אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה רטו

תשובה ריד

שיל"ת כ"ז ניסן תדיר לפ"ק יערגין יע"א: ה' עמו ויאשר כוחו וחילו החיים והשלום יהא במעונו וגבולו של תלמידי הרב המופלג המאוה"ג החרוץ מו"ה זלמן שפיצער ני' מורה בעיר מלוכה וויען יע"א:

מכתבו מאסרו חג העבר קבלתי וע"ד השאלה שנשאל ממנו באחד ששכח למכור שק מלא סולת. וחמאה נותכת שהטילו לתוכה סולת כדרכם ואחרי הפסח נודע הדבר ושאלת חכם חצי תשובה. וביקש ממני לחוות דעתי בזה והנה בחמאה כבר מילתא אמורה. באלי' זוטא בסי' תמ"ז סק"כא. וגם שם בא"ר והובא ג"כ בח"י ר"ס תמ"ב הלכה למעשה מחמיו זצ"ל שהורה להוליך הנאת חמץ לים המלח והשאר למכור לגוי ( ולדעתי טוב למכור לגוי חוץ מדמי איסור שבו) ומעשה רב ויש לסמוך על זה. כיון דיש פוסקים המתירין אפילו בפסח בתקנות אלו עיין בפר"ח ריס' תמ"ז ובש"ך רס"י ק"י. ובח"י סי' תמ"ז אות ב' וכ"ש בנידון שלנו שיש צדדים להתיר מצד הסולת כמו שיבוא לפנינו אי"ה אמנם גוף הסולת קשה להתיר. דהנה כבר כ' המג"א סי' תנ"ג ס"קח דסולת שלנו הוי חמץ גמור. דרחיצה שלא גרע מלתיתה שלהם. והוי כדגן שנשרה המבואר בסי' תס"ז ס"ב וכ"כ שם הח"י בשם תשו' צמח צדק סי' ל"ב ומעלתו הוסיף להביא עוד תשובת רדב"ז ח"ג סי' תקפ"ט שהאריך בזה:

אמנם לענין דגן שנטבע. יש ג' דעות הרדב"ז שם הביא בשם הרא"ם דבין סולת ובין דגן שנטבע הוי חמץ גמור ואוכלו בכרת. ולכאורה יש להביא ראי' לשיטה זו. דאי אמרינן כאידך השיטות דהוי רק ספק חימוץ. או חמץ דרבנן מאי פריך בפסחים דף מ'. על רבא דהתיר בארבא דטבע למכור לגוי מבגד שאבד בו כלאים ומאי קושיא כלאים הוי וודאי איסור וגם איסור דאורייתא משא"כ דגן שנטבע דהוי רק ספק והוי ס"ס. אם ימכור לגוי. או דהוי דרבנן דהוי ספיקא דרבנן. ואפילו תימא דבגד שאבד בו כלאים. סתמא אמרו ואפשר אפילו אם הוא רק כלאים דרבנן. כדמשמע בנדה דף ס"א ע"ב. דכלאים דאינו שוע טוה ונוז מקרי נמי סתם כלאים וכדמוכרח נמי לומר. למ"ש הריטב"א בע"ז דף ס"ה ע"ב בההוא כרי דחטי דנפל עלי' יי"נ. דהיינו סתם יינם ואפי"ה פריך מבגד שאבד בו כלאים. וע"כ דגם כלאים דרבנן נמי משמע: ואפי"ה אסור. מטעם שכ' הרי"ט בח"ב סי' ב' דאין עושין ספק דרבנן בידים וא"כ ה"ה דאין עושין ס"ס בידים מ"מ קשה הא הטעם דאין עושין וכו' היינו משום דהוי כמבטל איסור לכתחילה. כמ"ש הרי"ט שם. וא"כ בחמץ בשעת התירא מנ"ל להקשות מבגד וכו' דלמא אמרינן כדעות האומרין דבשעת התירא מותר לבטל לכתחילה. ועיין בפ"ח סי' תנ"ג ובמג"א סי' תמ"ז ס"קמה וא"כ מותר אז לעשות ס"ס או ספק דרבנן בידים. אלא ראי' גדולה לכאורה לרדב"ז הנ"ל. דהוי חמץ גמור וא"כ ה"ה בסולת הנעשה ממנו וממילא אם שהה עד לאחר הפסח. הוי לי' כשאר חמץ שעבר עליו הפסח ואסור:

אמנם הפרי חדש בסי' תס"ז סעי' ב' כ'. דהא דאוכלו בכרת ל"ד אלא ספק כרת ובהג"מ שלנו הגי' בפ"ה מחו"מ ואין האוכלו בכרת. ואפשר דט"ס הוא ואפילו הרא"מ סובר כן. אנן לא קי"ל כן דכבר הוכיח המג"א בסי' תס"ז ס"קיב דהשו"ע סובר דדגן שנטבע הוי רק ספק חמץ ולפי"ז ה"ה הסולת וא"כ אפשר לומר לאחה"פ הוי לי' ספיקא דרבנן. וכ"כ בנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' י"ח וכיוצא בזה. כ' במהדו"ת חאו"ח סי' ע"ז אמנם מעלתו נ"י כ' דזה לא מקרי ספק דרבנן כמ"ש בש"ך בכללי ס"ס אות י"ט ובמהריב"ל ח"ג סי' ק' כיון דעיקר ספיקת היא מה"ת. ורק ע"י גלגל נעשה דרבנן מיהו קשיא בזה סי' תס"ז סעי' ט' כדגן שבתבשיל שמתירין התבשיל משום ספיקא דרבנן. אע"ג דעיקר ספיקא הוא מה"ת ובאמת הנוב"י בסי' ע"ז הביא ראי' מהא שהתירו הרי"ף התבשיל משום ספק דרבנן ולפי"ז קשיא באמת הכלל שכלו בכללי ס"ס הש"ך אות י"ט הנ"ל ומהריב"ל הנ"ל:

ונראה לפיענ"ד לישב עפ"י מ"ש הפרי חדש בכללי ס"ס. אות ח' לתרץ מה דקשה על כלל זה. מביצת ספק נבלה. דקימ"ל בסי' פ"ו. דמותר משום דהוי ספק דרבנן. אע"ג דעיקר ספיקא בדאורייתא ותי' דביצה שאני דהוי ב' גופים. משא"כ הבליעה בקדירה עם גוף האיסור הוי חד גוף ועוד תי'. דבקדירה מעיקרא הוי הקדירה עצמה איסור דאורייתא עד שתפגם. ולפי"ז לתירץ השני י"ל גם כאן דתבשיל הוי גוף אחר ומעולם לא הי' איסור דאורייתא. ולכך שפיר מקרי ספק דרבנן ולפי"ז ראי' דקי"ל כתירץ בתרא. דאע"ג דהרמ"א בסי' תס"ז. סעי' ט' פליג ואוסר התבשיל התם מטעם חומרא דדבר שיל"מ או משום דאין אנו בקיאין: אבל לא משום דהוי ספק דאורייתא והפרמ"ג בכללי ס"ס אות י"ט. כ' דיש להחמיר כתי' קמא דפ"ח ולהנ"ל הרי ראי' מהכא כתי' השני ואפשר דס"ל להפמ"ג דהכא שאני דלא נודע האיסור. עד שנעשה דרבנן. כנראה ג"כ מלשון הפמ"ג בסי' תס"ז במג"א ס"קיב וא"כ נקיט מיהו פלגא בידך דאם לא נודע עד שנתערב ונעשה דרבנן מקרי שפיר ספק דרבנן דדוחק לחלק דהכא שאני דהוי רק תערובת משהו. משא"כ תערובת טעם וכ"ז בתבשיל. דאיכ"ל דהוי כגוף אחר וכתי' הפ"ח אבל אם נשתהה עד לאחר הפסח דהוי אותו הגוף שהי' מעיקרא איסור דאורייתא שפיר איכ"ל דלא מקרי ספק דרבנן ואין ראי' להנוב"י:

ובלא"ה אין כאן ענין ספק דרבנן להקל. כמ"ש מעלתו נ"י בשם אדמ"ו הגאון זצ"ל בעל חת"ס. בתשובה אחת כ"י. שהעתיק לי מעלתו נ"י דכיון דבפסח. הי' מחוייב לבערו, וא"כ לכך ראוי לקונסו. אע"ג דהחיוב בפסח הוי רק משום ס' דאורייתא מ"מ הי' החיוב עליו מן התורה ובאמת להרמב"ם וסייעתו דסוברי' ס"ד מה"ת לקולא. רק מדרבנן להחמיר וא"כ בכה"ג דגן שנשרה. וה"ה סולת שלנו. דחשיב ספיקא ורק מדרבנן הי' מחוייב לבערו בפסח. איכ"ל דחשיב דינו כמו נוקשה לדידן דקי"ל שהוא רק מדרבנן ואם עבר ושהה פסקי' סוסי' תמ"ז דמותר. וא"כ ממילא אפילו לשיטת רשב"א דסובר ספיקא מה"ת להחמיר. מ"מ הא כתב בפ"ק דחולין דף ט' היכא דהוי ספק במקרה מה"ת להקל וא"כ ה"ה הכא מיהו סברא זו אינה מוכרחת ואפשר לומר. כיון דמדרבנן עשאו כוודאי שוב הוי כמו וודאי דאורייתא וקנסו אותו וסברא זו נראה סובר מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל:

אמנם עדיין יש דעה שלישית בזה והוא דעת הרמב"ם בפ"ה מחו"מ דין ח' דסובר דדגן שנשרה כל זמן שלא נתבקע הוי רק חמץ דרבנן ולכך מותר התבשיל עיי"ש. כן פי' דבריו בלח"מ וכ"כ הרי"ט בתשוב' ב' ח"ב הנ"ל בשגרא דלישנא דדגן שנטבע הוי רק דרבנן וכן דעת הלבוש בסי' תמ"ז וגם דעת הש"ע בסי' תס"ז סעי' ט' כ' הפמ"ג שם בס"ק י"ב. דנראה דהוא כדעת הרמב"ם ולדידי' כיון דהוי רק חמץ דרבנן. א"כ הוי דינו לגמרי כחמץ נוקשה דמותר אם שהא עד לאחר הפסח. ולפי שיטת אלו דגן שנטבע הוי רק חמץ דרבנן וגם לשיטה האמצעית דהוי ספק צריך לישב קושיא ה"נל שהקשיתי בפסחים דף מ"ם דהוי פשיטא לי' למקשן דגם קודם זמן איסור אסור לגרום ס"ס או ספק דרבנן בידים דחמץ שמו עליו וכדעת הרשב"א המובא במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה:

ועכ"פ לפי שיטה האחרונה הזאת אפשר להתיר הסולת אם שהא עד לאחה"פ. מ"מ אי אפשר לסמוך ע"ז לחודא. ולומר כדאי הרמב"ם וסייעתו הנ"ל לסמוך עליו בשעת הדחק. ובמקום הפסד מרובה כשעת הדחק דמי. ובמידי דרבנן כדקי"ל ביו"ד סי' רמ"ב בכללי הוראה משום דהה"מ. כ' דדעת הרמב"ם כהרי"ף דספיקא הוי וכבר הניח הלח"מ שם בצ"ע. ומ"מ הואיל והתורה חסה על ממונם של ישראל. אם הוא הפסד מרובה ויש דעות בתשובות שהתירו בשוגג ולא מכר אם ביטל כמו שהתיר בפ"מ ח"ב סי' קס"ג. ובמנח"י בתשוב' סולת למנחה תשוב' ו'. אם יש עדים שביטל. ועיין בבאר יעקב בהלכות חמץ שהביא עוד מתירין. ונהי דבעבודת הגרשוני סי' ק"ה ביאר דחשש הערמה הוא שמא לא יבטל בלב שלם. וכ"כ מרן בתשובה כ"י הנ"ל וכן ביאר יפה בפמ"ג בסי' תמ"ח וא"כ אפילו בביטול משכחת חשש דאורייתא וליתא לסברא פ"מ הנ"ל מכל מקום נראה דיש לסמוך גם בנידון שלנו על דברי הפנ"י בתשובה סי' י"ג והסכים עמו בתשובת זכרון יוסף בתשובה הנדפסת בבאר יעקב שם. דיכול לערב לכתחילה ברוב. ולמכור לגוי וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקפ"ט. ואע"ג דשם יש צדדים טפי להתיר. מ"מ נראה שם דלערב לכתחילה ברוב שרי אפילו בלא הצדדים האחרים אלא שהפנ"י כ' שיש לקונסו בשליש או מחצה וכתשו' זכרון יוסף הנ"ל כ' דהכל לפי האיש והזמן והמקוה והחכם עיניו בראשו כן נראה לפענ"ד דברי הדוש"ת: הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה