אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רלא

תשובה רל

עוד לו

מעלתו נ"י כ' שהוא מחמיר בכלי טחינה שטוחנין בהם הקימחא דפיסחא שיהא הפוטען אשר נושאין בה קמח. דווקא חדש. ואינו מקפיד כ"כ על שאר כלים. אלא על הפוטען והבעזין ושויפל וטעמו. דאם משהו יורד לרחיים. ויורד לתוך הבייטיל הוא לח בלח. שנקבי הבייטיל הם דקים מאוד מאוד יותר מנקבי הנפה אבל לאחר שבא לפוטען אז אינו עולה ברחיים ומשם ואילך יש לחוש יותר ובוודאי כל המחמיר בעניני זהירות בקימחא דפסחא: תבוא עליו ברכה אבל גוף הטעם הוא חלוש. שהרי ידוע לכל. שהקמח כשבא מהרחיים. אם אינו מנופה בנפה הוא מלא מחטים שבורים וסובין ומורסין ופרורין וכיוצא. וא"כ הרי הפרורים אים נביאים שפרורי היתר יצאו מן הצד ע"י דחק. ופרירי איסור לאה ילכו מן הצד.. אלא יפלו לתוך הבייטיל וא"כ שוב עיקר הסמיכה על הנפה ואין טעמו טעם מספיק לחלק:

והי' אפשר לקיים חומרא שלו עפ"י דברי הטו"ז בסי' תנ"ג סק"ב דדווקא ע"י הטחינה חשיב כלח בלח מ"מ הפוסקים האחרים בכולם לא משמע לחלק בזה ועיקר הסמיכה הוא רק על האפי' שהוא קודם הפסח ואני חושש אפי' למ"ד קמח בקמח מקרי לח בלח אפי"ה טוב ויפה. לאפות הכל קודם הפסח דהנה עיקר ההיתר דבלח בלח. לא אמרינין חוזו"נ והנה הפוסקים שחששו. ואמרו דאמרינין חוזו"נ טעמם דהיתר בהיתר לא בטיל וטעם המתירין הוא דס"ל חמץ שמו עליו. והוי כמו איסור בהיתר. כמבואר כ"ז באריכות בס' תמים דעים ולפי"ז היינו בחמץ גמור. שנתערב ביניהו ונתבטל אבל אם נתערב דבר שנתלחלח בזיעה כמו שהיא בבית הרחיים שעיקר מה שנדבק בזאר"ג ומותר כלי הטחינה היינו מכח הזיעה וס"ל למחבר בש"ע בסי' תס"ו סעי"ג. דלא חשים כמים וכ' שם הח"י סק"ז דאם באה אח"כ למים הוי כמו מי פירות עם מים וממהר להחמיץ אם נאפה בפסח אימתי יתבטל. קודם פסח הוי היתר בהיתר ממש ובפסח הוא במשהו ואין לנו היתר ברור. אלא ללוש קודם פסח:

אמנם יש לעיין ולומר דהנה ביו"ד סי' ק"ב קי"ל לענין דשיל"מ היכא דהאיסור נעשה בתערובות וקודם שנתערב לא הי' איסור אמרינין דבר שיל"מ בטל וכ"כ האו"ה בשער זיי"ן גם בשאר דברים חשובים אמרינין כן. ובע"ז דף ע"ג ע"א משמע דחמץ בפסח. אי אמרינין דלא בטיל דמיא לשאר דברים חשובין. ולכל הפחות אי אמרינין כהרמב"ם דחומרא דחמץ הוא מטעם דשיל"מ א"כ ג"כ י"ל. דאם האיסור נעשה בתערובת בטל ולא דמי זה לחיטה או שעורה הנמצאת בקועה אע"ג שנעשה בתעורבת. מ"מ מעיקרא נעשה ע"י תערובת חמץ ואחר שניכר האיסור פולט ממנה משהה. אבל כאן בנידון שלנו כיון דמעיקרא הי' בזיעה. או במי פירות וכשלשין נעשה חמץ א"כ נעשה החמץ בתערובת. איכ"ל לכ"ע חמץ בטל. ושפיר מותר ללוש. אפילו בפסח למ"ד קמח בקמח מקרי לח בלח:

ועל פי סברא זו ישבתי דברי הרב אלי' זוטא המובא בח"י סו"סקיג: שכ' שאם נסתפק אם נתלחלח השק במי פירות יש להתיר מטעם ס"ס והקשה המקו"ח הא אח"כ כשילוש במים יתחמץ. וכל עיקר החשש. בשק של קמח שנתלחלח הוא משום גזירה. אולי יאפה בפסח ולהנ"ל א"ש. בכה"ג גם בפסח בטל. כן אפשר לומר ולדינא אני מסופק בסברא זו וצ"ע כעת. והנראה לפענ"ד כתבתי: ידידו הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה