אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רמג

תשובה רמב

שיל"ת יערגין יום ו' עש"ק ז' מנחם אב תרי"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרבני האברך המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י:

מה שהקשה דרש"י ותוס' בפסחים דף כ"ט ע"ב ס"ל דאיסור הנאה יכולין הקדש ליהנות ממנו וא"כ קשים דברי רש"י בפירושו בפסחים דף כ"ג ע"א ד"ה שיכול וכו'. דהו"א דאינו רשאים ליהנות מחלב להקדש האמת כמ"ש מעלתו בעצמו דדווקא לענין חמץ של הקדש. דהגזבר מוכר. ואון כאן איסור לשום אדם דהרי הגזבר לא נהנה ממכירה וחלופי חמץ הא בדיעבד שרי וא"כ אין ההקדש נהנה מן החמץ אבל אם ההקדש עצמו נהנה מן החמץ או שאר איסור הנאה. בוודאי כל שאסור להקדש. אסור לגבוה מקרא דממשקה ישראל:

ובאמת גוף דברי התוס' בפסחים דף כ"ט ע"ב בד"ה רב אשי בלא"ה קשים לי. דהרי אמרו בירושלמי כשם שאסור ליהנו' כך אסור להנות ואפילו לכלב של הפקר אסור ליתן ופסק כן כש"ע או"ח סימן תמ"ח וא"כ איך יהא רשאי הגזבר ליתן החמץ של הקדש לגוי הרי מהנה את הגוי ואפשר דבזיבוני' דרמי על אפי' לא חשיב הנאה ללוקח כדקי"ל לענין נדרים. מיהו ז"א מספיק. דהרי הירושלמי יליף לה מלשון לא יאכל וא"כ לאו דווקא הנאה. אלא שאסור להאכיל ואכתי קשה וע"כ צ"ל. דרש"י לשיטתו בפסחים דף ה' רע"ב. פרש"י בהדיא דמותר להאכיל לכלב של הפקר ולא ס"ל כהירושלמי. ועיי"ש בפנ"י ובס' באר יעקב ביו"ד סי' כ"ט מה שכ' בזה:

ולי נראה דרש"י סובר. דהירושלמי קאי לר' אבוה. דגם לא תאכל משמע איה"נ ולמה כ' קרא בבנין הכבד לא יאכל וע"כ ללמד שאסור להאכיל אבל לחזקו' דסובר דלא יאכל בעינן לאיה"נ. אינו מוכח איסור להאכיל לגוי. או לכלב של הפקר שאינו נהנה ורש"י אפשר דפוסק כחזקי' כמ"ש הרא"ש בפרק גיה"נ סימן ז"ז אבל אנן דקי"ל כר' אבוה. שפיר פסקינן כהירושלמי. ובזה יש לישב הגירסא דגרסינן בפסחים דף כ"ט ע"ב דכ"ע פודין וכו' ומיושב קושית התוס' שם ד"ה רב אשי וכו' והפנ"י שם עמד בזה. דהרמב"ם ע"כ גורס פודין. ולהנ"ל א"ש דאפי"ה אסור ליתן לגוי משום דאסור להנות ולהאכיל:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה