אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רלה

תשובה רלד

שיל"ת חוסט יום א' ו' ניסן תרל"ב לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י רב בבהמ"ד בעיר פעסט יע"א:

מכתבך קבלתי שאלת אותי במעשה שבא לידך שבחנות שמוכרין קמח הנטחן ממצות אפיות וקימחא דפסחא ולקח א' מחתה ששואבין בו הקמח הנטחן ממצות איזה פעמים. ומכר מזה לערך חמשים לטרות לאיש אחד נחתום. האופה צוקער, באכער והנה אם נחשב ממצות אפיות לקמח מחטים כשאר ב' קמחין הי' אפשר להתיר אפילו לדעת האומרים דקמח בקמח דינו כיבש ביבש ואמרי' בי' חוזו"נ וא"כ אפילו יש נגד הקמח דחטים ששים. כנראה מדבריך מ"ת הא חוזו"נ. אפי"ה אפשר להתיר. מטעם שכ' הח"י בסי' ת"ל סק"א לפרש טעם מהרש"ל דס"ל דקמח הוי כיבש ביבש וחוזו"נ אבל כיון שנאכל ממנו קודם פסח תלינין דהאי הוא דאיסורה דאכל כמו דאמרינין בנפל אחד מהם לים וביאר המהש"ק שם דהיינו דווקא. אם יש כאן ס' איסור דאל"כ הא בעינין שיאכל שנים שנים וזה לא מושכחת כאן לדידן. כמ"ש המג"א בסי' תס"ז ססק"ד משא"כ בס' איסור לא בעי' שיאכל שנים ולפי מ"ש מעלתו נ"י בנידון זה שאומר המוכר. שקנח המחתה במפה ואין כאן אלא ס' איסור. א"כ בנאכל ממנו קודם הפסח ויש ס' שרי לדבריו:

אמנם אני אומר בכה"ג אפילו לא נאכל ממנו אלא שנאפה ממנו מקצת קודם פסח הוי כמו שנאכל דהרי הא דתלינן בנפל א' מהם לים. או בנאכל משום דאין לנו לדון עליו ואין מקלקלין אותו בזה שאנו תולין בו וה"נ כיון דאיכא ס' ונפל קודם הפסח דהוי לכ"ע לח בלח כדאיתא בסי' תנ"ג ושרי ואפילו אם הקמח של החטים הי' בו והיינו דווקא בזה שנאפה כל כך שיש בו כדי הספק תערובת וגם ס' נגדו וכל זה בעלמא. אבל בנידון שלנו הוא צוקער באכער ומסתמא אפה צוקער באכעררייא במי פירות גם קודם הפסח וא"כ אפילו הי' זה שאמת כולו קמח חטים הוא מותר ולא מקלקלינן בי' ונוכל לתלות בי' והוי כנפל לים. ומותר הנשאר לפסח. אפילו לבשל אותו ולפימ"ש הדג"מ בהג"הה בסי' תס"ז במג"א סעי' ד' אפילו בנתערב בוודאי בו חמץ. יבש ביבש ונאכל אחד שרי לאכול אפילו חדא חדא וא"כ אפילו. אי כאן וודאי תערובת קמח דחטים כיון דנאכל או נאפה עם מי פירות קודם הפסח שרי וכ' פמ"ג בסי' ת"ל. דיש להסתפק אם בוודאי נתערב בו חמץ אי מהני נאכל מקצת עיי"ש וראי' מסי' תמ"ז דבעי' ביבש לאכלן כולן י"ל דהתם שאני דאין עושין ס"ס בידים כמ"ש המג"א. בר"ס תס"ז. בשם הרי"ט וה"נ כיון דאפשר לאכלן כולן אין עושין ס"ס אבל אם נולד הספק לאחר שנאכל או כיוצא בו דלא שייך אין עושין ס"ס בידים איכ"ל בנאכל מקצת קודם הפסח וה"ה בנאפה כדלעיל ושרי:

איברא לכאורה יש לפקפק על זה דהרי טעמא דמ"ד דחוזו"נ הוא משום דהתירא בהתירא לא בטל. ומתחיל הביטול משעת האיסור ואז הוא במשהו כמבואר בתמום דעים סי' ל"ו. והובא באריכות בפ"ח סי' תמ"ז סעי' ד' ומ"ד דאינו חוזו"נ משום דחמץ שמו עליו והרי כאיסור וכ"ז בעלמא. היינו קמח של חמץ בקמח של פסח אבל כאן דהוי היתר ממש דהרי גם האי קמח הוי של פסח ובהיתר לא שייך ביטול. וכשלש בפסח מתחיל הביטול והרי בשעת לישה. אז הוא במשהו (וזה הוא בהיפוך ממ"ש דבכה"ג בטל ועיי"ש בפ"ח) מיהו נראה. דהרי הפוסקים דסוברין: דאינו חוזו"נ מביאין ראי' מסוף כלאים דצמר רחלים וגמלים אזלינן בתר רובא. אע"ג דהוי היתר והשיג הפ"ח הא גם מעיקרא בכל עת הי' על הצמר איסור לערבו עם פשתים. ולכך מקרי איסור משא"כ חמץ בשאר ימות השנה לא משכחת בו איסור עיי"ש. וא"כ מאן דמתיר משום דחמץ שמו עליו. ומקרי איסור והוא הדין קמח של פסח. כיון שבכל עת הוא אסור לערבו עם מים בלי שימור א"כ ג"כ שמו עליו כמו צמר רחלים לפימ"ש הפ"ח ולכך נראה. דאי נידון שלנו. הוי כקמח בקמח אפילו למ"ד כיבש ביבש מ"מ לדברי הדג"מ הנ,ל אפילו בוודאי נתערב בו וכ"ש בהא דדידן דאיכ"ל דהוי ספק דשרי. בנאכל מקצת קודם הפסח. ונראה דה"ה בנאפה עם מי פירות. כמ"ש למעלה ואע"ג דלמנהג שלנו בסי' תס"ב אין אוכלין מצה עשירה אלא בשעת הדחק נראה דבכה"ג בתערובת הוי כשעת הדחק. ותלינן בי' דלא מקלקלא לי' כדלעיל:

אמנם כ"ז אם הי' קמח בקמח אבל כבר כ' מעלתו נ"י. דקמח ממצות אפיות הוא גם מקמח חטים. וא"כ הוי כמו יבש בלח שכ' הטו"ז ביו"ד סי' ק"ד סעי' א'. דלא מקרי תערובת כלל כיון דלחודא קאי. ואפילו בקום ס"ל להרמב"ם כן דלא שייך בי' ביטול. והפ"ח שם ושאר אחרונים הסכימו עמו וכן לדעת המג"א בסי' תס"ו ס"קט. זה טעם השו"ע. דכתב בנתיבש השק מלחלוחית דאסור וטו"ז בסי' תנ"ג כ'. דלא אסיק אדעתי' סברא זו. לכאורה סותר לדבריו שכ' ביו"ד. ר"ס ק"ד הנ"ל. ועכ"פ לפי תי' המג"א והסכמת האחרונים היכא דנתיבש ואיכא פרורין מקרי יבש בלח. וה"ה הכא מקרי לח ביבש. ולא הוי תערובת כלל קודם לישה וכשנילוש בפסח מתחיל התערובת. ואז הרי הוא במשהו ויהא אסור בנידון שלנו אפילו נאכל מקצת. דדווקא היכא דנתערב ונתבטל מדינא. או לדעת הדג"מ הנ"ל. משום די"א דגם יבש ביבש א"ח וניעור וא"כ בכה"ג. בנידון שלנו לא מהני כל זה. מ"מ י"ל. לפי אומדן דעתי נהי דהנטחן מן המצות הוא גס ועבה משאר קמח מ"מ יש גם בקמח מצות. ג"כ קמח דק ואף דהרוב ממנו. גס ועבה.. מ"מ יש בו גם קמח דק. כמו הקמח דחטים. ובתוך חמשים לטרות קמח מהמצה יש הרבה קמח דק ויש לומר סלק הגס. כמו שאינו והדק ריבה עליו בס'. ומבטלו:

וכיוצא בזה. כ' התוס' בע"ז דף נ"ו ע"ב ד"ה אבל וכו' דנימא סלק היין כמו שאינו וחרצנים וענבים ליבטלו וכו' יעויי"ש ובאמת דברי התוס' שם תמוהים ל וקשים לי על דברי הטו"ז ביו"ד ר"ס ק"ד הנ"ל. והמג"א בסימן תס"ו. דיבש בלח. וה"ה לח ביבש לא שייך ביטול וצ"ע. מ"מ בנידון שלנו נראה דשפיר יש לומר כן וא"כ שוב איכ"ל כנ"ל חדא דהוי כלח בלח. דהסכמת האחרונים דהסכימו עם הפוסקים. דקמח הוי לח ואפילו למאן דמחמיר הא כאן הוי כנאכל מקצתו קודם הפסח ושרי המותר אפילו לבשל בפסח כן נראה לי. אמנם זהו סברא ואומדן דעתי ואין אני יכול לומר. דבר זה בבירור אלא צריך לנסות ולבחון זאת ועל כן שים דברי אלה לפניך. ואם תמצא אמת אומדן דעתי הנ"ל ותראה בעיניך שוש ס' כנ"ל גם אני מסכים להתיר והנראה לפענ"ד כתבתי ויהא ה' עמך. ויברך אותך ואת ביתך. וגם אמינא עוד הפעם מזל וברכה. והצלחה לך ולביתך ולהזוג ויהא רצון שיהא זווגם. עולה יפה. ותשמח בשמחת יו"ט. דברי רבך הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה