מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה רב
בעזהי"ת א' חוה"מ דפסח תרל"ג לפ"ק חוסט יע"א.
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי. הרב המאוה"ג המופלג המפורסם כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י רב בבהמ"ד דפעסט:
מכתבך קבלתי ומה שהערת בסוגיא דהואיל דלמה יהא משום טוה"נ או משום הואיל ומתשל עלי' כשלו. הרי השתא דאסור בהנאה אין לו טוה"נ ולא מתשל עלה וגם בהיפוך קשה: האיך אפשר דטוה"נ אינו ממון והכתוב אומר ואיש את קדשיו לו יהי' עכ"ל בקצרה ולי נראה פשוט להסביר הרי אמרו חמץ אינו ברשותו. ואינו כשלו ואינו ראוי לעבור עליו אלא שעשאו הכתוב כשלו דהיינו כל שהי' שלו קודם שנעשה אסור בהנאה בשביל איסור הנאה. אינו מופקע מלהיות כשלו. ולכך אם קודם שהחמיץ: ונאסר בהנאה הי' כשלו. מכח טובת הנאה או מכח הואיל ומתשל עלה. אף שנאסר אח"כ בהנאה עדיין נשאר כשלו. דמחמת שנאסר בהנאה אינו מופקע. מלהיות כשלו אבל אידך מ"ד. דסובר דט"ה אינו ממון. דגם קודם שנעשה אסור בהנאה. מסתמא אינו מקפיד על דבר דלית לי' בי'. אלא טוה"נ והוי כפרורין דממילא הפקר ונהי דהכהן אסור לו ליטול בעצמו. זה כעין דאמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מחזקה וה"נ כן. אין רשאי הכהן לסמוך על הסתם על הרוב. אבל לענין איסור או בנגנב ממנו. אמרינן דמסתמא לא קפיד וכפחות משו"פ ולכך לא עבר עלי' אבל הכהן אסור לטלו והיינו דכתיב ואיש את קדשיו לו יהי' ועל פי הסברא הנ"ל. אני מפקפק על מ"ש הצל"ח בפסחים דף ה' ובנוב"י דעל חמץ של ישראל אינו עובר עליו אפילו קיבל אחריות דכיון דנאסר בהנאה ממילא פקע האחריות דמה בכך כיון שקודם שנאסר בהנאה הי' כשלו. וגזה"כ. דאיסור הנאה. בחמץ אינו מפקיע. כן נראה לפענ"ד: