מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רמב
עוד להנ"ל:
ואשר ביקש ממני להודיעו בענין השניפטאבאק שהעול' אינם נזהרי' רק המדקדקים. שואפים רק הגעלבין שניפטאבאק הנה בגוף עשיית השניפפטאבאק. אין אני יודע ולא הי' לי מקום עד עתה לחקור אופן עשייתו. אם נעשה עם חמץ. וזה צריך חקירה אמנם המג"א בסי' תס"ז ס"קו הביא מ"כ דטאבאק צריך לסגרו דשורין אותו בשכר. ושמעתי דכוונתו על שניפפטאבאק מזה מבואר עכ"פ. דאם האמת שמתקנין שניפפטאבאק עם שכר או עם שאר דבר חמץ. יש לחוש לו שלא להריחו ומה שהקשה מעלתו נ"י הרי כיון דתיקנו קודם זמן איסורו הוי כחרכו קודם זמן איסורו ומותר בהנאה אף לאחר זמן איסורו. אין הנידון דומה דהתם איירי בפת שנתעפש ונתקלקל מהיות מאכל כלב. והוי רק כעפרא בעלמא. וה"ה בחרכו קודם זמנו שנפסק מהיות אוכל וכן לענין דיו בססי' תמ"ב. אבל במידי דעבידא לריח ולשאוף אותו. והחמץ שהי' ראוי' לאכילה. או לשתי'. עשאו ותיקנו להריח ולשאוף אותו מחשבתו משוי' לי'. להאי חמץ וחשיבותא דריח ושאיפה הוי כאלו תיקנו לאכילה ושתי'. דלהריח ולשאוף אותו לא נתקלקל דחמץ למאי שמתקנין אותו זה מחשיבו. ומקיים שם החמץ עליו. משא"כ בדיו שאין חשיבות החמץ נשארת בו. וידעתי כי יש עוד לפקפק בזה מ"מ כיון שהדין נמצא כתוב מפורש במג"א. צריכין אנו למשכוני נפשין ולהסבר את דבריו:
אמנם באמת. אף אם ניתקן ונשרה בשכר אם הוא אסור ואם הריח בכה"ג מלתא. כבר האריך בזה בשעה"מ בפי"א ממאכלות אסורות. בשנופפטאבאק המתוקן ונגמר ונעשה ע"י יי"נ: ושם האריך והתיר ונהי דשם לא התיר רק משום. דיי"נ דרבנן: מ"מ גם בחמץ. נראה דזה הוי שלא כדרך הנאתן ולדעת הרבה פוסקים גם בחמץ שרי שלא כדרך הנאתן זהו הנראה בטעם המתירין דס"ל דריח כי האי לאו מלתא וכמ"ש בשעה"מ. וכיון דדבר זה. תליא בפלוגתא מאן דחש לאסור תע"ב וכל זה כתבתי בנחיצה רבה. הנראה לפענ"ד. הכ"ד ידידו הדורש"ת החותם בברכת שמחת יו"ט: הק' משה שיק מברעזאווע: