מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק
תשובה קצ
מ"ש בפ' חיי' שרה להקשות על מה שאמרו ביבמות דף ס"א. דנערה בתולה ממעט קטנה. אע"ג דכתיב נער חסר ה': ובכתובות דף מ"ד הכריח ר"ל דנער חסר ה' גם קטנה במשמע ועוד הקשה דהו"ל להוכיח דנער חסר קטנה במשמע. מדכתוב גבי דינה ויאהב את הנער ולפי חשבון השנים היתה אז קטנה כבר אמרתי לו פא"פ דיש לישב. עפ"י דברי הרמב"ם בפ"ט ממלכים דשיעורין לא נאמרו לב"נ ושנות הגדלות. כ' הרא"ש בתשובה. דהן משיעורין ונאמר' הלממ"ס' ולפי"ז אצל ב"נ גם קטן כגדול הוא ומיהו כבר כתב מרן זצ"ל בחס"ת חיו"ד סימן שי"ז דקטן שאין לו דעת. בוודאי אצל גוי ג"כ פטור וע"כ ממה שנאמר בדינה דמספרה התורה המעשה שהי' עושה שכם שהי' ב"נ ושלא יהא כפיתוי קטנה אויס אמר ויאהב את הנער וידבר על לבה ואצל ב"נ באמת כיון שיש לה דעת היא גדולה וראוי' לקרוא בשם נערה. אבל מה שנאמר אצל רבקה והנער טובת מראה בתולה הוא לשון התורה ובדין תורה. לא נקראת גדולה עד י"ב שנה.
ונהי דר"ל סובר דנער חסר מקרי קטנה היינו לחכמים אבל כבר מבואר בכתובות דף מ'. דר"מ פליג על זה. וכמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ד ע"ב ד"ה. הא כל מקום וכו' דר"מ ס"ל בכל מקום נער חסר ה' ג"כ גדולה ואתיא האי ברייתא דיבמות דף ס"א ע"ב דנער גדולה כר"מ ואדרבה בזה מובן מ"ש התוס' דמדרשות חלוקות הן דפליגו בפלוגתא דר"מ ורבנן. וא"ש ג"כ מ"ש מעלתו נ"י דכ' דקימ"ל כמ"ד ג' שנים וכיון דאנן קי"ל כרבנן דר"מ. כמ"ש הרמב"ם בפ"א מנערה. דיש לקטנה קנס א"כ איכא למימר כתנא דסדר עולם וא"ש:
מיהו יש לישב עוד קושיתו מדינה בת יעקב. עפ"י דברי התוס' בסנהדרין דף ס"ט ד"ה בידוע דבדורות הראשונים היו ממהרים להביא שערות. והי' זמן הגדלות קודם. וא"כ א"ש דאין ראי' מדינה וכבר אמרתי גם זה למעלתו נ"י פא"פ ובזה אפשר לישב ג"כ קושית התוס' ביבמות דף ס"א ע"ב ד"ה וכן וכו' בסדר דרבקה בת ג' שנים היתה. ואיכ"ל שאצלה הקדימה הגדלות שהרי ממעשיה ומחכמתה. עם אליעזר עבד אברהם נראה שכבר הגיעה לפלגות ראובן. ובלא"ה לפי מ"ש הרא"ש בסוף גיטין בשם ר"ח. אם קטן באמת הגיע לפלגות ראובן ראוי שיקרא גדול גם לדידן. אלא דהלממ"ס משום לא פלוג נאמר. וגם שאין לנו כח להבחין זה אבל על רבקה. הרי העידה התורה שהיא הגיעה לפלגות וא"ש:
ומ"ש. עוד בפ' חיי שרה בשם קטורה דעפ"י פרש"י. דנקראת קטורה. על שם שקשרה פתחה. וא"כ הוי לשון תרגום. וקשיא לי' למעלתו נ"י דבמגילה דף ט' אמרינן. תרגום שכתבו מקרא מאי הוא כגון יגר שהדותא הו"ל להביא שם קטורה דהיא קודם שפי' קשורה ותמהני וכי לא ראה אלא מקצת דברי רש"י שהרי כתב עוד על שם שנאים מעשיה כקטורת ושקשרה פתחה וכו' וא"כ אי אפשר לכתוב תחת קטורה קשורה דאז לא הי' כתוב שמה רק במקצת ופשיטא דפסול ובלא"ה אנן לא קי"ל כדברי מ"ד זה דרש"י נמשך אחר אגדה בב"ר דפלגשים בלי י' כתיב. והיתה רק חדא אבל אנן קי"ל כמסורה. דפלגשים בי' כתיב והיו ב' אחת הגר ואחת קטורה וכך ס"ל לש"ס דידן:
והנה מכח קושיא הנ"ל רצה מעלתו נ"י לומר. דעיר שנקרא על שם מעשה ומקרה. כגון ניישטאט וכ' תחתיו עיר חדשה אין כאן שינוי ולכך ביגר סהדותא. אין שינוי שם משא"כ בקטורה אלו דבריו בקצרה. ול"נ פשוט דאם אין נקרא העיר. עיר חדשה. לא אצל ישראלים ולא אצל גוים וכולם קורין אותה בשם אחר. איש איש בלשונו. נייא שטאט או נאווע מעסטא. אם כ' עיר חדשה הוי שינוי השם דשם נייא שטאט מצד עצמה הוא תואר ענין העיר אבל ע"י שהונח השם הזה להעיר ההוא ויודעין ומכירין אותה בו הוא שם העצם שלה. שהרי שם נקרא לצורך שע"י השם מכירין את הדבר וכל מקום שמזכירין אותו שם הוא וא"כ אם כתב תחת נייא שטאט עיר חדשה. נהי דכתב הענין אבל לא כתב שם העצם:
וראי' מאהע"ח סי' קכ"ט סעי' י"ז. דשם היוצא עפש והכל אחד אפי"ה צריך לכתוב תרווייהו והיינו אם נקרא בשניהם. וכיון דהוי שם אחר אם לא נקרא בו הוי שינוי השם. וכל זה בנידון כזה בשם של ניי שטאט אבל ביגר סהדותא הרי נקרא גם גלעד אדרבה גם לבן קרא אותו בשם יעקב וקיים שמו בשם גלעד וכיון שנקרא כך וכך. אין כאן שינוי. כמו רובא מרים. ופורתא שרה לא הוי שינוי. אלא לכתחילה צריך לכתוב שניהם. מיהו בלא"ה נראה דלבן ויעקב לא קראו כלל. למקום ההוא או לגל ההוא לא גלעד ולא יגר סהדותא. אלא לענין ההוא שלקטו אבנים ועשו ממנו גל אחד. לענין הזה קראו יגר סהדותא או גלעד וכעין שפירש"י בפ' וישלח על פסוק ויקרא לו אל אלקי ישראל לא שהמזבח קרוי כן וכו' יעוי"ש וכן כאן אלא שאח"כ נשתלשל ע"י המעשה ההוא לקרות שם המקום והמחוז גלעד: