מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה ר
שיל"ת חוסט יום ער"ח סיון תרל"ג לפ"ק
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב המופלג המאוה"ג כש"ת מוה' וואלף סופר ני' רב בבהמ"ד בפעסט:
מכתבך קבלתי וכו' ואשר הערת. על דברי מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בחאו"ח סי' קי"ד שכתב בפשיטות: דאפילו הוציא החמץ מרשותו. עובר עליו בב"י והשאג"א בסי' פ"ג ופ"ד הוכיח דבכה"ג אינו עובר עכ"ל. וגוף דברי השאג"א האריך המקו"ח בסי' ת"מ סק"ג בביאורים להשיג עליו. ובשע"ת ר"ס ת"מ: הביא דבספרו בית אפרים בסי' מ"א ישב דברי השאג"א ואין בידי ספרו לעיין שם ולפענ"ד יש בזה ג' חלוקי דינים. חדא. דפשיטא לי להשאגת ארי' בהוציא מרשותו לאח"ז איסורו לרה"ר: אינו עובר עליו בב"י. אלא דמצות עשה תשביתו איכא עליו לבערו לכאורה מבואר בירושלמי להיפוך דבירושלמי בפאה דפסחים הלכה ב' איתא לא יראה לך אפילו בפלטיא ומוקי לה בירושלמי בהוציאו לפלטיא. לאח"ז ביעורו יעויי"ש וא"כ מבואר דגם בהוציאו לרה"ר לאח"ז איסורו. איכא משום לא יראה:
ולכאורה אפשר לומר דאפי"ה אם הפקיר ביתו אינו עובר דהרי הרא"ש כ'. דהטעם דהפקיד אצל גוי עובר הוא משום דמשאיל הנפקד למפקיד ביתו והוי ביתו. והשאג"א שם הקשה הא אמרינין בפסחים דף ו' דשכירות אינו קונה וכ"ש שאלה ולפענ"ד נכון דעת הרא"ש דמ"מ יש לו קנין שימוש והוי כקנין פירות. והוי כבית השותפין. וכעין דאמרינין בב"ק דף צ' ע"א בתוס' ד"ה איש ואשה וכו' ואמרינין ר"פ ראשית הגז היכא דכתיב לשון רבים גם שותפות בכלל א"כ ה"נ דכתיב בבתיכם גם שותפות בכלל: ושפיר כ' הרא"ש דע"י דמשאיל לו עובר הישראל. ולפי זה יש לצדד: גם ברה"ר דיש לכל חלק בו וכמ"ש המג"א בסי' תרל"ז סק"ג: הוי כמו בבתיכם משא"כ בהפקיר ביתו. כן יש לומר:
אלא דאכתי יש לפקפק על טעם הרא"ש. חדא דנהי דהשותפות בכלל אפשר דווקא שותפות ישראל וזה תליא בב' תירוצים בחולין דף קל"ה. דמתרץ לרבנן אבע"א וכו' עיי"ש בפירוש רש"י ותו נהי דהנפקד משאיל לו במה נקנה להמפקיד הרי אמרו כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בשומרין וכו'. וה"ה בקרקע. בקנין השייך לקרקע. ובמאי נקנה לזה. מיהו מצינו בבכורות דף י"ח ע"ב בתוס' ד"ה אקנויי וכו' בחד תי' שאפילו בלי קנין גמר ומקנה עיי"ש ולא מצינו כיוצא בזה ולכך נראה ביותר דהטעם משום דהכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו דהרי ר"א אמר דשני דברים א"ב של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו. וכשם שבור ברה"ר הו"ל כברשותו ה"נ חמץ עשאו כשלו וברשותו וכ"כ המקו"ח בסי' ת"מ הטעם של הרמב"ם וסייעתי' אלא דהגאונים סברו. דע"כ לא אוקמוהו ברשותו. אלא כ"ז שלא נכנס ברשות אחר אבל אם זכה בו הגוי ולכך אין הישראל המפקיד עובר על בל יראה. וכ"כ הצל"ח בפסחים דף ו' ע"ב על הא דאמר ר"א דב' דברים א"ב ועשאו הכתוב כאלו ה"ב. והביא ראי' לזה דדווקא אם לא נכנס ברשות אחר עשאו כאלו הוא ברשותו. אבל אם נכנס ברשות אחר לא הוי כברשותו:
אמנם מרן הגאון זצ"ל בתשובה הנ"ל סי' קי"ד ס"ל דאפילו נכנס ברשות אחר הוי כברשות הראשון ועובר ולפי מה שהעליתי. דמסתבר כטעם המקו"ח לגאונים וא"כ הרמב"ם וסייעתי' דפליגו על הגאונים. ע"כ סוברים דאפילו נכנס לרשות אחר נעשה כברשותו וא"כ לדידן דקי"ל כהרמב"ם וסייעתי' כמ"ש מרן זצ"ל. דהרי שם בסי' קי"ג. כתב דאנן קי"ל לדינא דלא כהגאונים ולכך שפיר פסק. דאינו ברשותו. ואפילו קנה הגוי לאח"ז איסורו הישראל עובר וכן פסק שם בתשובה סי' קי"א וא"ש דברי מרן זצ"ל ובזה אחתום דברי רבך הדורש שלומך: הק' משה שיק מברעזאווע: