מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רנד
חקירה ה' בשיעור אכ"פ אי גם גיד ושרצים מצטרפין תוך אכ"פ:
הנה. אכילת פרס הוא שיעור ג' בצים להרמב"ם. ולתוס' שיעור ד' בצים וכבר ביארנו לעיל והוא שיעור שקים להו לחכז"ל שאדם דרכו לאכול באכילת קבע דרך ישיבה והסיבה וכמו שביאר בקרבן אהרן פ' מצורע פ"ה הלכה ח' דאוכל בבית ושוכב בהדי הדדי נאמר אכילה דרך הסיבה ולכך שיערו בו בפת הבאה בכסנין. באו"ח סי' קס"ח עיי"ש במחהש"ק ס"קיג באכילה שדרך לקבוע ואם אכל מעט מעט. ולא שהא באכילת כזית או ביוה"כ בהככותבות. בכדי שהיית אכ"פ. הלכה לממ"ס דמצטרפין. ואם אכל מעט מעט. בין שהפסיק ושהה זמן מה בנתיים ובין שאכל גרגר גרגר בלי הפסק ושהה בבליעתו ובלעיסתו יותר מכדי א"פ במאכל בינוני. קי"ל כחכמים בכריתות דף י"ב ע"ב דאין מצטרפין. ועיי"ש ברמב"ם בפי' המשנה ונראה לי להסביר דנהי דכזית דהוא אכילת ארעי או טעימה סגי עיין במג"א סי' רל"ב ס"קיז ובדג"מ מכל מקום חזי לאצטרופי: לאכילת קבע בעי' ומהלמ"ס זו יליף ר"י ר"פ יוה"כ סברת חזי לאצטרופי ולכך בעינן שלא ישהה מתחילת אכילת כזית יותר מכדי א"פ. וגם לגבי מ"ע מצטרפין האכילה. תוך אכ"פ כדמוכח בפסחים דף קי"ד ע"ב דתני כן להדיא גבי מרור. ומ"ש המג"א סי' תע"ה ס"קד דיבלעם בבת אחת. ע"כ היינו לכתחילה ולשון מחהש"ק שם קשה מפסחי' דף קי"ד הנ"ל:
אמנם בח שרצים דשיעורן בכעדשה מספקא לי אי מצטרף תוך אכ"פ וראיתי בפליתי סי' ק"ד ס"קב דפשיטא לי' דהוא מצטרף. ולי הדבר ספק ודעתי נוטה להיפוך דהרי ביומא דף פ' ע"ב תמהו כזית בכא"פ וכותבות בכא"פ. ונהי דמשני דהכי קים להו אבל בכעדשה לא שמענו ואדרבה י"ל כיון דהשיעור בכעדשה ילפינן טומאה במעילה דף י"ו ע"ב וא"כ מינה מה טומאה נגע בפחות מכעדשה. וחזר ונגע אין מצטרפין כדאמרינן בחולין דף קכ"ד. ה"נ לענין אכילה. ולכאורה יש להביא ראי' להפליתי דמצטרף דאל"כ מאי פריך במעילה דף י"ו ע"ב על רב דאמר שם בעינא כזית ומאי קושיא דלמא רב מיירי בלא אכל בבת אחת מיהו זה יש לדחות. דאיכ"ל מדנקט רב טעמא אכילה כתיב בי' משמע דלעולם בעי' כזית. וא"כ עדיין הדבר ספק. ובלא"ה יש לדחות דהרי אפילו בכזית. יש לחקור. אי מצטרף בכדי אכ"פ דהרי הפמ"ג בסי' ס"ה והטו"ז ס"קד כ' דבגיד הנשה דאין בו טעם חידוש הוא ולא מצטרפין לאכ"פ וא"כ ה"ה בשרצים דרובם מוסרחים. עיין בע"ז דף ס"ח ע"ב עכברא וכו' חידוש הוא ואינם מצטרפים באכילת פרס:
ולכאודה הו"א להביא ראי' לזה דבזה מיושב קושית התוס' בשבועות דף כ"ג ע"ב בד"ה דמוקי וכו' דהקשו הא לר"י ח"ש אסור מה"ת ולהפמ"ג יש לומר דשרצים לא יצטרפו לאכ"פ א"כ ל"ש חזי לאצטרופי. כמ"ש הפרמ"ג והנוב"י מהד"ת סי' נ"ג וא"כ ח"ש מותר מה"ת אצלם. וא"כ פריך שפיר לר"י לתרץ בכולל דברים המותרים בדברים האסורים. סגי כיון דאמר שבועה שלא אוכל נבלות ושקצים ובשקצים הי' מותר וחל השבועה. א"כ במפרש ח"ש. הוי לי' ממילא כולל וגם קושית התוס' שבועות דף כ"ב ע"ב. ד"ה הא התירא וכו' יש לישב דחרצן מידי דלא מתאכיל הוא ולא אמרינן בי' ח"ש אסור מה"ת. אמנם לדינא נ"ל דסברת הפמ"ג אינה מוכרעת ואפילו בגיד ושרצים מצטרף לאכ"פ חוץ מגבי אבמה"ח. לדעת הרמב"ם. ורש"י בחולין דף ק"ג ע"ב ד"ה מהו וכו':
ומה שכ' הפמ"ג ללמוד מאבמה"ח. לפי ענ"ד אין הנידון דומה. דעיין בשבועות דף כ"ב ע"ב גבי שבועה שלא אוכל עפר מבואר דבדבר שאינו ראוי לאכילה. מסברא אין חילוק בין כ"ש לכזית. וא"כ אדרבה בגיד ושרצים דלא מתאכלו הוי לן למימר דשיעורן בכל שהוא וחידוש הוא שחידשה לן ההלכה לממ"ס דאינו חייב בכ"ש ואין לך בו אלא חידושו דדווקא אם לא אכל. אלא כ"ש אבל באכל כזית תוך אכילת פרס מצטרף. משא"כ באבמה"ח דמסברא בעינן כזית בשר המתאכל והלכה למ"ס חידש לן דעצמות וגידין מצטרף. וגם מסברא הוא דבעי' אבר שלם כמ"ש התוס' בחולין דף צ"ז ע"ב ד"ה ור"י וחידש לן דסגי בכזית משהו בשר גידין ועצמות ע"ז סובר רש"י דאין לך בו אלא חידושו דדווקא באכל בב"א אבל תוך אכ"פ אין מצטרף. כן נראה לפענ"ד נכון: