אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רכג

תשובה רכב

בנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' כ"א בחקרו על דין חמץ נוקשה בער"פ ושם בתוך הדברים כ' דבעשה לא גזרו ובלאו תליא בפרש"י. ביבמות דף קי"ט ע"א דפי' דהא דאמר רבא שם. מאי לי איסור לאו או כרת הוא דווקא בחששא. אבל בגזירה התירא אטו איסורא נראה לו בלאו לא גזרו. ובאיסור חמור גזרו ועיין במל"מ בפ"א מיו"ט דין י"ז הביא כמה מקומות הסותרין עצמן בזה והנה בדבר שאסרו חכז"ל משום חששא. ס"ל לרבא מאי לי איסור לאו או כרת ואי קי"ל בזה כרבא אינו מבואר. עיין בנוב"י שם. ומהרי"ק שורש ע"ב שהביא המל"מ שם. ולכאורה קשיא לי איך סובר רבא בחששא דאין לחלק ופי' שם במל"מ. דהכוונה דיש להתיר גם באיסור כרת משום חזקה. וקשה לי טובא על מ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות ד"ה ראיתי להפנים מאירות וכו' שכ' שם להוכיח דרבא דאמר בחולין דף קל"ד. ס' איסורא לחומרא. היינו באיסור מיתה. לא מוקמינן אחזקה. וא"כ מאי פריך ביבמות שם. מאי לי איסור לאו וכו'. הא שפיר מחלקינן באיסור לאו מוקמינן אחזקה משא"כ באיסור מיתה או כרת:

ונראה לישב בזה קושית המל"מ שם על המהרי"ט בתשובה. שכ' מסוגיא דיבמות הנ"ל להוכיח דגם בלא חזקת היתר. אין לחלק בין לאו לכרת והקשה המל"מ התם ביבמות. איכא חזקת היתר ולהנ"ל י"ל דקשה לי'. אם מצד חזקה קשיא לי' א"כ האיך מצינו לענין חזקה. לחלק בין איסור מיתה וכרת לאיסור לאו. וע"כ גם בלא חזקה קשיא לי'. מיהו זה אינו דלפי"ז אדרבה. כ"ש דקשה טובא איך פשיטא לי' להש"ס דאפילו בלי חזקה אין לחלק בין לאו לכרת ובחולין דף קל"ד. אמרינן אפילו בחזקה איסור מיתה מחמירין וגוף קושיא הנ"ל על המהרי"ט לא הבנתי דוודאי שפיר הכריח המהרי"ט: אי ס"ד בלי חזקה יש לחלק מה"ת בין איסור לאו לכרת. דבאיסור לאו ספיקא להקל. ובכרת ספיקא להחמיר א"כ פשיטא דכ"ש שיש לחלק מדרבנן. בין איסור לאו לכרת. אפילו בהדי חזקה. וא"ש דברי מהרי"ט אבל קשיא קושייתי. ואין לומר דהפירוש בש"ס הוא להיפוך דמה לי איסור לאו דגם באיסור לאו יש להחמיר והטעם הואיל ואפשר שיתברר לבסוף. ועתיד להתגלות דעבדי איסורא שיבואו ממדה"י ויתברר שנתעברה. ובזה נמי יש לדחות דברי מהרי"ק דהרי היכא דאפשר שיתברר בכל מקום ספיקא להחמיר ושפיר קשיא לי' מאי לי איסור לאו דגם בלאו יש להחמיר. מיהו זה אינו. דא"כ איך פריך מינה ביבמות. דף פ"ב ע"א מהא דאמר רבה וכו' בדאורייתא מ"ל איסור לאו וכו' הא דווקא בנידון זה דאשה שהלך בעלה וצרתה למדיה"י כו' אמר רבה אלא ע"ס דאין לחלק והדרא קו' לדוכתא:

והנראה לפענ"ד דסברת רבא כיון דיש לן חזקה ומיעוט ולפי ס"ד דהשתא רוב ומיעוט. כהדדי נינהו. והוי לי' כפלגא ופלגא ומן הדין אוקי אחזקה. ואפילו אם יתברר שלא הי' כן וייבם אשת אחיו שלא במקום מצוה. מ"מ איהו כתורה עביד והוא אנוס עפ"י דין תורה דהדין הוא דאזלינן בתר חזקה ולא מקרי שגגת כרת. דאין כאן שגגה שהרי כדין עשה ואין צריך קרבן כפרה לזה עפ"י דין תורה ואם נימא דאעפי"כ ראו חכז"ל להחמיר דאולי הוא שלא כהחזקה. שוב לא הוי שגגת כרת. ומה לי איסור כרת או איסור לאו. זה כוונת רבא. וא"כ שפיר פרש"י. אבל היכא דהוא סייג שלא יבוא לידי איסור כרת. בוודאי מצינו דכל דחמיר איסורו עשו לו סייג טפי וראוי לגזור טפי שלא לבוא לידי איסור כרת. מאשר כדי שלא יבוא לידי איסור לאו ובזה מיושב נמי מה דפריך הש"ס ביבמות פ"ב מהא דרבא. דגם התם מיירי שכבר נתבטל ברוב וא"כ דימה הש"ס שפיר כמו דאמרינן הכא כיון דיש לן חזקה המתרת. ומסלק האיסור כרת. שוב אין לחלק בין לאו לכרת. וה"נ ביש לן רוב המתיר והמסלק האיסור כרת. אין לחלק בין לאו לכרת. דרוב לא גרע מחזקה ובזה מיושב קושית התה"ד סי' ר"נ שהקשה על רש"י הנ"ל מיבמות פ"ב הנ"ל:

ועפי"ז יש לומר. דכל זה היכא דהספק לא בא ע"י גרמתו אבל ספק המבואר בחולין דף קל"ד שלא נודע אם קודם שנתגייר או אחריו שבא מכח פשיעה. או חסרון זהירות או שכחה דנקרא לפעמים פשיעה. כמ"ש המג"א בסי' תקכ"ז ס"קו ואז כיון דתחילתו בפשיעה אם נסמוך אח"כ על החזקה ויתברר אח"כ שלא הי' כמו שהי' החזקה. נהי דסופו באונס עפ"י דין תורה מ"מ כיון דתחילתו בפשיעה שפיר מקרי שגגת כרת וצריך כפרה וכעין זה איתא בשבועות דף י"ח ע"א. ועיין בש"ש שמעתתא א' פרק ג'. ולכך שפיר יש לומר ולחלק בין איסור לאו לאיסור מיתה וכרת ונכונים דברי הפרמ"ג הנ"ל. ובוודאי בכה"ג אפילו אם לפעמים לא יהא לו פשיעה. אלא אונס ע"י אחרים. מ"מ כבר נודע דרך חכז"ל. דלא פלוג רבנן. ולכך אמרו בכה"ג ספק איסורא לחומר':

(ובאמת אמרתי שבזה יש לישב קושית הפ"מ. שהובא בפמ"ג שם ואין צריך לומר כמ"ש הפמ"ג דאיסור מיתה שאני אלא משום דבא הספק ע"י פשיעת והוי כמו מבטל איסור לכתחילה. דאין סומכין על הרוב ה"נ אין סומכין על החזקה. היכא דגורם לכתחילה הספק. מיהו נראה לי אי משום דגרם לספיקא והוי כמו מבטל איסור לכתחילה משום זה לא שייך לומר לא פלוג. והוכרח לטעם עון מיתה והיינו בדברים שאפשר ע"י אחרים. כגון עיסה. אבל לידה. אי קודם גירות. או אח"כ ושכחה כי האי בוודאי הוה פשיעה. ולכך גבי לידה. לא הוצרך הרמב"ם בפ"א ממחוסרי כפרה ה"יא. הטעם משום כרת ומיושב קושית הפמ"ג שם ואין כאן מקומו):

ועפ"י האמור למעלה יש לישב קצת קושית הנוב"י בתשובת חלק או"ח סי' כ"א בד"ה והנה אני תמה וכו' שהקשה על התוס' במנחות דף נ"ד שכ' דאם מי פירות מחמיצין ויש כרת יש לחוש אפילו למלתא דלא שכיח והקשה הא רבא ס"ל מה לי איסור לאו או כרת ולהנ"ל היכא דיש לחוש שיבוא לידי איסור כרת. איכא למימר דגם רבא מודה. וכל זה לענין חשש אבל לענין גזירה או תקנה. כבר כ' רש"י ביבמות דף קי"ט. דלכ"ע באיסור כרת חששו טפי וכבר הביא המל"מ בפ"א מהלכות יו"ט הנ"ל כמה מקומות וסוגיו' בזה ובריש סי' כ"ד כ'. דבאיסור כרת אפי' למילתא דלא שכיח חששו וגזרו. והנוב"י בסי' כ"א הנ"ל כ' דבאיסור עשה לכ"ע לא גזרו ובספר דרך אמונה משנה א' פ"ק דברכות הקשה עליו מכמה מקומו' דגזרו גם בעשה. נהי דבק"ש דעשו סייג איכא למימר ק"ש חמירא. מיהו עיי"ש בתוס' מנחות דף ה' רע"ב בתוס' ד"ה האיר וכו' כתבו דגם בעשה ראוי לגזור. וגם ביבמות דף כ' ע"ב מוכח דגם באיסורי עשה גזרו. וכ"כ הפמ"ג בפתיחה כוללת:

אמנם כבר כ' התה"ד בסי' ר"נ דאין לדמות גזירות חכז"ל זל"ז. דלפעמים החמירו טפי באיסור חמור ולפעמים לא חלקו לפי מה שנראה להם. במקום ובדבר שיש צורך לחוש ולעשות סייג לתורה שלא יבואו לידי איסור דאורייתא כמצווה עליהם ושמרתם את המצות וכו'. ומ"ש הנוב"י הנ"ל הכוונה. כיון דלפעמים חילקו ואין כלל ע"ז לומר מה לי איסור קל או חמיר. א"כ אם מצינו שגזרו באיסור כרת. ולא מצינו בפירוש שגזרו כיוצא בזה גם באיסור לאו או עשה. לכ"ע אפשר שחלקו. ולא גזרו בכה"ג א"כ כיון דהוי ספיקא בדרבנן אמרינן להקל. דלא גזרו. דלא גרע מספיקא דרבנן. בשלמא אי הוי כלל. מאי לי איסור לאו וכו'. לא הי' ספק: אבל השתא מידי ספיקא לא נפקא כן נראה לפי ענ"ד כוונתו:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה