מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רט
עוד להגאון הנ"ל
הנה בעלי שומר ציון. מכתב מ"ח ומ"ט השיג הרב האבדק"ק אלטונא נ"י על מרן הגאון מהרמ"ס זצ"ל בדין גידולי חמץ שפסק מרן זצ"ל מי שזרע חמץ בפסח. גידוליו אסורין והרב השיג עליו דמ"ש מאגוז של ערלה דקי"ל דאם נטע מותר ותו דבחלופין עצמו אמרינן. דווקא אם האיסור בעולם אבל אם נאכל האיסור הנאה ואז נתנו לו בחלופי האיסור איזה דבר חלופיו מותרין כמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה יאות וכו'. ותו הקשה. דהו"ל זוזו"ג ומכח זה קבע להלכה. דגידולי חמץ בפסח מותרין ותמהני דהי' לו מקודם לדחות הראי' שהביא מרן זצ"ל שהיא ראי' מפורשת מסוגיא ערוכה דנדרים דף מ"ז ע"ב דקאמר הש"ס או דלמא חלופין כגידולין דמי א"כ מבואר דגידולי קונם אסורין: וא"כ קשיא מהא דאגוז של ערלה. וכבר הקשה הראב"ד סופ"ו דנדרים קושיא זו ותי' הכ"מ שם דקונם דהוי דשיל"מ שאני דאינו בטל ולכך זוז"ג נמי אסור ומטעם זה נמי גידולי חמץ אסורין בפסח דגם בפסח חמץ לא בטל. יהא מטעם דבר של"מ כטעם הרמב"ם. או מטעם דחמיר איסורו:
וכן כ' המג"א בסי' תמ"ה סק"ה. דבחמץ איכ"ל זוז"ג אסור. מטעם דלא בטל וא"כ גידולי חמץ בפסח אסורין ואע"ג דלאחר הפסח. דבטלו הגידולין ההיתר. כבר כ' מרן זצ"ל שם באותו תשובה דקי"ל דאין גידולי היתר מעלין את האיסור ולכך נשארו באיסורם וא"כ הדין דין אמת. ופשוט דגידולי חמץ בפסח אסורין וגם הח"י ובס' א"ר סוסי' מ"ג כ' רק דגידולי חמץ שנזרעו לאחר הפסח גידוליו מותרין אבל גידולי חמץ בפסח כיון שבאו מגרם איסור הנאה. אסורין לכל הפחות. כדין חלופין ומ"ש הרב דק"ק אלטונא ני' דכיון שכבר כלה לא שייך לאסור חלופיו כמ"ש התוס' בע"ז הנ"ל זה לדעתי אין לו ענין לכאן התם איירי לענין תופס דמים. בזה שפיר אמרו. דכיון דאינו בעולם לא שייך בו פדיון ולא שייך תפיסה אבל הא דנימא דחלופין אסורין מטעם גרם הנאה או מטעם קנס בזה אין חילוק כיון דמטי' לי' הנאה מן איסור הנאה. אסור וכ"כ בהדיא הרא"ש בע"ז דף ס"ב ע"ב בשמעתין דבי ר' ינאי וכו':
ומטעם זה דברי המג"א סוסי' תמ"ג שכ' גם לענין חמץ לחלק. בין משך תחילה או לא תמוה מדברי הרא"ש דמבואר שם דדווקא לענין ע"ז. ושביעית דתופסין דמיהן. וכעין חילול שייך לחלק בזה משא"כ לענין חלופין אסורין בהנאה מדרבנן משום גרם הנאה והדרן לנידן שלנו דבגידולין מבואר בש"ס נדרים הנ"ל דלא גרע מחלופין ואדרבה עדיפא מני' וא"כ לא מבעי' לרש"י וסייעתי' דחלופין אסורין למחליף הוא הדין הגידולין אסורין למי שזרען או שנזרעו בשבילו. ואפילו להרמב"ן וסייעתי' דחלופין מותרין. כ' הטעם בשם הירושלמי דהיא לפי שאין להם דמים והדמים הם כגזל ביד המוכר כמבואר בר"ן בר"פ השוכר את הפועל אבל בגידולין שהן באים ע"י איסור הנאה אי"כל דגם הם מודים דאסורים כ"ז כתבתי לפי' תי' הכ"מ והב"י וטו"ז וש"ך נמשכו אחריו בסי' רט"ז ביו"ד דגידולי קונם אסורין. משום דהוי דבר שיל"מ:
אמנם באמת תמהני טובא נהי דכך דעת הרמ"ה המובא בטור סי' קמ"ב אבל בש"ע שם סעי' ד'. לא ס"ל כן. וכן בחמץ נהי שהמג"א בסי' תמ"ה ס"קב כתב כן אבל הכ"מ שם לא ס"ל כן א"כ ע"כ שסוברים אפי' בדבר דלא בטל זוז"ג מותר וקשיא א"כ מ"ש דגידולי קונם וצ"ע הכ"מ שסותר א"ע ומיהו בלא"ה קשיא לי איך אפשר לקרות את זה זוז"ג הרי ביאר הר"ן בתשובה סי' ע' היכא דאית בי' מגוף האיסור כל זמן שלא נתבטל לא שייך לקרותו זוז"ג וא"כ ה"נ נהי דזרעו כלה אינו כלה לגמרי שהרי נשאר בו כח המגדלו ובקרא נאמר עץ עושה פרי אשר זרעו בו והעידו חכמי הטבע שבכל זרע. גוף הצמח ניכר בו וקראו אותו זרעו כלה לפי שנפסד ונשחת מצורך בני אדם. והרקבון הזה עדיין עדיף מעפר דמזה מחלקיו נעשה הצומח. וא"כ בהנך איסורי הנאה שעפרן אסור לא ידעתי. איך אפשר שיקרא זוז"ג. הלוא יש בו חלק מהזרע הנפסד והנשחת האסורה. עדיין בהנאה. וכל עוד שיש בו חלק מהאיסור. הרי ביאר הר"ן דלא הוי זוז"ג ואדרבה יש להקשות עוד. דאפילו חלקים המותרין דהיינו האויר והלחלוחי': שבאים תוך הצמח לולא כח הזרע שהיא מושך ומקבל זה לא היו באים. לצמח ההוא וא"כ כמו דחשבינין למעות שקיבל עבור האיסור. גרם הנאה ואסור. אע"ג שהמעות הי' בעולם. זה שבאו לרשותו ע"י האיסור חשיב גרם הנאה. וה"נ האויר והלחלוחית כיון שבאו לצומח הזה ע"י איסורי הנאה יהא נאסרים:
מיהו זה לא קשה האויר והלחולחית כיון שאינו תחת וחילוף האיסור הנאה אינו נאסר שהרי גדולה מזו לרמב"ן אפילו הדמים אינם נאסרים לפי שאינם דמיהם. וגרם כזה אינו נאסר. וכ"ש אי חשבינין לחלק הבא מכח האיסור רק לגרם. א"כ זה הוי כגרם דגרם וכחלופי חלופין אמנם זה קשה דלא לחשב גרם. ולכך נראה באמת דדווקא בערלה שעפרן מותר וא"כ החלק הנשאר בהצומח הוא היתר אלא שבא בגרמת איסור. שע"י האיסור מטא הנאה לידי'. ולכך שפיר חשבינין לי' זוז"ג. אבל בגידולי קונם שאפר הקדש וקונם אסור ואם כן יש בו חלק מכל מקום לא חשיב זוז"ג אלא היא תערובות ממש וצריך שיעור ביטול אם הוא דבר דבטל וכיון דלא חשיב זוז"ג שפיר מיושב קושית הראב"ד בפ"ו מנדרים מ"ש גידולי קונם מגידולי ערלה וא"כ בנידון דידן גידולי חמץ בפסח דג"כ עפרן אסור גם הגידולין אסורין ולפי"ז אפילו גידולין חמץ לאחה"פ אסורין דלא חשיב זוז"ג וכמ"ש המקור חיים בסוף סי' תמ"ג עיי"ש:
ועפ"י האמור. יש לישב דברי הרמב"ם סוף פ"ו מנדרים שפסק דגידולי קונם הם ספק ותמה הראב"ד עליו שהרי בש"ס מבואר דגידולין וודאי אסורין רק חלופין הוא ספק ולהנ"ל זה הוא ספק של הש"ס אי חלופין מותרין דגרם הבא אינו אסור וגידולין שאני שהם אינם גרם הנאה. אלא חלק מהאיסור וכנ"ל וכמ"ש הר"ן או דלמא חלופין כגידולין נמי הוי רק כגרם הנאה דאפשר דאפילו אפר קונם שרי' וכדס"ד לקמן נ"ב ביוצאי מהן וא"כ הוי רק כגרם ואע"ג דכי הוי רק כגרם. ראוי שיהיו הגידולין זוז"ג ויהיו גידולין מותרין טפי מחלופין. צ"ל או דרמב"ם סובר דזוז"ג אסור או משום דבר שיל"מ זוז"ג אסור או כדלעיל דלפי ס"ד זו. דלא ידעינין אכתי דחלופי חלופין שרי' גם הגרם היתר יש בו חלק מהאיסור ונגרם ע"י האיסור ונאסר וא"כ לפי המסקנא דקי"ל זוו"ג שרי וגם קימ"ל חלופי חלופין שרי דהיינו גורם דגורס א"כ תליא גידולין בספיקא דאבעי' להו אי גידולין עדיפא מחלופין אז גידולין אסורין. וחלופין שרי' ואי חלופין כגידולין אא מותרין משום זוז"ג לכל הפחות מה"ת וחלופין אסורין ושפיר פסק הרמב"ם. דגידולין נמי ספיקא ובזה אחתום ואסיים דברי ידידו החותם בברכה ואהבה רבה: ה"ק משה שיק מברעזאווע: