אור ברסלב

מהרם שיק אורח חיים· רבי משה שיק

תשובה קפט

תשובה קפח

בפ' נח הקשה על הרמב"ן בחומש שם שפירש בחודש השני. היינו לבריאת העולם. דקודם יציאת מצרים היו מונים. גם החדשים מתשרי. וכמו שפי' התרגום במלכים. על ירח האיתנים. והקשה מעלתו נ"י שהוא נגד הש"ס בר"ה דף י"ב דפריך מאי שני: ומשני שני לדין ועוד הקשה. הרי על אידך קרא באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש. עמדה קושית הש"ס. מאי ראשון. ושם לא שייך תי' הש"ס ראשון לדין. ואני אמרתי דהרי באמת הקשו התוס' בר"ה דף י"ב. דמאי פריך מאי שני. הא איכא למימר דאז הי' מונין לתשרי ותרצו דלאחר מ"ת היו מונין חדשים לניסן והכוונה עפ"י מה שראיתי בריטב"א. דהרי משה רבינו לא סיפר זה לבני נח אלא לנו ב"י נאמר זה. לאחר שכבר נצטוונו למנות החדשים בניסן ונהי דיש לומר שסיפר מעשה שהי'. קודם יציאת מצרים ואז הי' חשוון חודש שני קרא אותו כך. מ"מ איך נדע אנן. אם כיוון על מה שהם היו קוראין שני. או על מה שאנו קוראין שני ולר"א עצמו קשה מנ"ל:

אמנם נראה דר"א הוכיח זה. דהרי נאמר בפ' בראשית לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ונראה דהיינו שנים שלימין. מדכתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה. דהיינו ימים של מאה ועשרים וכן נראה מפרש"י בפ' בראשית שפירש שם שזה הי' קודם חמש מאות של נח כ' שנים (ומעלתו נ"י לא מנה זמן לזה) ועכ"פ בר"ה קודם המבול נשלמו הק"ך שנה שנתן להם הקב"ה זמן להטיב מעשיהם. ובר"ה נגמר הזמן והדין ואיך נתן הקב"ה. שוב זימנא בתר זימנא וא"כ יהי' יותר מק"ך שנה. דשלשים יום בשנה חשוב שנה. מיהו בזה יש לומר כיון דשנים מלאים גם לשנות החמה הי'. כמו משפט דור המבול. א"כ היו צריכין עוד להשלמה. יותר מי' ימים ולא נשארו שלשים יום ובלא"ה מצינו שנותן הקב"ה זמן לעוברי רצונו ארבעים יום כמ"ש בננוה בעוד ארבעים יום. וננוה נהפכת. ועוד ז' ימים באמת אמרו חכז"ל דהיינו שבעה ימי אבלות של מתושלח:

וכל, זה אנו יכולין לתרץ ולומר. אם החודש השני. היינו חדש חשון. אבל אם נאמר חדש השני היינו אייר. ולר"א דהשנה מתחלת מתשרי. א"כ נתן להם זמן אחר זמן יותר מחצי שנה. וזה אינו מובן ולכך קאמר ר"א והכריע דחדש שני הוא חשון וזהו פי' הש"ס מאי שני. היינו דפירכת הש"ס על איזה שני כיון ומנ"ל לרש"י עצמו וע"ז שפיר משני שני לדין שע"י הדין מוכח כך אבל לפי האמת. גם בש"ס י"ל כרמב"ן. והרמב"ן וודאי ס"ל כהש"ס ולכך בראשון באחד לחדש לא קשיא לש"ס כיון דכבר מוכח דחדש שני הוא חדש חשוון ושני לדין. וממילא נדע דראשון היינו תשרי, וראשון לבריאה וא"ש:

והנה יש לי בזה קושיא הרי אמרו בפרקי דר"א בפ"ח דלאדם הראשון ולנח נמסר להם עיבור שנים ומחזורים וכל סוד העיבור וכן מוכח דאל"כ לא הי' חודש שני לא בשעה שהמעינו' היו מתגברים. או מתמעטים. וא"כ לפי סדר המחזורים הי' שנת המבול שנה שלישי של מחזור פ"ח. ושנה ג' הוא שנת עיבור וא"כ ניתוסף חודש אחד ואפי"ה שם החדשים נשאר חודש השביעי והוא חדש ניסן לר"א. דאדר הוא הוספה ואינו נחשב במנין החדשים וכמ"ש הר"ן בנדרים סו"פ קונם יין. דף ס"ג ע"ב בחד פי'. דשני אדרין כאחד חשובים ובפרט בלשון השביעי. בה"א ידיעה היינו הנודע בשם השביעי וא"כ מאי דחקו הרמב"ן ורש"י ז"ל שלא עלה להם החשבון. הרי עפי"ז ניתוסף לנו שלשים יום וא"כ לפי' הרמב"ן הי' יכול לפרש ברווחה ולפרש"י לא יהי' החשבון מכוון ואי אמרינן דלא שמשו המולות כלל. הי' אפשר לישב. כיון דבשנת המבול לא שמשו המזלות אינו עולה בחשבון אבל לדברי מעלתו נ"י קשה יותר. ואפשר הואיל והי' מיועד לדין ולעונש. לא עיברו אז אותו שנה וראי' לזה שלא נחרבה ויבשה הארץ עד כ"ז חשוון להשלים שס"ה כפרש"י וא"כ ע"כ שלא עיברו שנה זאת ועדיין קשה מנ"ל. שזה הי' טעמו של הקב"ה. שלא יבשה עד כ"ז וצ"ע:

עוד בפ' נח. כתב מעלתו דעפ"י החשבון הי' נח ושם ואברהם בשעת בנין המגדל. והא שלא מסרו נפשם על זה לפי שאין ב"נ מצווה על קידוש השם באמת הרמב"ם בפ"י ממלכים כתב כן אבל הש"ס בסנהדרין דף ע"ד ע"ב איבעי' להו בזה. ולמה לא פשטו מכאן אמנם באמת לא הבנתי דבריו בזה וכי אנסו לנח ולשם ולאברהם שיעבדו ע"ז או שיעשו איזה ביזרא דע"ז. אלא שהי' להם להוכיח. וע"ז באמת נאמר מנ"ל שלא הוכיחו ואם נאמר שהי' חשש נפשות. א"כ פשיטא. דעל מצות תוכחה. אין למסור נפש. ועל כל מ"ע קי"ל אפילו בפרהסיא. ושעת הגזירה אין מוסרין וא"כ מאי קשיא לי'. עוד מ"ש בפ' לך. שברית בין הבתרים הי' מקודם. והכתוב אומר ומתחיל ויאמר ה' אני ה' אשר הוצאתיך וכו' והאריך בזה. וכבר כ' התוס' כן בברכות דף ז' ע"ב ד"ה לא הי' אדם וכו' בביאור היטב יעויי"ש:

מ"ש עוד בענין מילת אברהם אבינו לישב קושית הרמב"ן על רש"י בחומש שפי' בעצם היום ההוא היינו ביום שמלא השנה דקשיא הא בתשרי נולדו האבות וכו' דהרמב"ן לשיטתו ורש"י איכ"ל דס"ל כתוס' יפה כתב מיהו דברי הרמב"ן תמוהי' לי ולא זכיתי להבינם. שתלה ב' פלוגתות דר"א בהדדי שהרי לפי מה דאיתא בר"ה דף י"א אין אחד תלוי בחברו. ואפילו מאן דס"ל בתשרי נברא העולם. אפשר לי'. דסבר דבניסן נולדו האבות דלאו מחד קרא נפקא. וא"כ נהי דפסק הרמב"ן מדאמרינן כמאן מצלינין זה היום תחלת מעשיך כר"א מוכח דקי"ל כר"א: אבל לענין לידת האבות מנ"ל דהסכימו דלא כר"י דקי"ל בכל מקום כוותי' נגד ר"א וצ"ע ולפי מאי דפשיטא לי' לרמב"ן. דזה תליא. חדא באידך. יש לדחות תי' מעלתו נ"י על רש"י. דהרי התוס' בר"ה דף י"א כ' דלפי מאי דמשמע בש"ס. דבתשרי נימול אברהם. הא דכתיב למועד הזה בשנה האחרת קשה. ותי' דאתי' כר' יהושע ולפי"ז תלי בהדדי. דלר"י יש לומר. דבתשרי ביו"כ נימול אברהם. ולמועד הזה היינו יום טוב ראשון לשנה האחרת. היינו משום. דבניסן מתחיל השנה האחרת. אמנם לר"א. ע"כ מדכתיב בשנה האחרת מוכח דמועד היינו זמן ובפסח נימול וא"כ רש"י דמפרש בפ' וירא למועד בשנה אחרת. דמועד היינו זמן. א"כ היינו כר"א: וא"כ נימול אברהם בפסח והלידה הי' בתשרי וקשיא לי' לרש"י. איך פי' בעצם היום. היינו ביום שנתמלא שנתו ועכ"פ דברי הרמב"ן צריכין לי עיון:

אמנם גוף תי' התוס' שכתבו דמאן דאמר בתשרי נולדו. וביו"כ נימול אברהם אבינו סובר ע"כ כר"י וזה תימה לומר כן שהרי בפרקי דר"א. אמר דביו"כ נימול וקשיא ר"א לשיטתו ולי הי' נראה לישב דהרי הרמב"ן בפ' כי תשא הוכיח דשנות האדם. אינם נמנין לפי שנות עולם. אלא מיום הולדו חשבי' וחולק שם על רש"י ז"ל וכו'. והטורי אבן בר"ה דף י' ע"ב מדהכריח שם מנח דיום אחד בשנה חשוב שנה מוכח דקודם מתן תורה. היו מונים שנות האדם לשנות העולם. ולי נראה דהתם שאני דכל אותן שמנה התורה את שנותיהם הוא כדי למנות על ידיהן שנות עולם. אבל בעלמא. איכ"ל אפילו קודם מ"ת. היו מונין מיום הלידה: ודברי רש"י לכאורה סותרין אהדדי דבפ' כי תשא. פרש"י דשנות האדם נמנין לפי שנות העולם. וכאן בפ' לך לך פרש"י בעצם היום הזה שהיינו ביום שמלאו ימיו צ"ט שנים ובפ' וירא פרש"י פסח הי'. וא"כ אי אפשר שנתמלאו אז ימיו למנין שנות העולם. וע"כ היינו מיום הולדו מעל"ע וא"כ דברי רש"י ז"ל סותרין עצמם וצ"ע:

ואפשר לישב בצדיקים שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים. מיום ליום כדאיתא בר"ה דף י"א וגם רש"י מודה לדעת רמב"ן ועכ"פ לפי"ז נראה דא"ש מאי דס"ל בפרקי דר"א דביו"כ נימול אברהם. וכן ס"ל לש"ס דידן. וא"כ לפי פרש"י בתורה. אז נתמלא ימי שנותיו צ"ט שנים. ולכך אמר לו הקב"ה למועד הזה לשנה אחרת. והואיל ויש לפניו ב' מועדים מקודם סוכות ואח"כ שסח וכדי להודיעו ולברר הלשון. וכיון דעל פסח קאמר למועד הזה ובשנה האחרת. דהיינו יו"ט הראשון שיהא בשנה האחרת. היינו למנין שנותיו של אברהם אבינו ובזה א"ש. מה שפקפקו התוס' שם בר"ה דלפי ש"ס דידן ופרקי דר"א דנימול ביוה"כ: ולמועד היינו יו"ט ראשון וא"כ היינו סוכות אמנם כיון דקיל"ן דדווקא שלשים יום בשנה חשוב שנה. א"כ בסוכות לא הי' עדיי' כשנה האחרת ולכך נאמר לו במועד הזה בשנה האחרת ובפ' וירא. אמר הקב"ה שוב סתם למועד דהיינו מועד הידוע וא"ש:

ומ"ש. עוד על הרמב"ן. שפי' בפ' בא דישראל הי' יותר בגלות שלשים שנה דלפי"ז חולק על הקבלה. כבר אמרו בזה והובא בצמח דוד שהרמב"ן לא חלק חלילה על מנין שנים ולפי מ"ש לעיל (בסי' קפ"ח) בשם הכוזרי דמנין שנות עולם הוא קבלה הלמ"מס ורק שנים הפרטי'. אנו ילפינין מן הקרא א"כ הרמב"ן מודה. דב' אלפים ותמ"ח הי' יציאת מצרים בשנות העולם. אלא שסובר שהשנים של בני אדם. העשרים דורות מאדם ועד אברהם. ומאברהם עד יציאת מצרים היו שנים מקוטעות ואפילו תרתי מקצת שנה ככולו מונין לפעמים כדאמרינין בריש ר"ה. וא"כ אפשר להוציא שנים כנגד ל' שנים שהוסיפו אבל לכ"ע מנין שנות היצירה מקובל ואין בו מחלוקת:

ומ"ש עוד בפ' וירא מדכתיב וה' פקד ו' מוסיף על ענין ראשון. משמע שהי' אחר מעשה אבימלך ברש"י בב"ק דף צ"ב: דייק בהיפוך מדלא כתיב ויפקוד אלא וה' פקד. משמע דפקד כבר ויליף מזה דהמתפלל על חברו דהוא נענה תחילה יעויי"ש: ושם אמרו דכתיב כאשר אמר דהיינו כאשר אמר אברהם על אבימלך ובלא"ה אין לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה דכל התורה הוא כסדר אלא א"כ מוכרח או מבואר בהדיא כמ"ש הרמב"ן בפ' קרח. ובשאר דוכתי ומ"ש עוד להשיג על הרמב"ן שכ' שנתישב אחר העקידה בבאר שבע. וכ' מעלתו נ"י הרי ג' שנים אחר העקידה. ששלח עבדו ליקח אשה השביע לעבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו עכ"ל. הנה בוודאי באר שבע א"י הי' שהרי יצחק דר בבאר שבע. ורש"י בפ' תולדות בפסוק. אל תרד מצרימה: שאתה עולה תמימה ואין ח"ל כדאי לך. וכן מבואר ביהושע: בנחלת א"י וא"כ הרי הקב"ה כרת ברית לאברהם. ליתן לו רק ארץ הכנעני וע"כ שגם ארץ פלשתים נתייחס לו והוי גם כנעניים. דרים שם או מלך פלשתים הי' תחת ממשלתו:

מ"ש. עור ראי' דרבקה נולד אז בשעת עקידה מדכתיב הנה הוא דבר שאינו מתקיים דמלת הן או הנה. אנו מוצאין בכל דבר שבא לעורר את האדם כמ"ש הן האדם הי' כאחד וכו'. ונאמר הנה נתתי לכם את כל עשב וכו' וגם כאן בא לעורר עבור הזיווג וכפרש"י או שבא לעורר ע"ד חידוש. וכפי' הרמב"ן שגם מלכה נפקדה לזקנתה. ועכ"פ אין לחזק דיעה שהיתה בת ג' שנים מלשון הנה ילדה מלכה והדעה הזאת היא למדה מסמיכת הפרשה או מהא שהמתין יצחק כ' שנה ואברהם רק עשר שנים כמו שהקשה הש"ס ביבמות דף ס"ד ע"א וכ' התוס' שבאמת דעות חלוקות בזה. וכ"כ ביבמות דף ס"א ע"ב:

תוכן העניינים

מהרם שיק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה