אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רכד

תשובה רכג

בעזהי"ת יום ו' עש"ק פ' אמור שנת תרל"ח פק"ק חוסט יע"א:

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי ש"ב הרב המאוה"ג מוה' שלמה שיק נ"י האבדק"ק קארצאג:

מכתבו קבלתי ואין ימים אלו כימים הראשונים להשיב לכל אדם. על שאלתו ואמנם לכבודו אני משיב בקצרה. על שאלתו בעובדא דאירע תחת דגלך. שאחד מכר את החומץ. הנקרא עסיג. לגוי שיעשה בפסח. ומכר שלא כדין מצד כמה וכמה טעמים. כמ"ש מעלתו שאין במכירה ההוא שום ממש ולולא שהי' בזה הפסד מרובה. כפי מה שכ' מעלתו לא הייתי מזדקק להשיב ולזאת. הנה אם אמנם שאין המכירה כלום. מ"מ כיון שהוא חמץ שעבר עליו הפסח יש לצדד בענין הזה.

חדא דכבר כ' בתשובות פ"י ס' י"ד והובא בשע"ת אצל המג"א בסי' תמ"ח שהי"ש נעשה מחמץ ע"י מאלץ שצריכין לו. הוא רק חמץ נוקשה. ואנן קי"ל בסוסי' תמ"ח דחמץ נוקשה שעבר עליו הפסח מותר. ולא קנסו אותו משום. דהוא רק מדרבנן. ובדרבנן לא קנסו והנה כל החשש באמת מהחומץ הוא. ע"י שעושין החומץ ע"י תערובת י"ש. והוי רק חמץ נוקשה לפי סברת הפ"י משום דהי"ש נעשה ע"י המאלץ. דהוי רק חמץ נוקשה ולא קנסו רבנן יהוא מותר כדין נוקשה שעבר עליו הפסח זהו סברא חדא. מיהו אין סברא זו מספקת להתיר וגם הפ"י עצמו לא סמך ע"ז וגם מעשה השפירוטעס לאו בכל המקומות שוה ובמקצת מקומות נהי דהמאלץ לדברי הפ"י הוא נוקשה מ"מ יש מקומות שי"ש נעשה גם משאר דברים שהם חמץ גמור:

מיהו יש לצרף לזה עוד תקנה שכ' ג"כ בתשובת פ"י שם. עיין במג"א בסי' תמ"ז בס"ק מ"ד. ובדג"מ שם. שכ' דחמץ לאחה"פ דינו כתרומות ח"ל. ומותר לערב אפילו לכתחילה. וכן הביא בשם הר"ן. וא"כ ה"נ בנידון הנ"ל. ירבה עליו חומץ של היתר שאין בו משום חמץ. שעבר עליו הפסח. ויבטל החומץ הזה שעבר עליו הפסח ברוב. אע"ג שלדעתי אצל מאשין קשה לבטל ברוב שהרי אי אפשר ליקח החמץ מתוכו מ"מ כיון שעשיית החומץ הוא ששופכין עליו בכל עת ועת שהחומץ הולך לחוץ. אז אפשר שגם החמץ שעה"פ יצא לחוץ ובכמה פעמים ששופכין עליו יתבטל ברוב ולזה צריך אומד הדעת וראיית העין ולכך אני אומר עוד שצריך לתקנה שלישית להוליך ההנאה לים המלח לפי דעת הראב"ד. ועוד מקצת פוסקים המובאים בש"ך רס"י ק"י. דסוברים דגם בשאר איסורים. מהני התקנה דמולך הנאה לים המלח וכן סמך עצמו גם הח"י במקצת דברים בפסח ולכך גם בכאן יחשב כמה י"ש שהוא החמץ. כמה צריך לזה וכמה הוא שוה. וזה ישליך לאיבוד. ולמקום שיאבד:

וזה צריך להעשות ע"י מעלתו שימסור דמי ההנאה. לשני ב"א בפני מעלתו והם יוליכו דמי שיווי ההנאה למקום איבוד.. ובלא"ה ראוי לקונסו לאיש הנ"ל שפשע. ואף דהשלכת הנאה לים. אפילו לשיטת הראב"ד אינו מועיל אלא להתיר הנשאר בהנאה. ולא להיתר שתי'. באמת גם בנידון זה אם אפשר יחזיק החומץ שימכרנו רק לגוי ולא לישראל. וכל אלו הדברים צריך המורה להורות לאיש הנ"ל בנידון הנ"ל. וגוף מכירת המאשין קשה להתיר וכן כל ענינים כיוצא בזה. שהרי אסור לישראל לצוות לו לגוי שיעשה הדבר ההוא. וגם צריך למכור לו כל המאשין. עם כל מה שבתוך המאשין וכבר פקפק במחהש"ק בסי' תמ"ח. שהרי הגוי אינו רוצה לקנות ואינו מכוין לקנות. נהי דכתבו הטעם משום דחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם וכו'. ולכן סגי בגילוי מלתא בעלמא וזה שייך על גוף החמץ אבל המאשין עצמו שאינו חמץ. וכן הסממנים המונחים בתוכה. אפשר דאינו מועיל. משום קושית מחהש"ק. ע"כ צריך לשכור המקום שהמאשין עומד שם שאז חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ויש בזה כמה פלפולים ואין כאן מקומו להאריך דברי החותם בברכה המשולשת. רבך ש"ב הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה