מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רנג
חקירה ד'. א אכילה ושתי' מצטרפין לכשיעור:
הנה המג"א בסי' ר"י ס"קא כ' דאוכל ושותה אינו מצטרף וראי' מיוה"כ. ובס' חמד משה השיג עליו דיוה"כ שאני דביתובי דעתא תליא מלתא. ואי משום הא לא ארי' דהרי ביומא דף פ"א ע"א לא אמרו הטעם משום יתובי דעתא אלא לרבנן. ואנן קי"ל כר"י. דמידי דאינם שווים בשיעור לא מצטרפים. אלא דאכתי קשה האיך כ' בפשיטות דאין מצטרפים. הרי הדבר תלוי בספק. דטוש"ע שם אי שיעור שתי' בכזית כנ"ל בחקירה ג' ואז שיעורם שוה וראוי להצטרף ואין ראי' מיוה"כ דאין שיעורן שוה ולכאורה הו"א לישב דנהי דראית המג"א אינו. מ"מ יש לישב דינו דאפילו אי שיעור שתי' בכזית. מ"מ אין שיעורן שוה משום דכזית לח משערין. וכמ"ש רש"י בחולין דף ק"ח ע"ב וכזית לח אינו אלא לערך שליש מכזית יבש לפי מ"ש בשבת דף ע"ז ע"א ויש להביא ראי' לדברי המג"א מהתוספתא פ"ו דתרומות דתנא דשתי' בכזית ואפי"ה תנא. דאוכל ושותה אינו מצרף:
ומ"מ דברי המג"א קשים. וצריכים עיון דהרי הרמב"ם לא הביא התוספתא בפ"י מתרומה. וע"כ משום דס"ל דש"ס דידן פליג: דהרי בחולין דף ק"ח ע"ב. אמרינן דחלב ובשר מצרפין. ובכריתות דף ד' ע"ב אמרו דדם השרץ ובשרו מצטרפין ופסק כן הרמב"ם בפ"ב ממ"א דין ט' ואע"ג דבעי' שם דווקא מחובר בבשר התם הטעם דאם פירש הדם שוב אין שיעורו בכעדשה כמו שכ' הכ"מ וכן מבואר מלשון רש"י בנזיר דף ל"ד ע"א ר"פ שלשה מינים בד"ה וכל היוצא וכו'. פרש"י כגון חרצן ויין וכו'. מבואר דמצטרפין. ואע"ג. דהרמב"ם בפ"ה מנזירות דין ג' נראה דאוכל ומשקה אין מצטרף: הרמב"ם לטעמי'. דשיעור משקה בנזיר הוא ברביעית ואין שיעורם שוה ובחינוך מצוה שס"ח. לכאורה לשונו קשיא. דמשמע אפילו אינו שוה בשיעורו. משקה ואוכל מצטרף. עכ"פ מכל אלו ראיות הנ"ל. מוכח דלא כהמג"א. אלא אכילה ושתי' אי שניהם בכזית מצטרפין:
מיהו אם המשקה בא לאכשורי אוכל גם המג"א מודה דמצטרפין ובספר חמד משה. השיג עליו בזה מציר ע"ג ירק אין ראי' דהתם ביוה"כ שאני דתליא ביתובי דעתא וכן אמרו בהדיא בחולין דף ק"ך. וראי' שני' מתוספת זבחים דף ק"ט לפי דעת רמב"ם. המובא בחקירה ג'. אין ראי' כיון דמחד קרא נפקא באמת שיעורן שוה והחמד משה הקשה על התוס' זבחים מנזיר דף ל"ז ע"א. דאמרו על רע"ק דאמר בשרה פתו ויש בו לצרף כזית דלאפוקי מת"ק אתא דלת"ק בעי' רביעית. א"כ מוכח דגם במשקה הבא לאוכל שיעורו משקין ברביעית:
ולפיענ"ד יש לישב. דבירושלמי פ"ח דיומא הלכה ג' ג"כ אמרו דטפל לאוכל. מיהו נראה דהיינו אם שווים באיכותם דשניהם איסור. או שניהם היתר. אבל היכא דהמאכל היתר. והמשקה איסור. האיך איכ"ל דדינו כאוכל לשער בכזית. אי יהא כאוכל א"כ אדרבה הוא מותר ולכך שם בנזיר דפת הוא מותר. אם היין כפתו הוא מותר לגמרי ואיך נרכיבו אתרי רכשי. אבל היכא דשוין באיסור. איכ"ל דדינו כאוכל. ובזה מיירי תוס' דזבחים: ובזה יש לישב לשון החינוך מצוה שס"ח הנ"ל. דאיכא למימר דמיירי במובלע בו דומיא דסולת ויין שהביא שם דמוקי לה בתוס' זבחים הנ"ל. במובלע בו אם איסורן שווין מצטרפין ומינה דאם אין איסורן שווין. אפילו אכשורי אוכלין אין מצטרפין: ואפילו חשיב כאוכל היתר אין מצטרף לאיסור: