לתחה"מ. וע"כ כ' דבעי' מילה משום תקנו' הפושעי':
ועוד טעם שלישי דהמעיין בהגה"מ בעיניו יראה דהוא עצמו כ'. דאפילו נפל גמור אינו איסור בחתיכת ערלתו. דמחתך בבשר בעלמא הוא. אלא דאסור לחתוך. משום דאסור הנפל בטלטול: וא"כ זה שייך בנפל דאין בו מצות קבורה לדבריו אבל בסתם וולד דאית בי' מצות קבורה. כשם שרשאין לטלטל גופו. ה"נ מותר לחתוך ערלתו. וא"כ לא אדע מה איסור יש בחתיכת הערלה בוולד שרשאין לטלטלו לקברו. ואפילו לפימ"ש התויו"ט בפ"י דשבת מ"ה. דעל פחות מכזית ממת אין מצות קבורה והוי מוקצה מ"מ באותו רגע מיד. משליכין הערלה לבי קיברא. וכיון דמצוה לקברו ביומו כמ"ש נמי הנוב"י נראה לפיענ"ד דחייבין למולו כי חרפה הוא לו ומה שדייק הנוב"י מלשון הרמ"א ביו"ד סי' רס"ג. המעיין בהגה"מ בה' מילה יראה דקאי על וודאי נפל דאפילו אי יקברנו ע"י גוים: מ"מ אין למוהלו אבל בסתם וולד. שהוא בחזקת בר קיימא ורשאין לקוברו ביו"ט שני ע"י ישראל כגדול. גם למולו מותר. כן נראה לפיענ"ד ומרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל. בחאו"ח סי' קמ"ד כ' לדינא לקברו ולמולו ע"י גוים ואפשר דביו"ט ראשון קאמר: