מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רה
בעזהי"ת ה' ויקרא תרל"ו לפ"ק חוסט:
את חג המצות יחוג בדיצות בן חורגי הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' ישראל מרדכי נ"י אורינשטיין נ"י אבדק"ק קרעסטוהר יע"א:
מכתבך קבלתי ובו נשאלתי בדין ע"פ שחל בשבת. שטוב לבער החמץ בע"ש קודם חצות או מותר להם למכור הקמח. וכדומה בחנותם. עד סמוך לשבת קודש. כי הוא הפ"מ ואת המוכן לשריפה ישרפו קודם חצות עכ"ל. והנה בדבר דלא שכיח. לא שייך מנהג ולדינא נראה לי. הנה כבר הביא הב"י דהמרדכי הביא זה בשם רש"י טוב לשרוף הכל קודם חצות. אלא שהטור שינה הנוסחא וכן בש"ע. וכתבו וטוב לבער הכל. משום דלא ברירו להו אי קי"ל דחמץ בעי שריפה או סגי בפירור ע"ש ומזה מבואר. דלא קאי האי וטוב לבער. אלא על חמץ. שעומד להתבער מן העולם אבל בחמץ שמשייר לעצמו כשם שמותר לשייר לאכילה ה"ה דמותר לשייר מה שצריך ליהנות ממנו ולא שייך בזה גזירה שיטעה גם בשאר שנים כן. דא"כ גם לאכילה לא הי' רשאי לשייר. וע"כ דמידע ידעו. דערב פסח. אסור משעה ד' ואילך. משא"כ בשחל ע"פ בשבת. דבערב שבת מותר כיון דרשאי לאכול נראה וודאי דמותר ליהנות ממנו ג"כ:
ומטעם זה נראה ג"כ דלא תקנו שיבטל בע"ש. אלא בשבת קודם זמן איסורו. משום כיון דאוכל חמץ. א"א לבטלו. והפוסקים נתנו עוד טעם. ועל דרך זה אני מבאר דברי הרי"ף בפסחים דף י"ג דפסק שם כרבי אליעזר ב"י איש ברתותא. וכ' דר"א בר"צ ס"ל כוותי'. והקשה הבעהמ"א. ושאר ראשונים. שהרי ראבר"צ קאמר דווקא תרומה. לפני השבת. וחולין בזמנן ומביא שם (בפסחים דף מ"ט) ראי' מזונין ממונה של ר"ג דאמר בשבת הגיע זמן לבער החמץ והלך ר' אליעזר. עם ר"צ אביו וביערו אז את החמץ. והראשונים וגם הב"י בסי' תמ"ד האריכו בזה:
ולפי ענ"ד דהרי"ף בא ליישב דלכאורה א"א לפסוק כר"א א"ב: דאיכא למימר דטעמי' הוא. משום דס"ל כר"י דא"ב חמץ אלא שריפה. כמ"ש במלחמות ולפי"ז הרי"ף דפסק לקמן בפרק כ"ש הלכה כחכמים. דאף מפרר וזורה לרוח אין הלכה כר"א: וע"ז מביא הרי"ף דר"א בר"צ. דס"ל דתרומה לפני השבת. וחולין בזמנן ע"כ ליכא למימר דטעמי' דתרומה מע"ש. הוא משום דבעינן שריפה לחמץ. דהרי אמר חולין בזמנן. וע"כ דטעמי' משום דלא לטרוח בשבת. טרחא דלא צריך. דמסתמא בתרומה אין לו אוכלין. א"כ ה"נ הא דלר"א א"ב הטעם הוא כן וא"כ האי שיור ב' סעודות שאמר ר"א ב"י א"ב הוא לאו דווקא ולא שייך אצל כל אדם דמי שיש לו בני בית ידועים ומצומצמים ויודע כמה יצטרך לב' סעודות בוודאי טוב ויפה. וגם עצה טובה קמ"ל. שלא ישייר יותר מב' סעודות מצומצמות וממילא לא יצטרך לטרוח בשבת טרחא שאינה צריכה:
אבל מי שיש לו אוכלים מרובים ורגילין לבוא אצלו. אנשים אחרים לאכול בביתו. וכמו בבית הנשיא של ר"ג בוודאי אין יודע לצמצם השיור ב' סעודות. כי אינו יודע בעצמו כמה אוכלים יהיו אצלו. והיינו דקאמר ראב"צ דחולין בזמנן. והביא ראי' מהממונה של ר"ג. שבוודאי לא צמצם כי לא הי' יודע כמה יצטרך: לפני אוכליו. ועי"ז נשתייר אצלו חמץ בביתו וכשהגיע זמן הביעור אמר הממונה לבער המותר שנשתייר ממה שהכינו לב' הסעודות. כי לא הי' להם כל כך אוכלים כפי מה שחשבו הם בעת הסכנה. כן נראה לי. ודברי ר"א א"ב ודברי ראב"צ שניהם בקנה אחד עולי' ולכך כשם שמשיירים לאכילה. לפי מאי שיצטרכו. כן יוכלו לשער מה שיצטרך לו עוד למכור קודם כניסת השבת וא"כ כיון דבע"ש: שקודם ע"פ שחל בשבת. שרשאין ליהנות ממנו ולעשות בו מו"מ ואפילו מלאכה הסכימו האחרונים דמותר לעשות באותו ע"ש. שקודם ערב פסח שחל בשבת וממילא דוודאי רשאין להניח להם חמץ שיוכלו למכור אחר חצות קודם כניסת השבת.
אלא דיש לדון. דהרי בוודאי מכירת חמץ לגוי שנוהגין עכשו למכור החמץ וזה וודאי בכלל הביעור וא"כ מחוייבין לכתחילה למכור החמץ קודם שיגיע שעת זמן איסורו. כי היכא דלא למטעי וכיון שכבר מכר איך רשאי ליהנות ממנו. והרי בזה הוא מבטל המכירה. ואם נימא דהגוי שמכר לו החמץ. הוא ימכור בע"ש: יש לחוש לתקלה. שמתוך כך יקילו גם בפסח עצמו שימכור הגוי. ובזה יש הרבה חששות שרוצה בקיומו ונהנה מחמץ ואין אני מניח בקהלתי למכור ע"י גוי. אלא א"כ שנוטל הגוי לגמרי החמץ לביתו ובחנות אחרת שאין נקרא על שם ישראל וא"כ צריך הישראל לצמצם שלא ישייר רק לפי מה שמשער. שיצטרך עד שעה או שתים קודם כניסת שבת. ואם יותר לו. יתננו לגוי במתנה על אופן המבואר בש"ע שם ובוודאי דה"ה דאפשר דימכור הכל לגוי. ויקח אח"כ מן הגוי מה שצריך למכור בע"ש ויקחנו במדידה ואם ישתייר יחזיר לו. ג"כ במדה או שיכתוב בשטר מכירה מה שישתייר שעה אחת קודם שבת. ג"כ מכור לו אג"ק. כל מדה ומדה בסך הידוע ומסויים אלא שבזה יש לחוש להערמו'. ומחזי כערמה:
ועכ"פ צריך שיכתוב שיתחיל שכירות הבית כמו בשאר שנים בע"פ. שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל. שצריך לכתוב. שבע"פ קודם זמן איסורו בהנאה כגון שעה עשירית יתחיל השכירו' של אותו מקום. אבל כותב סתם היום אז אין מתחיל השכירות אלא לסוף היום ואז כבר אסור בהנאה וא"א לקנות אגב קרקע: ונהי דבע"פ שחל בשבת והוא מוכר בע"ש לא שייך זה דבסוף היום של ע"ש עדיין החמץ שרי. מ"מ יש לכתוב גם בכה"ג השעה משום דאל"כ. יחול הקנין בשבת. וכבר כ' בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר זצל"הה בכתבים סי' קכ"ט דאסור שיחול הקנין בשבת. כיון שגמר הקנין הוא בשבת אסור משום גזירת מקח וממכר בשבת:
ונהי די"ל דדווקא אם שניהם ישראלים אסור בכה"ג אבל בנידון הנ"ל דהקונה הוא נכרי והישראל הוא מוסר לו המפתח. בשעה עשירית. ויכול הנכרי למשוך או להגביה ולקנות. ואיכ"ל הואיל דהרי אינו מחוס' ממון והוי כשלו קודם שבת. מכל מקום. שכירת מקום חל בשבת. וגם הרי מדרבנן לא אמרינן הואיל וא"כ הגמר בשבת. וכן נראה מדברי המרדכי שהביא המג"א סי' רנ"ב ס"קה. דאפילו אם הגוי עושה וגומר גמר הקנין בשבת אסור. והוא בכלל גזירת מקח וממכר וכ"כ בתשובת כתב סופר סי' מ"ו. ובלא"ה הרי כתבו הפוסקים דאין לחלק בין ערב פסח של שאר שנים. ובין ע"פ שחל בשבת דלענין הנ"ל ע"ש כמו ע"פ דעלמא. וא"כ גם כאן צריך למכתב הזמן מפורש. משעה עשירית כן נראה לפיענ"ד. ואחתום בברכה המשולשת יהי ד' ועכ"פ עמו ויברך אותו ואת ביתו ואת כל אשר לו כאות נפשו ונפש א"ח הדור"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: