אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רפג

תשובה רפב

עוד להנ"ל

מה שהביא מעלתו פלפול ע"ד רש"י ביצה דף כ"ז. דכ' דתרומה וחלה. אע"ג דהיא טמאה. מאכילין לבהמותיו. מ"מ ביו"ט אסור. משום דרחמנא אחשבי' להבערתן ומעלתו האריך בפלפול: בדברי רש"י אלו. ובאמת דברי רש"י ז"ל אלו עמומין הן וכבר האריך הנוב"י מהדו"ק באו"ח סי' ט"ו בדברי רש"י אלו. ומצד הסברא א"א להבין דברי רש"י אלו ולפי ענ"ד נראה פשוט דוודאי הא דבעינן מלאכת מחשבת בכל מצוה ואם אינה מלאכת מחשבת אפילו אם עושה מצוה בזה כגון במקלקל. לא שייך לומר רחמנא אחשבי' והוא דהרי בחגיגה דף י"א ע"ב. ילפינן דבשבת בעינן מלאכת מחשבת משום דבפ' ויקהל נסמך עשיית המשכן לשמירת שבת וא"כ שמעינן מכאן דבשבת בעי מלאכת מחשבת עיי"ש. ומדידעינן מלאכת המשכן מקרא דאלה הדברים וכו'. דהמה ל"ט מלאכות כמבואר בשבת דף ע' דרק הל"ט מלאכות שהיו במשכן חייבין עליהן אם עשאן בשבת. אבל שאר מלאכות שאינם מן הל"ט מלאכות אינו חייב. אע"ג דעושה בה מצוה. וא"כ אשמעינן דלא אמרי' בי' אחשבי' ופטור כן נראה לי:

ובזה אמרתי לישב. דברי רש"י בחומש בפ' כי תשא. שכ' בפסוק. אך את שבתותי תשמורו דהכ' בא ללמד שאין מלאכת המשכן דוחה שבת מלשון אך דאך מיעוטא הוא. והקשה הרמב"ן. הא אך ממעט לעולם דבר הנכתב בו עיי"ש היטב ולפי ענ"ד עפ"י הנ"ל. י"ל בכוונת רש"י גם כאן. אך בא למעט כמו בכל מקום. ובא למעט ולהורות דלפעמים רשאין לחלל שבת. דהיינו אם אינו מלאכת מחשבת אלא דלא תימ' דווקא אם אינה מלאכת מחשבת. וגם אינה מצוה אבל אם היא מצוה אע"ג דאינה מלאכת מחשבת הו"א דרחמנ' אחשבי' ואסור. לכך כ' רש"י ז"ל דמסמיכות ילפינן דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת. וא"כ יקשה למה לי שוב סמיכות בפ' ויקהל וע"כ דבא למאי דאמרו בחגיגה דבא למעט דמלאכה שאינה מלאכת מחשבת מותר. וע"כ דהיינו אפילו אם היא מלאכת מצוה מותר וא"כ שמעינן שפיר מאך דמלאכת שבת לפעמי' משכחת דמותר כגון אם אינה מלאכת מחשבת. אף אם היא מצוה. לא אמרינן בי' אחשבי' כן נראה נכון לפיענ"ד וא"כ אם אפילו במקום מצוה מלאכה שאינה חשובה מותר. ולא שייך אחשבי'. כ"ש דבר שאינה מלאכה כלל כגון להאכילה לבהמתו ואיך אפשר דיהא אסור משום אחשבי' וצ"ע:

ע"כ נראה לי דרש"י בעצמו לא כתב כן. אלא בהבערת קדשים. דרש"י לשיטתו דס"ל בשבת דף ק"ו. דכל הבערה הוא מלאכה שאצ"ל. ודבר עצמו הוא קלקול. ואין בו צורך אלא בשביל הפת. או בשביל בישול קדירה לזאת הוי רק מלאכה שאצ"ל וכן ס"ל לרש"י בשבת דף ק"ה. דצורך מצוה ג"כ מקרי א"צ לגופי' והיכא דברצונו לא באה לו כגון קרע על מתו. וה"ה שריפת קדשים. דמרצונו לא באה לו. והוי מלאכה שאצ"ל ואפי"ה ילפינן מקרא דשריפת קדשים אינו דוחה לא שבת ולא יו"ט ואלא ע"כ דגם בהבערה בעי' שיהא צורך לגופי' כמו דאמרי' ר"פ אלו הן הנחנקין. והובא בתוס' בשבת דף ק"ו דגם בהבערה וחבלה בעי' צורך לגופי'. ואפי"ה אסרה התורה. וע"כ משום דאחשבי'. והוי גזיה"כ וא"כ ממילא מפרש רש"י כיון דחידש הוא. דאמרינן בזה אחשבי' אפילו להאכילו לבהמתו. ג"כ אסור משום דגם בזה אחשבי'. ויש לומר דזה תליא בפלוגת' דאביי ורבא. בסנהדרין דף כ"ז דשם פליגו אביי ורבא בעד זומם אי מכאן ולהבא הוא נפסל או למפרע הוא נפסל. ואמרינן שם דטעמא דרבא משום דחידוש הוא וס"ל כיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו. ואביי סבר אדרבה כיון דחידוש הוא אמרינן דאף למפרע הוא נפסל כיון דיצא מן הכלל אמרינן דלגמרי יצא: כמו דפליגי ג"כ בע"ז דף ס"ח לענין אי בשרצים נטלפ"ג אסור עיי"ש:

וא"כ מאי דס"ל לרש"י כאן דאפילו להאכיל לבהמתו אסור. היינו לאביי דס"ל דמרחיבין החידוש אבל לרבא לשיט' דס"ל דאין לך בו אלא חידושו. נראה ג"כ דס"ל לרש"י דגם דהא דשריפת קדשים אין לך בו אלא חידושו דלרש"י כל שברצונו לא באה לו לא מקרי צריך לגופו וא"כ חידוש הוא זה מה דאסרה התורה שריפת קדשים ביו"ט. וא"כ הי' ראוי לומר דווקא שריפה אסור: אבל להאכילו לבהמתו מותר ועל כרחך מוכרחין לומר לרבא כמו שכ' התוס' בשבת דף כ"ה ע"א. דהמצוה הוא שריפה דווקא. ואינו יוצא המצוה. במה שמאכיל לבהמתו. ובזה מיושב קושית הפנ"י בפסחים דף ה' ע"ב. דהוכיח רבא דאין ב"ח אלא שרפה. דאל"כ הרי הי' יכול להאכילו ביו"ט לבהמתו. והקשה הפ"י הא אמרי' אחשבי' ולהנ"ל א"ש דלרבא לשיטתו לא אמרינן אחשבי'. וא"כ שפיר הוכיח. דרע"ק סובר אבחא"ש. כן נראה לפי ענ"ד נכון:

ומה שהאריך מעלתו. בס' מילה של"ב דנימא מתוך. וע"כ כוונתו דנימא מתוך שהותרה חבלה לאוכ"נ הותרה אפי' אם הוא רק צורך קצת. אבל בוודאי א"א לומר דמתוך שהותרה חבורה לצורך מילה בזמנה וכו'. דהרי כבר פסק הרמב"ם דטומאה ושבת דחוי' הוא. אצל מצות כמ"ש הכ"מ בפ"ב מה' שבת ובדחוי' ל"ש לומר מתוך. ובאמת במילה. איכא ג"כ איסור גוזז כמו שהקשו המפורשי' בשבת דף ק"ו. ומרן הגאון בעל חת ס זצ"ל תי'. כיון דבאמת האי גזיזה דמילה באה מכח חבורה. והנה ידוע דמקלקל בחבורה חייב: אבל בענין מתוך וודאי לא שייך גזיזה לומר מתוך שהותרה גזיזה באוכ"נ דבאוכלין שהתרו לא שייך גזיזה וגוף הסברא שכ' מעלתו דס' מצוה יהא צורך קצת קשה בעיני אבל אין להאריך בזה כיון דסברא הוא. ויש לומר לכאן ולכאן ויותר אין אני יכול להאריך כאשר הודעתיו כי אני אדם חלוש וגם זה ל"כ אלא מפני כבודו הרמה. יהי ה' עמו ויחזק את גופו. ויברך אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו ואחתום בברכה משולשת דברי ידידו הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה