מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רעז
לשנה טובה יכתב ויחתם ידידי הרבני המופלג בתורה חרוץ ושנון מוה' וכו':
נפשו בשאלתו אם שוחט שלא שחט מעולם. מותר לו לשחוט פעם ראשון ביו"ט. אם נימא דדינו כמו מוהל. שלא מל עוד. דהדין דאסור לו למול פעם ראשון בשבת. כדאית' באו"ח ססי' של"א. וביו"ד סי' רס"ו. או דלמא יו"ט שאני משום דאמרינן בי' מתוך. וכדקי"ל באו"ח סי' תצ"ח סעי' ח'. דאין מחזיקין ריעותא ביו"ט. וכי היכא דלא תקשה הנך ב' דינים אהדדי אפשר לומר ביו"ט מקילין. משום דאמרינן מתוך. וכמ"ש הפר"ח בסי' תצ"ח שם. וא"כ גם בשוחט מותר זהו דעתו. ואע"ג שאין זה לשונו. אמנם לדינא. באמת בתשובת חוות יאיר הביא בשם מהר"ג. להקשות ב' דינים הנ"ל אהדדי. דהרי במרדכי ר"פ כיסוי הדם. למד דין זה דמוהל שלא מל מהא דמחזיקין ריעותא ואיך פסק שם. גבי מחזיקין ריעות' להקל וגבי מוהל פסק להחמיר. ותשובת חו"י אינה כעת תח"י. וגם בבינה לעתים בפ"ב מהלכות יו"ט. דין ז' הביא קושי' זו ובאמת לפימ"ש השאגת ארי' בסי' ס"ד. וכיוצא בזה הוא דעת מרן הגאון זצ"ל בתשובת חת"ס סי' ס"ו. דמאן דפסק האבעי' להקל הוא משום דס"ל. דהבדיקה הוא רק מדרבנן. ומה"ת סמכינן אשהיית מעל"ע וא"כ מה"ת לא צריך בדיקה וסמכינן ארובה וזהו שייך בהנך דנולד בהן ריעות' והוי רק אבעי' בדרבנן ובדרבנן קי"ל להקל. אבל במי שלא מל. או שלא שחט. דמה"ת הוי ספק. דלא שייך בי' רוב בקיאין וכמ"ש נמי הבינה לעתים ובפרט שהרי האדם בעצמו מסופק ואינו יודע שהוא כקבוע אצל עצמו. והוי ספק דאוריית' ואסור לו למול או לשחוט:
אמנם לכאורה יש לומר לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ח ה"ז מה' שבת. דמקלקל בחבלה אם אין בו צורך כלל הוי רק איסור דרבנן. א"כ אפילו אם במילה שרי. מ"מ בשחיטה אסור ומ"מ לפי"ז תקשה פסקי הש"ע אהדדי אמנם עיין בתה"ד סי' רס"ה. מבואר דפלוגתת הפוסקים הוא אי קי"ל דמקלקל בחבורה חייב או פטור. וא"כ המרדכי דמדמה זה למוהל שלא מל. לדין דמחזיקין ריעותא. ע"כ דסובר כדעת הר"ן. דפסקינן בביצה דף ל"ד האבעי' להחמיר וס"ל דגם שם בעינן בדיקה מה"ת. והפי' של האבעי' עיין מ"ש בחיד' בביצה שם וסובר ג"כ לענין מילה. כדעת התוס' דמקלקל בחבלה חייב. ולכך פוסק בשניהם להחמיר. והש"ע שהכריע גבי יו"ט להקל. וגם שבת להחמיר. אין בזה סתירה דלענין מילה חששו התוס' דהוי מלאכה דאורייתא אבל שם. דלענין לאחזוקי ריעותא הכריע כהרא"ש דהוי האבעי' רק בדרבנן. ואין בזה שום סתירה:
וא"כ בשוחט. שלא שחט אסור לו לשחוט פעם ראשון ביו"ט. כמו במוהל ואדרבה שוחט גרע ממוהל דבמוהל סגי אם רק מל פעם אחד. וכמו שביאר מלתא בטעמא בתה"ד סי' רס"ה. אבל בשוחט דיש לחוש שמא ישהה. או ידרוס ואינך חששות. כל זמן דלא אתחזיק בתלתא שחיטות כשרות. אסור לו לשחוט ביו"ט. ואפילו לדעת הפוסקים ביו"ד סי' א' דלעלופי לא חיישינן. היינו כמ"ש הרמב"ם. דאם הי' מתעלף הי' מגיד לנו אבל לענין חילול יו"ט יש לחוש וכמבואר מלשון תה"ד הנ"ל והה"ד למול ביו"ט בכה"ג אסור. ובוודאי אם הי' אמרינן כשיטת רש"י ביצה דף י"ב: דמה"ת אמרי' מתוך. אפילו שלא לצורך כלל. הי' מקום לומר. דביו"ט קי"ל להקל מטעם דהוי ס' דרבנן משום מתוך. אבל לפי מאי דקי"ל באו"ח סי' תקי"ח במג"א ס"קג דלוקה אם אין צורך קצת ולמחשב כה"ג צורך קצת. הואיל וס' כשר. וכמ"ש הפר"ח בסי' צ"ח סעי' ח'. זה דוחק. דבביצה דף ל"ד ע"א גבי ליבון רעפים. ורש"י שם מבואר. דכה"ג לא חשיב צורך קצת. אם יתברר דהיא טריפה. או בשוחט שלא הי' יודע לשחוט. וא"כ הוי ביו"ט נמי ספק דאוריית' דאפילו יתנבל בשחיטתו. מ"מ לא חשוב מקלקל כדאית' בפסחים דף ע"ג דתיקן להוציא מידי אבמה"ח וא"כ נראה פשוט לאסור בשוחט כל זמן דלא אתחזק בג' פעמים:
ובאמת הי' אפשר לחלק. דביו"ט דאוכ"נ הותרה הותרה לגמרי אפילו מספיקא וזה עצמו הוא האיבעי' אי הותרה לגמרי או לא. אבל במילה דדחי'. ואמרינן רק דעשה דל"ת. ואם אינו מתקן המצוה חילל שבת בחנם ולדעת הרמב"ם נ"ל עוד כיון דמספקא ל' אי בקי למול ואם אינו בקי. אין עליו חיוב מצות עשה וא"כ כיון דמסופק ספק דאורייתא מה"ת להקל ואין עליו חיוב מ"ע אפילו אי קמי' שמיא גליא דהוא בקי וכיון דאין עליו מ"ע. אסור לו למול ובמאי ידחה שבת. ולפי"ז הי' אפשר לומר. בשוחט ביו"ט מותר מ"מ מדברי הפוסקים האחרונים הנ"ל. דלית להו החילוק הזה וא"כ אסור לשחוט כל זמן דלא אתחזק כן נראה לפי ענ"ד פשוט: