מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קצז
עוד להנ"ל
ומה ששאלת באחד שמפרנס את עצמו מפרות שחולבת חלב. ובפסח לא הי' לאיש הנ"ל כלים חדשים רק ישנים והיינו סתם כלים מודחים ומנוקים יפה והנה השאלה מתחלקת בשני אופנים א' אם הורק החלב מיד מן הכלי והב' אם עמדה שם בכלים אלו מעל"ע והנה בריש סי' תנ"א מבואר דצריך להצניע הכלים של חמץ במקום שלא יבוא שם אדם ובמג"א שם מתרעם על המנהג העולם שמניחים כלים של חמץ במקוב גבוה בפסח ויישב קצת כיון דבפסח אינם בני יומן כבר ובסי' תמ"ז יש דעות דנוטלפ"ל מותר בפסח ולכך סומכין העולם שמניחין הכלים במקום גבוה ובסוף סי' ת"נ סעי' ז' בהגה"ה דיש אומרים דמותר להחם חמין בכלי חמץ. בפסח וכן נוהגין ובמג"א שם תמה. דמ"ש מהא דקי"ל בסי' תמ"ד דתבשיל שנמצא בו חטה אסור בהנאה ואפילו למכור לגוי ומכ"ש שלא ירחוץ בו וגם ביו"ד סי' צ"ד מתיר ליתן בקדירת של בו"ח פירות יבשים והיש"ש אוסר ליתן דבר לח. אפילו צונן דלמא ישכח: ויניח אותו שם מעל"ע ויהי' כבוש:
ולפענ"ד. עיקר ההיתר כאן. משום דמסתם הכלי אינו בן יומו. וכמ"ש המג"א בריש סי' תנ"א דהוי נטל"פ ולדעת הרא"ה הבליעה בתוך הכלי נעשה פגום ומכ"ש כשיוצאת לחוץ לתוך המאכל ולכך לא חשש הרמ"א כאן. ליתן שם אפילו דבר לח כיון דבפסח שלא כדרך הנאתן לדעת הרבה פוסקים מותר בהנאה משא"כ בבשר בחלב וגם משו"ה לא קשה מסימן תמ"ז דאוסר בנמצא חטה אפילו למכור לגוי: דהכל נאסר מן המשהו. משא"כ הכא דהוי פגום. מסתמא והיכא דפגום. כשבאה לתוך המאכל או המשקה. הוי כסרוחה מעיקרא. ולכ"ע לא אמרינין חנ"נ לענין נתינת טעם ומכ"ש לענין משהו זהו נראה הטעם. שהקילו בזה טפי. ולכך ג"כ לא אסרו בלח משום חשש כבוש דהיינו לאחר מעל"ע. ואז כבר יהי' לפגם הטעם וכשבא למאכל כבר נסרח וכ' המג"א ריש סי' תנ"א דלכך אין מנהג העולם להצניע הכלי חמץ וזהו הטעם. של היש מתירין כן נראה לי:
וא"כ בנידון הנ"ל בוודאי אם לא עמדה החלב. בתוך הכלי חמץ מעל"ע. נהי דלכתחילה וודאי ראוי להצניע הכלי חמץ מ"מ בדעיבד ובשעת הדחק שאין לו לפרנס את עצמו אלא על דרך זה ושעת הדחק כדיעבד דמי אבל אם עמד בתוכו מעל"ע ונכבש בו ויצא מן הכלי חמץ וא"כ לדידן דקי"ל נוטלפ"ג אסור בפסח דהוי כמשהו דאסור בפסח מכל מקום לאחר הפסח. אם עבר ושהה מבואר בססי' תמ"ז. סעי' י"ב דבדיעבד. אם השהה חמץ נוקשה עד לאחר הפסח דמותר ובוודאי כל כיוצא בזה דאינו אסור אלא מדרבנן מותר בדיעבד אלא שבמג"א שם מתיר אפילו באכילה והחק יעקב מתיר רק בהנאה וה"ה הכא ולכך אם הוא הפסד מרובה או לעני בדבר חשוב יש להקל בדיעבד והנראה לפענ"ד כתבתי (ולדעת הטור בריש סימן תמ"ב מובא במג"א שם. היכא דהוי רק איסור משהו מותרין להשהותו ובזמן מועט קי"ל בעלמא דל"ח לתקלה ולכך לדעתי הקילו להחם חמין לחוף ראשו ולא חששו לתקלה) דברי רבך הדורש שלומך החותם בברכה המשולשת הכותב בחיפזון רב: הק' משה שיק מברעזאווע: