אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רנב

תשובה רנא

חקירה ג' אי שיעור משקין בכל מקום בכזית או ברביעית.

הנה מצינו בכמה דוכתי וסוגיא דעלמא הוא דשיעור משקין ברביעי' הלוג וראיתי בתשובת פ"מ ח"ב סי' קל"ו שהאריך והביא ראיו' דשיעור משקין נמי בכזית. וכן מצאתי בתוספתא בפ"ק דפסחים אחד האוכל ואחד השותה בכזית ובס' החינוך מצוה כ' דשיעור משקין ברביעית. ובמצוה תמ"ד הביא בשם רבו לחלק. דבשמן אע"ג דחשיב משקה מ"מ כיון דלאכילה הוא עומד ומאן דשתי לי' בטלה דעתו אצל כ"א שיעורו בכזית כאוכל והרמב"ם בפ"ב ממעשר שני נקט יין דווקא ברביעית. אמנם תמהני על הפ"מ הרי בהדיא איתא ביבמות דף קי"ד ע"ב. דם עד דאיכא רביעית ובאמת גם על הרמב"ם יש לתמוה כן ונהי דבעלמא פסק שיעור משקין ברביעית מ"מ לענין דם יפסק בפ"ו ממ"א דין א' דחייב עליו בכזית שוב מצאתי שכבר הובא להקשות כן על הרמב"ם. במכתבי שומר ציון מכתב קכ"ז. ובאמת דברי הרמב"ם הם מפורשים בכריתות דף כ"ב ע"א. בלב בהמה דאית בי' כזית דם חייב כרת. הרי מבואר דדם שיעורו בכזית ואין לומר דבכריתות וברמב"ם קרוש קאמר דשיעורו ברביעית כדאיתא בר"פ המוציא דהרי הרמב"ם בפי"ח משבת דין ב' ובפ"ה מנזירות פסק דכזית יין קרוש אית בי' רביעית. וא"כ בכזית דם לית בי' רביעית כדאמר אביי בשבת דף ע"ז:

וראיתי בפמ"ג באו"ח סי' ק"צ בט"ז ס"קג שכ' דאיכ"ל דהרמב"ם סובר דיין קרוש כאוכל ותמהני עליו דאי דינו כאוכל א"כ בשבת דינו כגרוגרות וגרוגרות גדול מכזית כדמוכח ר"פ המצניע ואמאי פסק דשיעור יין קרוש בכזית וצ"ע מיהו לענין דם י"ל כן. דעיין בבה"ז במנחות דף ל"א דמסיק דלהרמב"ם יין אפילו קרוש הוי כמשקה. אבל דם פסק בפ"א מטומאת אוכלין. דין י"ט דהוי כאוכל. איברא דכל זה אינו מעלה ארוכה דלהדיא אמרו בחולין דף פ"ז ע"ב בצללתא דדמא לאכלה בכזית ולענין טומאה ברביעית. א"כ לא מיירי בקרוש וקשיא סוגיא דיבמות וסוגיא דחולין אהדדי ואפשר לדחוק. דמה שאמרו ביבמות עד דאיכא רביעית. היינו דאין מצרפין אלא בכדי שהיית רביעית וא"כ צריך לשתות. בפעם אחד הרבה. ובהדיא פסק הרמב"ם כן גם גבי דם מצרפין רק בכדי שתיית רביעית. כמבואר בפ' י"ד ממ"א דין אבל בשרצים דמצרפין תוך אכילת פרס אפילו אכל משהו משהו מצרפין אמנם דברי הרמב"ם בלא"ה סותרים. דבפ"י מתרומה דין ב' פסק דשיעור שתיית יין דתרומה בכזית והוא מתוספתא ובפ"ב ממעשר שני דין ה' פסק דאם שתה יין של מע"ש חוץ לירושלים שיעורו ברביעית וצ"ע מ"ש מתרומה. ויותר תימה דבפ' י"א ממע"ק דין ב'. ודין ד' פסק דבשר יין ושמן מצטרפין לכזית ולאו דקודם זריקה. ודעולה ג"כ מהאי קרא דמע"ש דלא תוכל לאכול נפקא ואע"ג דתוס' בזבחים דף ק"ט ע"א ד"ה עולה תירצו דמיירי בשרה פתו ברמב"ם דוחק גדול לישב כן:

והנראה לפענ"ד. דהרמב"ם סובר דבוודאי היכא דשתי' ואכילה מסד לאו נפקא אמרינין דשיעורן שוה דכשם שאכילה בכזית כך שתי' בכזית וכן מוכח בתוס' ע"ז דף למ"ד. ע"ב ד"ה ומטמא טומאה חמורה בכזית. אבל היכא דיש לאו בפ"ע. על מילי דשתי' אז הכלל דשיעור משקין ברביעית ולכך תרומה ואיסור עולה ואינך דמידי דאכילה ושתי' מחד קרא נפקא ולכן שיעורם שוה. ולכך גם בב"ח פסק הרמב"ם בפ"ט ממ"א דין א' באוכל כזית מחלב ובשר מצרפין משום דמחד קרא נפקא ומטעם זה ג"כ אמרו בחולין דמשקה היוצא שיעורו בכזית. שמשם הביא הפ"מ ראי' אבל גבי מע"ש דיליף במכות דף י"ח. מלא תוכל לאכול וכו' דגנך ותירשך וכו'. לחלק. וכאלו נכתב לאו בפ"ע. על תירוש מידי דשתי' ולכך שיעורו ברביעית וכן לענין נזיר דכתיב לאו בפ"ע בשתי' לזה פסק הרמב"ם בפ"ה מנזיר דשיעורו ברביעית ולכך כיון דמנה בנזיר דף ל"ח רביעית דנזיר כל שיעורי משקין בכלל וכיוצא בזה כ' התוס' בע"ז דף ל' ע"ב סד"ה ומטמא טומאת משקין וכו'. ובזה נדחה קושית פנים מאירות הנ"ל דלמה לא מנה שם רביעית דמשקין. ואפילו לדעת התוס' בנזיר. דף ל"ח ע"ב ד"ה ואינו חייב דנזיר לפי משנה אחרונה נמי שיעורו בכזית. היינו משום דמו"ו מוסיף על ענין ראשון. ואיתקש לאכילה אבל בשאר משקין נשאר ברביעית ולכך מנה אותו במנין עשר רביעית ומיושב בזה קושית התוס' נזיר דף ל"ח ע"א ד"ה נזיר וכו' ובזה א"ש כל המקומות ברמב"ם:

אבל הא דפסק דדם בכזית. עדיין קשיא דאין לומר דמוקי קרא דדם בקרוש דא"כ גם קרא. דלא תוכל לאכול דמע"ש. נוקי ג"כ בקרוש. ועיין בירושלמי בפ"ח דיומא הלכה ג'. ולכאורה הוי אמינא דטעמא דרמב"ם בדם הוא כמו שכ' החינוך במצוה תמ"ד בשמן הנ"ל דאין עומד לשתי' וכאוכל נחשב אבל תימה. א"כ למה פסק בפי"ד דין ט'. דמצרפין לדם. כמו משקין בשהיית רביעית כמשקה ומצאתי ברמב"ן בחי' לע"ז דף ס"ו ע"א. דכ' בפשיטות דשיעור דם ברביעית ומייתי כן מכריתות דף ד' ע"ב דדם וחלב אין מצטרפין משוה דאינם שווים בשיעור. ועכ"פ על הרמב"ן קשיא סוגיא דחולין דף פ"ז הנ"ל. וצ"ע ובאמת בש"ס שלנו אין הגירסא כן אלא דאיתקש דם לחלב לענין דאין דם מצטרף לבשר טמא ואיכ"ל דלאו משום דלא שוה בשיעורן אלא מגזה"כ משום דדמו חלוק מבשרו עיי"ש. ברש"י ד"ה אף דם וכו' ואדרבה נראה. דמהתם יליף הרמב"ם דשיעור דם בכזית משום דאיתקש לחלב. דקשיא לכאורה ל"ל קרא דאין דם מצטרף לבשר טמא בשלמא לר"מ דסובר בע"ז דף ס"ו דכל איסורין מצטרפין וכמ"ש הרמב"ן בע"ז הנ"ל אצטרך קרא אבל לדידן דלא קיי"ל בזה כר"מ קרא ל"ל וע"כ דאיצטרך קרא לאקושי דם לחלב. דגם דם שיערו בכזית ולהורות. דווקא משום דדמו חלוק מבשרו אין מצטרפיו אבל לענין שיעור דם כמו חלב:

ולפי"ז י"ל לר"י דסובר שם דאצטרך היקש דם לחלב למנין הלאוין אין הכרח דשיעור דם בכזית. ואיכ"ל ברביעית וא"כ י"ל דשם ביבמות דף קי"ד קאי הסוגיא על ברייתא דת"כ. וסתם סיפרא הוא ר"מ. לכך קאמר הצריכותא דשיעור דם ברביעית אבל לדינא קי"ל דשיעור דם בכזית משום דאיתקש לחלב והיכא דמחד לאו נפקא שתי' ואכילה ג"כ בכזית. אבל היכא דיש קרא בפ"ע לשתי'. שיעורו ברביעית. ובזה מובן היטב הספק שכ' התוס' ביומא דף ע"ט והובא בטוש"ע סי' ק"צ וסי' ר"י לענין ברכה. אי אמרינן הואיל. והכל מחד קרא נפקא שיעורים או דלמא הואיל וסמכינן על ושבעת. א"כ ביארו דאין שיעורם שוה ולענין שתי'. בעי' שיעור חשוב כמלוא לוגמא. או ברביעית והוא שיעור שביעה דשתי'. ולפי"ן אין הכרעת הפ"מ הנ"ל מכרעת. ועדיין נשאר ספיקו דתוספת וטוש"ע. כן נראה לפענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה