מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רלו
בעזהי"ת יום ב' לסדר משפטים תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א.
החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' דוד ליב זילבערשטיין האב"ד דק"ק טרעבעשאף:
מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני אדם חלוש לראות בעיני וגם אני טרוד. ואין לי פנאי להשיב וכו' אלא לפי שבסוף המכתב. כ' לי כבוד מעלתו נ"י. שאלה וביקש ממני לחוות דעתי. ע"ד הקמח של פסח אי מותר למכרו לעכו"ם. בחוה"מ פסח בחנות כי סמוך לעירו דהיינו בעיר טשעטשאוויץ מוכרין בחנות בחוה"מ פסח קימחא דפסחא לגוים וצריך לזה זהירות יתירה שלא תדבק משהו קמח בידו. ואולי תדבק אח"כ באוכל וצריך לזה זהירות הרבה. וקל היא בעיני המון עם. ע"כ קשה דעתו להתיר עכ"ל בקצרה:
והנה באמת הדבר קשה עלי מעת אשר שמעתי דבר זה שבמקצת קהלות מוכרין קימחא דפסחא לעכו"ם דלדעתי מדינא אסור משום מראות העין דהרי קימ"ל ביו"ד סי' פ"ז. אפילו בחלב שקדים. אסור לבשל בשר. אלא א"כ הניחו שם שקדים ולפי מה שהסכימו הש"ך ושאר האחרונים שם אפילו בשר עוף שהוא רק מדרבנן בחלב אסור משום מ"ע וכבר כ' מרן הגאון בעחת"ס זצ"ל בחאו"ח סי' קי"ד. דסולת שלנו הוי ס' חמץ דאורייתא ובמג"א סי' תנ"ג ס"ד ס"קח כתב דאנו מחזיקין סולת שלנו לחמץ עיי"ש ואיסור הנאה בחמץ הוא מה"ת וא"כ למה לא ניחוש למ"ע. והנה שמעתי מאז שי"א דעכשיו שטוחנין בדאמפף מיללען. אין לותתין. אבל אני חקרתי ודרשתי ושמעתי שגם בדאמפף מיללען יש שלותתין ובפעסט יש יותר משלשים מיללען ולהרבה מהם יש להם ג"כ מאשין ללתות ושתייבש מהרה ועכ"פ גם עתה לא נפק סולת. דכל השנה מספק חמץ. וא"כ למה לא ניחוש למ"ע:
והנה ראיתי בפ"ח באו"ח סי' תס"א. דאין חוששין לענין חמץ למראית עין והביא ראי' לזה מסוף סי' תס"ג. הא דאיתא בפסחים דף מ' ע"ב דר"פ שרי וכו' לממחי בחסיסי ולא חיישינן לחלופי ובאמת לדעתי קשה מה ענין זה לזה. הא התם איירי בקמת קטניות או בקמח ממצה אפי' ובאמת אם מדקדקין בראי' יפה. רואין כל אדם ויודע שאין זה הקמח מדגן ורק שהי' לחוש לחלופי ע"ז אמרו דלא חיישינן לזה לטעות ולומר שזה קמח ממש אבל קמח בקמח נראה לפענ"ד דוודאי אסור משום מ"ע והם אמרו רק דל"ח לאחלופי דהיינו שיטעו ויסברו דכמו דקמח חסיסי מותר כך מותר קמח מדגן דווקא לזה לא חשו:
ובאמת גם בקמח חסיסי. קשה לי. למה הקילו בש"ע דהרי הטור שם בסי' תס"ג באמת תמה ע"ז. שכ' בשם א"א הרא"ש ז"ל. דקמח ממצה אפי' מותר וכן קמח של עדשים. דלא חיישי' לאחלופי ותמה ע"ז. הרי בגמרא אסרו זה במקום דאיכא עבדי דמזלזלו. ותי' הב"י דלכך סתמו להתירא משום דבגמרא הביאו דרבא גופי' מחי לי' בחסיסי יעויי"ש ולפענ"ד זה תמוה. דהא בביצה דף י"ד לענין אי רשאין לכתוש במכתשת קטנה. אמר רבא הא לן. והא להו. ובפרש"י הא לן דלית לו עבדא דמזלזלו. והא להו דאית להו עבדי דמזלזלו וא"כ מאי ראי' מרבא דמחה לי' בחסיסי ולא חייש לעבדי דמזלזלו. הא רבא עצמו אמר דלן אין חשש עבדי דמזלזלו. אבל לעולם היכא דאיכא חשש דעבדי דמזלזלא גם רבא מודה דאסור וצ"ע.
ובקושטא באו"ח סי' תק"ד פסק כפי' הרמב"ם שם דמפרש הא לן והא להו היינו בבל. כיון דשכיח שם דייסא חיישי' לאחלופי. משא"כ בא"י. אבל לפירש"י כמ"ש המג"א בסי' תק"ד ס"ה סק"ו בשם היש"ש כל מקום דשכיח פרוצי חיישי' וא"כ לפי הנראה בדורות הללו אפי' אם הי' ניכר בין קמח זה לקמח חמץ כמו בחסיסי דלא חיישי' שם לאחלופי במקום דלא חיישינן לזלזולא. מ"מ האידנא איכא למיחוש לזלזולא בדורות הללו ואפשר דרק מהאי טעמא נהגו אלו הקהילות בהתירא משום דבקהלות ההם ליכא למיחוש לזלזולא. וכמו שאמר רבא. הא לן והא להו אבל לפי האמת שאין היכר. בין קימחא של פסחא לקמח סולת של כל השנה א"כ אפילו אם יקבע שם בחנותו פיתקא שהוא קמח של פסח. והוי כעין שמניחין שקדים אצל חלב שקדים. מ"מ הרי העכו"ם הקונים מוליכין את הקמח אנה ואנה וגוי מפעי פעי. ע"כ לדעתי בוודאי ראוי לאסור משום מ"ע. מלבד החששות שכ' מעלתו נ"י. כן נראה לפענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת יהי ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הדורש שלומו: ה"ק משה שיק מברעזאווע: