אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רכב

תשובה רכא

עוד להנ"ל

מה שכתבת בענין מתנה ע"מ להחזיר דקי"ל באו"ח סי' תמ"ח. דאינו מועיל לענין איסור ב"י וכ' שם המג"א דהוא רק חומרא בעלמא. והשיג שם על הרדב"ז. דרצה לומר דמדינא עובר כיון דהברירה ביד גוי ולא מחוסר ממון ואמרינן הואיל והמג"א כ' אדרבה כיון דאין הברירה ביד הישראל. ממילא החמץ ממש של גוי. וע"כ דרק משום חומרא. לא מהני מעמ"ל ומע"כ כ' דתליא בפלוגתא דהרא"ש והריטב"א אי במתנה ע"מ להחזיר. אי צריך המקבל להקנותו שוב לבעלים הראשונים. במתנה גמורה להיות שלו עולמית. או לא בעינן. אלא שיחזיר אבל אינו צריך להקנותו לבעלים הראשונים וכבר אמרתי לך פה אל פה. שדברי המג"א נכונים לכ"ע. דגוף הפלוגתא של הראשונים הנ"ל תליא אי נימא כדברי הר"ן בנדרים דף כ"ט דקנין לזמן הוי רק כק"פ וזה דעת הרא"ש ונשאר להבעלים הראשונים עוד קנין הגוף. וא"כ אינה מתנה גמורה אלא חצי מתנה. ולכך ס"ל דבעינן שיתן לו למתנה על עולמת. אלא דמצד התנאי צריך להחזיר. ולכך כשמחזיר המקבל המתנה לבעלים הראשונים צריך קנין חדש. אבל הדעה השני' ס"ל דגם קנין לזמן מקרי קנין גמור בין לגוף ובין לפירות עד לאותו זמן שצריך להחזיר וכמו שביאר לנו מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחח"מ סי' קל"א ושורש הדברים בתשובת הרא"ש סי' ל"ה ס"ב בשם רבינו אביגדור. דקנין לזמן הוי קנין גמור ושפיר יוצא בה במתנה עמ"ל מ"ע שכ' בקרא ולקחתם לכם. דבשעת לקיחה הוי שלו:

וא"כ ה"נ לדיעה ההוא כיון דקנין לזמן הוי קנין גמור. כמ"ש הרבינו אביגדור ומרן בעחת"ס זצ"ל וכיון דבקרא כתיב ולא יראה לך חמץ וכו'. דהיינו שלא יהא שלך שבעת ימים וא"כ לכ"ע אינו מקרי שלו. כל שבעת הימים לדיעה הא' הרי הגוי יש לו בהחמץ שנתן לו הישראל במתנה עמ"ל קנין עולמת כנ"ל ולדעה השני'. הרי אפילו קנין לזמן מהני. ועד אותו הזמן הוי של הגוי כין לגוף ובין לפירות וממילא אין הנותן עובר ע"ז ושפיר כ' המג"א דהוי רק חומרא בעלמא אליבא דכל הדיעות ובפרט שהמג"א עצמו סיים שם. דאם אמר אנו נותן לך זה החמץ במתנה. ותחזירהו לי מועיל. והח"י תמה ע"ז. ותי' הדגו"מ והמחהש"ק. דמיירי שאמר לו שיחזירהו לו בזמן קבוע לאחר הפסח וא"כ ע"כ ס"ל להמג"א דקנין לזמן ג"כ הוי מתנה גמורה והיינו כמ"ש לעיל דלא תליא דבר זה בפלוגתא ולכ"ע כ' המג"א דהוא רק חומרא בעלמא:

ומאז אמרתי ג"כ דלהרא"ש דסובר והביא בשם בעל העיטור. בסוכה דף מ"ב. דהחזרת דמים הוי ג"כ קיום התנאי. וא"כ בוודאי יש לומר דמועיל. ומ"ש שי"ל דבגוי לא מהני משיכה זו ודלמא יש חילוק בין גוי לישראל הוא דבר שאינו מובן. כיון דבקרא כתיב וכי תמכרו ממכר. ומכירה ליומא ג"כ חשיב מכר. ומכירה לזמן ג"כ מקרי מכירה גמורה. וע"ז אמר ר"י דלישראל בכסף. ולנכרי במשיכה וא"כ מוכח דאפילו אם המכירה הוא רק לזמן. מועיל משיכה לגוי. וגם מצד הסברא אין סברא לחלק. דבוודאי אי נימא דהני רק ק"פ. ויש לדון אפילו בישראל לדעת הרנב"ר המובא בנמוק"י בשמעתין דהילך. דכ' גבי משכון. לא מהני משיכה. כיון דאין גופו לקנה ועיין בקצוה"ח ר"ס ע"ב אות ב' שתמה גם בזה עליו מכמה סוגיות וגם אני כתבתי במקו"א מזה. אלא שאין כאן מקום להאריך:

ועכ"פ במתנה ע"מ להחזיר לדעת הפוסקים דסגי בהחזרה בעלמא ס"ל דקנין לזמן הוי ג"כ קנין לגוף. ומהני בוודאי משיכה כן נראה לפענ"ד. וגם מ"ש דבגוי אפילו לדעת היש"ש. דס"ל דבשומר א"א לו לומר הרי של"פ. היינו דווקא בשומר ישראל. אבל בשומר גוי אפילו בשומר אפשר לו לומר הרי של"פ זה אינו מובן כלל הרי בגוי אין דין שומרים אלא שמתחייב א"ע בקנין גמור. שיהא חייב בכל דיני שומרים ואיך אפשר לחלק בין ישראל לגוי: ובגוף דברי היש"ש ובקושית הנתיב חיים. כ' במקום אחר. ואין להאריך:

ומ"ש דאם נימא כדעת המג"א דאפילו בפסח יכול לומר לו הרי של"פ משכחת לה מלקות דהא ביטל את העשה באמת זה לא חשיב ביטול שעדיין יכול לקנות מהגוי בחזרה. וגם אם מניח החמץ עד לאחה"פ ג"כ ממילא נתבטל העשה. דלאחה"פ אין כאן מ"ע לדידן אלא שנעשה ממילא והוי לאו שאב"מ ואינו לוקה אלא כמ"ש הרמב"ם בקנה חמץ וכו' וא"כ גם אם נתן ליד גוי והי' אפשר לקנות. ולא קנה. הוי ג"כ שוא"ת כן נראה לפענ"ד:

ומ"ש ושאל מה דעתי בחלב של פרות האוכלות חמץ בפסח הארכתי בתשובה (עיין לעיל סימן רי"ב) באריכות והסכמתי שם. דבפרה של גוי שאוכל חמץ. יש להתיר לשתותה בפסח משום דהגוי אין עושה. בזה שום איסור אבל ישראל חשוד שמאכיל לבהמתו חמץ בפסח כוודאי אסור כמו שהסכים בשע"ת ושם הארכתי בטעם הדברים. ואם רק קודם שעה ששית אכלה חמץ בוודאי מותר אפילו בישראל חשוד. כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה המשולשת דברי רבך הפורס שלומך. הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה